דווקא בימים הכי קריטיים, בזמן שהמגיפה הגיעה לשיאה ונדרשו פעולות אינטנסיביות לטיפול באופרציה המורכבת כל כך, מצאה את עצמה פרופ' סיגל סדצקי, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, בבידוד ביתי בעקבות חשיפה לשר הבריאות יעקב ליצמן, שחלה בקורונה. ולא, היא לא כועסת עליו. "זה יכול לקרות לכל אחד", היא אומרת. "אני מתקוממת נגד התופעה שמאשימים חולה כי בגללו אנשים נכנסים לבידוד".
תפסנו את פרופ' סדצקי (59), נשואה, אם לשתיים וסבתא לנכד, לשיחת טלפון, רגע לפני שיצאה לחופשי.
איך נראה היומיום שלך בתקופת הבידוד?
"לא כל כך שונה, פרט לכך שזה נעשה מהבית ובאמצעים אלקטרוניים. היום שלי מתחיל בשש בבוקר ונגמר לפעמים באחת בלילה, כשכל היום אני עובדת בלחץ בלתי אפשרי כמעט, כמו משחק טטריס שאני כל הזמן צריכה לנווט בו בין עניינים מקבילים, שאף אחד מהם לא סובל דיחוי. לפעמים אני לא מצליחה להשלים את כל הבעיות שצריכות מענה באותו יום, ומתמודדת עם תסכול של הרבה מאוד אנשים שאני לא מגיעה אליהם. ככה זה נמשך כבר יותר משלושה חודשים, עם בידוד ובלי".
איפה את מעבירה את הבידוד?
"בבית. חילקנו את הבית לשניים. אני נכנסת למרחב המשותף רק כשבעלי יוצא ממנו, והוא מביא לי אוכל וקפה למתחם. מגיעה לו מדליה, ולא רק בגלל הבידוד. בחודשים האחרונים כמעט לא הצלחנו לשוחח, הקורונה שתתה לי את כל הזמן".
חששת שנדבקת?
"באופן אישי אני לא חוששת מהמחלה, אבל נזהרת מאוד שלא תהיה אפשרות להדביק את בעלי".
איך היה הסדר?
"היה סדר מאוד שונה, כל אחד בחדרו, אבל עשינו מה שאפשר בשביל לשמור על רוח החג. הבת המופלאה שלי שמה לנו על סף הדלת ערכת ליל סדר עם מרק, דגים וחזרת שהיא הכינה בעצמה וזה מאוד ריגש אותי".
איך את מקבלת את הביקורת נגד תפקוד משרד הבריאות?
"יש בארץ המון אנשים חכמים שכדאי לשמוע אותם, ויש אנשים שמביעים את עמדתם בלי לדעת את כל העובדות. השיח בישראל הוא אגרסיבי מדי. לא נכון להשתמש במילים כמו 'מחדל' כשאנחנו בעיצומה של מלחמה. עד כה המדיניות שנקטנו הביאה את ישראל למצב מצוין יחסית למדינות אחרות, אז אני לא מבינה על מה התלונות".
בדיעבד, היה אפשר לעשות משהו אחרת?
"יכול להיות שחלק מההחלטות היו צריכות להתקבל מוקדם יותר. למשל, היינו צריכים לעצור את מסיבות פורים לפני שהן קרו, אבל לא הייתה בשלות לזה".
ובעניין המסכות?
"בעניין המסכות היו לי הרבה התלבטויות. הטמעת המסכות הייתה צריכה להיעשות בתנאי שהציבור מבין חד־משמעית שהמסכות הן לא תחליף להיגיינה ולשמירת מרחק של שני מטרים, ולא היינו בטוחים שזה הוטמע מספיק טוב".
מה לגבי בתי האבות?
"הוצאנו כבר לפני שבועיים הנחיה שכל אדם שנמצא שם ייבדק, ואחת לחמישה ימים יהיה דיגום נוסף, אך בפועל לא בכל בתי האבות זה קרה".
עם איזו גזירה הכי קשה לך להתמודד באופן אישי?
"לא לראות את המשפחה שלי. העובדה שהחמצתי יום הולדת שנה של הנכד שלי הייתה קשה מנשוא. ואני ממש חולמת על היום שאוכל ללכת לים ולקרוא ספר טוב".
למה בחרת במקצוע הרפואה?
"גם מתוך סקרנות לידע הרפואי וגם כדי לפעול בחמלה כלפי אנשים וסבלם. לכן בחרתי להתמחות בבריאות הציבור, ששמה דגש חזק מאוד על מניעה. בזה בדיוק אנו עוסקים גם במגיפה הזאת".
איך הגעת לתפקיד?
"נכנסתי לתפקיד בשנה שעברה, נחתי ישר להתפרצות החצבת, שהיום נראית קלה מאוד. לפני כן הייתי בשליחות בארגון הבריאות העולמי בקופנהגן, שעסקה במוכנות למצבי חירום, ולפני השליחות עבדתי שנים רבות כמנהלת היחידה האפידמיולוגית קלינית במכון גרטנר בתל־השומר. בנוסף, אני פרופסור מן המניין באוניברסיטת תל־אביב".
איך זה ייגמר לדעתך?
"זה לא ייגמר כל כך מהר. אנחנו בריצת מרתון, לא בספרינט, אבל אני מקווה שגם בעוד חמש שנים אהיה שלמה עם כל ההחלטות שקיבלתי".
