עברה ניתוח להסרת גידול: "במקום כדורים נגד דיכאון התחלתי לרוץ"

בחודש השמיני להריונה, נאלצה אופירה קופמנס לעבור ניתוח להסרת גידול סרטני במוח. כדי להתאושש, יצאה לרוץ עם עיוורים. לאחרונה סיימה לראשונה ריצת מרתון

אופירה קופמנס. "במהלך תקופת הכימותרפיה התחלתי שוב לרוץ, רק 20 דקות בכל פעם, אבל זה ממש הרים אותי" (צילום: אביגיל עוזי)
אופירה קופמנס. "במהלך תקופת הכימותרפיה התחלתי שוב לרוץ, רק 20 דקות בכל פעם, אבל זה ממש הרים אותי" (צילום: אביגיל עוזי)

אופירה קופמנס, בת 46, גרושה ואם לשניים (15 ושלוש), גרה בתל־אביב:

 

"נולדתי וגדלתי בהולנד, וכשסיימתי תיכון הגעתי לישראל. אחרי שהשלמתי שני תארים, התחלתי לעבוד כעיתונאית עבור סוכנויות ידיעות בחו"ל. בגיל 29 התחתנתי, נכנסתי להיריון וילדתי בן. כשהייתי בת 37 התגרשנו.

 

שנתיים אחרי הגירושים התחלתי לחפש פרטנר גיי להורות משותפת. הכרתי את אבי ויצאנו לדרך. כשהייתי בת כמעט 43, נכנסתי להיריון בהפריה חוץ־גופית. שמחתי מאוד. עשינו את כל הבדיקות והרגשתי טוב.

 

בחודש השמיני להריוני, באמצע בילוי בים, התחלתי להרגיש סחרחורות. חשבתי שזה קשור להיריון, התאוששתי ונהגתי הביתה. הלכנו לישון, ולמחרת פשוט לא התעוררתי. בצהריים הבן שלי, שהיה אז בן 11, ניסה להעיר אותי. כנראה שהייתי כמעט מחוסרת הכרה.

"בחודש השמיני להריוני, באמצע בילוי בים, התחלתי להרגיש סחרחורות. חשבתי שזה קשור להיריון, התאוששתי ונהגתי הביתה. הלכנו לישון, ולמחרת פשוט לא התעוררתי"

 

התעוררתי בלי זיכרון לטווח קצר, שזו חוויה מפחידה מאוד. כן זכרתי שיש לי תור לבדיקת אולטרסאונד. הגעתי למרפאה חיוורת ומבולבלת, והם ראו שאני לא בסדר והפנו אותי למיון, שם אושפזתי. למחרת הגיע רופא והודיע שיש לי גידול שפיר במוח. הרופאים הגיעו להחלטה חריגה מאוד: לנתח אותי בעודי בהיריון. הייתי לגמרי אאוט, הרגשתי חסרת אונים. תשעה ימים מאוחר יותר, לגמרי מפוחדת, נכנסתי לניתוח מוח.

 

הניתוח ארך חמש שעות והוציאו את כל הגידול הנראה לעין. התאוששתי במהירות וחשבתי שהסיוט מאחוריי. אבל כעבור שבועיים, כשהגעתי לבית החולים כדי לקבל את תוצאות הביופסיה, היה לרופאה פרצוף רציני. היא אמרה שזה גידול ממאיר בדרגה שלוש. הייתי בהלם ולא יכולתי לדבר יומיים. רק בכיתי.

 

הסבירו לי שאצטרך הקרנות וכימותרפיה אחרי הלידה, וקבעו לי ניתוח קיסרי. פחדתי שלא אתעורר מהניתוח. שלחתי הנחיות לחברה עורכת דין, למקרה שיקרה לי משהו. אחרי הקיסרי, כשהראו לי את התינוק שלי, הבנתי שאני יוצאת מזה.

 

עשרה ימים אחרי הניתוח הקיסרי התחלתי את ההקרנות. הוחלט שבלילות הבן שלי יהיה עם אבי ובן זוגו ובימים איתי, מלבד בימי הטיפולים. החברים שלי עשו תורנות כדי שלא אהיה לבד עם התינוק, ובהמשך מצאנו עובדת זרה מנפאל שגרה איתי כמעט שנה. בזמן הטיפולים נתנו לי סטרואידים והגוף שלי יצא מכלל שליטה. הייתי ערה בלילות וסבלתי ממצבי רוח קיצוניים. העובדה שלא יכולתי להיות עם התינוק שלי כל הזמן ולא יכולתי להיניק אותו, היא פצע גדול שאני מרגישה עד היום.

"התחלתי לרוץ עם מתן, שהוא לקוי ראייה וחירש. רצנו יחד, כשהיד שלו קשורה ליד שלי בגומייה. כולם הריעו כשעברנו את קו הסיום והייתי ממש בהיי. הרגשתי תחושת ניצחון אישי "

 

עד ההיריון השני שלי נהגתי לרוץ בקביעות, כולל חצאי מרתון. במהלך תקופת הכימותרפיה התחלתי שוב לרוץ, רק 20 דקות בכל פעם, אבל זה ממש הרים אותי. אחרי ריצה תמיד הרגשתי טוב יותר. כשסיימתי את סבב הכימו האחרון חזרתי לקבוצת הריצה שלי. הייתי בשוק מזה שהצלחתי לעמוד בקצב של כולם, ובתחושה גדולה של הודיה.

 

בגלל בעיית הזיכרון לא יכולתי לחזור לעבודה. נזכרתי בפרויקט 'קשר עין', שמארגן ריצות עם עיוורים ולקויי ראייה. יצרתי קשר והתחלתי להגיע לאימונים. הרגשתי שאני חייבת לחזור לעצמי. האלטרנטיבה הייתה להיכנע למחשבות שחורות ולא לצאת מהמיטה, שזו לא אופציה בשבילי. הריצה הייתה בשבילי תחליף לכדורים נגד דיכאון, וריצה עם עיוורים נתנה לי המון סיפוק. מהר מאוד הפכתי לאחת החזקות בקבוצה. חצי שנה מאוחר יותר רצתי לבד את חצי מרתון תל־אביב. רציתי להוכיח לעצמי שאני יכולה אחרי כל הרעל שהגוף שלי ספג. כשהגעתי לקו הסיום בכיתי מהתרגשות.

 

התחלתי לרוץ עם מתן, שהוא לקוי ראייה וחירש. רצנו יחד חצי מרתון ושברנו שיא אישי. למרות הפחד שלי ממרתון שלם, נרשמנו למרתון טבריה והתחלנו להתאמן. ביום המרתון, בתחילת ינואר האחרון, רצנו יחד, כשהיד שלו קשורה ליד שלי בגומייה. כולם הריעו כשעברנו את קו הסיום והייתי ממש בהיי. הרגשתי תחושת ניצחון אישי והייתי גאה בעצמי שעשיתי את זה, אחרי כל מה שעברתי.

 

מאז הניתוח לא חזרתי לעבודתי כעיתונאית. היה לי משבר זהות, כי פתאום הרגשתי תלושה ולא חלק מהעשייה. בכל פעם שהיה לי קשה, כתבתי את הרגשות שלי, וכרגע אני חולמת להוציא את זה לאור כספר.

 

שורה תחתונה: כל אחת יכולה למצוא את הכוח הפנימי שלה, אם רק תאמין בזה".

 

הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד