אני נאלצת לעבוד מהבית, אבל הילדים רבים ומרעישים כל הזמן. אני מתחננת לשקט אבל זה לא עוזר. מה עושים?
- מתחילים את היום בפגישת בוקר, שבה יושבים איתם לעשר דקות. כמו בכל פגישה אחרת שעושים בבית – מקפידים על הקשבה הדדית. בפגישה הזו עוברים על הלו"ז היומי וקובעים נהלים שמטרתם למנוע חיכוכים עתידיים: מי ראשון במחשב? מי בוחר באיזה סרט צופים? תור מי לרדת עם הכלב? כלומר, מנסים מראש להסדיר נקודות שעלולה להתעורר בהן מחלוקת ולמנוע את הסכסוך.
- אמרי להם שברגע שאחד מהם מציק לאחר, יש לומר בצורה שקטה והחלטית: "לא נעים לי, אתה מציק לי, אני מבקש שתעזוב אותי". תרגלי איתם את האמירה הזאת. אמרי להם שאם זה לא עוזר, שייגשו אלייך ויבקשו עזרה – בלי לקלל ובלי לצרוח.
- הבהירי שברגע שמישהו "מחזיר" – הוא האחראי, ואין חשיבות לשאלה "מי התחיל".
- אם מתחילה מריבה: גשי, צפי מקרוב והביני מה קורה. אם הם מנהלים קונפליקט בצורה מכבדת, חזקי אותם. אם זה מידרדר לקללות ומכות, עצרי אותם במהירות. בלי איומים ובלי צעקות, הושיבי אותם על כיסאות מרוחקים זה מזה (באותו חדר) ובקשי מהם לחשוב איך לשפר את התנהגותם. עליהם לשבת כמספר שנותיהם (חמש דקות לגיל חמש וכו').
- וכמובן, זכרי לפרגן להם כשהם שקטים, משחקים יפה (אל תחששי להפריע למשחק עם מחמאה) ובעיקר כשהם מצליחים לפתור מחלוקות ביניהם בצורה עצמאית, מבלי להזדקק לעזרתך.
בימים אלה אני נאלצת לעבוד מהבית, ומרגישה "נוכחת נפקדת". מצד אחד אני נמצאת, ומצד שני - לא פנויה לילדים, ונאלצת להגיד להם פעמים רבות "אני עסוקה", "לא עכשיו" וכו'. מה עושים?
- ראשית, נפטרים מרגשות האשם. אין טעם בהלקאה עצמית, הילדים יסתגלו למצב החדש. את, מבחינתך, חייבת לארגן לילדים סדר יום צפוי וקבוע, יומי ושבועי, ולעבור עליו איתם מראש. בתוך סדר היום הזה תגדירי זמן מסוים שבו את זמינה לילדים. משך הזמן הזה תלוי בטיב עבודתך, בעומס שלך, בגיל הילדים וכו'. חשוב שתיצמדי ללו"ז, הילדים צריכים לדעת מתי את מתפנה, מתי אוכלים ומתי משחקים בפלייסטיישן. ברגע שהם יבינו שאת עקבית בהיצמדות ללו"ז, תראי שינוי משמעותי והם יפסיקו לנדנד לך.
- בנוסף, הגדירי במדויק מתי אפשר לפנות אלייך ומתי לא. יש מצבים שבהם נוכחותך היא יתרון עצום, ואת יכולה בקלות לסייע לילד שזקוק למשהו (כדאי להסביר: לא לפנות אליי בזמן שאני משוחחת בטלפון, אבל כן בזמן שאני קוראת מייל. הגדרות הפניות יסייעו לכולכם).
- במקרה של ילדים קטנים, כדאי לשקול סיוע חיצוני, ולו נקודתי. תלמידים רבים פנויים עכשיו, וישמחו לשחק עם ילדים צעירים יותר. שעתיים מרוכזות של שקט יכולות לסייע לך פלאים.
בננו בן ארבע, בזמן האחרון אנחנו כמובן דורשים ממנו לרחוץ ידיים באינטנסביות גבוהה יותר, והוא מסרב וצורח. מה עושים?
- מומלץ להגדיר מראש עם הילדים את כל המצבים שבהם צריך לרחוץ ידיים: לפני האוכל, ביציאה מהשירותים, אחרי משחק עם חבר, מיד כשנכסים הביתה מהגינה וכו'. אפשר להציע לילד לאייר את המצבים האלה, ולתלות את היצירה במקומות אסטרטגיים בבית, כדי לזכור.
- שמשו דוגמה אישית: הראו שגם אתם מסתובבים עם ג'ל חיטוי, שהפך לציוד שאי אפשר לצאת בלעדיו מהבית ממש כמו טלפון. הדגימו להם את השימוש בו.
- שתפו את הילד בסידור המגבות, במילוי הסבונייה ובבחירת הג'ל.
- הפכו את רחיצת הידיים למשחק: ע"י ספירה עד 20 (אפשר גם אחורה), שירה של שיר קבוע באורך 20 שניות וכו'. זה גם יסייע לו לעשות זאת כהלכה (תזכורת: לשטוף את כל היד, לא רק את קצות האצבעות).
- התשובה "לא רוצה לרחוץ ידיים" לא מתקבלת. ממש כפי שלא הייתם נותנים לילדיכם לנסוע בלי חגורת בטיחות. היו שקטים אך נחושים ואל תוותרו לו, שום פעילות לא תמשיך עד שלא ירחץ את ידיו. כשיראה שאתם עקביים, זה יהפוך להרגל חשוב שיגן עליו בימים אלה, וגם בעתיד.
בתי (שבע) לא מעוניינת לשמוע שום דבר שקשור לנגיף הקורונה: אוטמת אוזניים כשאנחנו מדברים על כך ולא מעוניינת להקשיב להסברים. מה עושים?
כל ילד מגיב אחרת למצב הנוכחי. אתם אולי תוהים איך יכול להיות שזה לא מעניין אותה, האם היא חרדה או מדחיקה, אבל האמת היא שזו תגובה טבעית. אל תכריחו אותה להקשיב להסברים על הווירוס. הפחיתו חשיפה לחדשות. המסר שצריך להעביר לה הוא שמדובר במצב לא רגיל בגלל נגיף, ואנחנו פועלים בהתאם: לא הולכים לבית הספר, מקפידים על שטיפת ידיים, משנים את אורחות החיים. אפשר להעביר אותו תוך משחק, בצורה נעימה ורגועה. כשההורה רגוע, הילד רגוע.
הבת שלי בכיתה י"ב, ועל סף הבגרויות שלא ברור אם יתקיימו ומתי. חוסר הוודאות מלחיץ אותה מאוד וגם את חבריה. איך לעזור לה להתמודד?
"המפתח בידיכם, ההורים. עליכם לסייע לה לבנות תוכנית עבודה ולהמשיך ללמוד גם במצב של חוסר ודאות. לחזק נושאים מסוימים לפי הצורך, לתרגל, לחלק את החומר לפי ימים, לעשות מבחנים כאימון וכו'. רצוי גם שתקבל משוב ממוריה. ממש כשם שלוח הזמנים הביתי צריך להיות ברור, כך גם לוח הזמנים של הלמידה למבחן. נכון, זה קשה במיוחד כשלא יודעים מתי ובאיזה פורמט ייערך המבחן, ועדיין - הדרך הטובה ביותר להתמודדות עם לחץ לפני מבחן היא ללמוד.
הצעתי לבתי הגדולה תשלום תמורת משחק עם בתי הקטנה, כדי לאפשר לי לעבוד מהבית. האם יש כאן מסר בעייתי?
במצב הנוכחי, אפשר בהחלט לשלם לאחים גדולים כדי שיסייעו להפעיל את אחיהם הקטנים. כולם נשכרים: את קנית זמן עבודה, הגדולים מתרגלים עבודה וחיסכון. אבל, שימי לב, יש כאן תנאי חשוב: התשלום צריך להיות רק על המטלה שהוגדרה (בייביסיטר). כשמדובר במטלות ביתיות אחרות – פינוי המדיח, סידור החדר – מצופה מהילדים להשתתף בקביעות, ללא תנאים וללא תשלום.
>> פרופ' רולידר מסביר איך להוריד את מפלס החרדה של הילדים
- פרופ' עמוס רולידר, BCBA- D ראש התוכנית לתואר שני בניתוח התנהגות
, האקדמית כנרת
