בעוד שבמוסדות ההשכלה הגבוהה נערכים לדחיית סמסטר ב', ילדי הגנים ובתי הספר חזרו הבוקר מחופשת פורים כרגיל. חלקם צוידו בג'ל חיטוי, חלקם הגיעו לגן וגילו שהג'ל (שרק אתמול בערב נאמר להם שיוצב שם) כבר אזל. זהו מצב אבסורדי. גישה חינוכית אחראית ונכונה היא להקדים תרופה למכה, ולא להגיב בדיעבד אלא בטרם! השיקול היחיד שצריך לעמוד לנגד עיני מקבלי ההחלטות הוא בריאותי, אין שיקול אחר במצב הנוכחי, כשמדובר במגפה עולמית.
ממש כמו אירועי פורים שבוטלו, גם ההתקהלות בבית הספר ובגנים מיותרת. כמדינה מפותחת, אפשר להתארגן ללמידה מקוונת, ותיכוניסט יכול לעשות זאת ממש כמו סטודנט. הפגיעה הצפויה בחיי היומיום חמורה פחות מהמצב שאנחנו עלולים להידרדר אליו, וזה הזמן למנוע אותו.
ועדיין, גם אם תקבל ההחלטה הנכונה (נקווה שבהקדם!), הורים רבים שואלים את עצמם איך להתמודד עם החרדה מפני נגיף הקורונה.
החברה הישראלית, למרבה הצער, למודת מצבי חירום. בדרך כלל רמת החרדה שאנחנו רגילים אליה עקב הסיטואציה הביטחונית משתנה בהתאם לקרבה למקום האירוע. כמובן שהורים וילדים בדרום הארץ מתמודדים עם חרדות ותופעות לוואי קשות יותר מאשר במקומות אחרים. הפעם, לעומת זאת, מדובר על חרדה זהה בהיקפה לכל הארץ - ולמעשה לכל העולם, שגם הילדים מרגישים בה.
בעוד שבמצבי חרדה בטחוניים אנחנו רגילים לומר לילדינו: יש לנו ניסיון, יש לנו צבא חזק שמגן עלינו קשה, זה בסדר לפחד אבל סמכו על צה"ל שינצח את האויב ־ כאן מדובר בחרדה מוצדקת, אמיתית, שאיננו יודעים כיצד תתפתח ולאיזה ממדים תגיע. חרדה מהלא נודע משפיעה על המשפחה הגרעינית והמורחבת. הורים רבים בישראל נזקקים באופן יומיומי לסיוע של סבים וסבתות על מנת לתפעל את המשפחה באופן סדיר, והנה בימים אלה, הסבים והסבתות הם אלה שצריך לשמור עליהם. ייתכן שחלקם מחליטים ־ בצדק ־ לקבל החלטה שכדי להקטין את סיכון החשיפה לנגיף הקורונה, הם יוותרו על הליכה לגינה עם נכדים, לחוג או לקניון. ייתכן שחלקם בבידוד. מעבר לקשיים הלוגיסטיים הצפויים, ערעור היציבות והשגרה גורם לחרדה ולעצבנות של כל המשפחה.
איך להתמודד עם חרדת הילדים מפני קורונה?
מכינים את עצמנו. חשוב שההורים יבינו את האינפורמציה: מהו הנגיף, מה זה וירוס, למה הוא מסוכן. מה מותר לעשות וממה להימנע. בידע יש גם דברים מפחיתי חרדה: ברוב המקרים יש החלמה.
להתאים את האינפורמציה לגיל הילד. כלל אחד נכון תמיד במצבים האלה: לענות על שאלות ולא להתחמק. כדאי שלתשובה תמיד יש שני חלקים: האינפורמציה שיש בה חלק מעורר חרדה (כן, זה מידבק, זה עלול לגרום קושי בנשימה, עוד לא מצאו תרופה), ומיד לשלב באינפורמציה מחזקת: יש רופאים מצוינים, יש אחיות, המדענים עובדים על חיסון, אנחנו יודעים מה לעשות במצב כזה ואנחנו שומרים עליך.
לספק את האינפורמציה בקול שקט ורגוע. לא להגביר ווליום, כפי שעושים בתקשורת. אפשר לעשות את זה תוך כדי משחק או בסיטואציה נעמיה אחרת. שילוב של הנאה ורגיעה עם אינפורמציה מעוררת חרדה מקהה את החרדה, בעיקר בגילאים צעירים.
עד כיתה א': לא צריך לנדב אינפורמציה אם לא נשאלתם על כך. רק לענות על שאלות שהילד יוזם, ולהסביר למה משנים חלק מאורחות החיים (למה לא הולכים לאירוע שתוכנן וכו'), אם אכן כך.
למנן חשיפה למרקע. לעתים הורים חושבים שאם ילדה שקועה בלגו או בציור, היא לא שמה לב לדיווחי החדשות ברקע. זו טעות! הילדים לא מנותקים, יש להם חלוקת קשב מצוינת.
בגילאים יותר מבוגרים: בהחלט אפשר ליזום שיחה. לשאול את הילד מה הוא יודע, מה הוא שמע, ובהתאם לכך לספק אינפורמציה על מה שקורה בעולם ואצלנו. הכוונה אינה לעדכון שוטף במספר הנפגעים, אלא התמקדות באמצעי הזהירות.
שגרה, שגרה, שגרה: גם כשהורים רבים עובדים מהבית (או יעשו זאת בקרוב) עקב ביטולים כאלה ואחרים, חשוב לשמור על שעות שינה ואכילה קבועות ומסודרות והגבלת שעות מסך־ עכשיו יותר מתמיד. אין כמו לו"ז ברור להרגעת החרדה.
שמרו על רוגע ונסו לנצל את הזמן הביתי המשותף. נכון, זה גורם לבעיות, קשיים, מריבות בין אחים, שעמום ־ שמתמודדים איתם גם ביומיום. אבל זו גם הזדמנות נפלאה להיות ביחד, להתמסר לפרויקטים שנדחו, לעזור בשכונה למי שזקוק לך (למשל, להביא מזון למבודדים) ולהפוך את הסיטואציה המורכבת לתהליך חינוכי משמעותי.
- פרופ' עמוס רולידר, BCBA- D , ראש התכנית לתואר שני בניתוח התנהגות אקדמית כנרת
