"כשהיינו בבית החולים, חיפשתי כל הזמן אמהות אחרות שעברו מקרים דומים. חיפשתי את התקווה. כל כך רציתי שתבוא אמא שמבינה מה שאני עוברת, תשים לי יד על הכתף ותגיד לי שיהיה בסדר. הבטחתי לעצמי שכשאנחנו נבריא, זה מה שאעשה. היום אני מקיימת את ההבטחה".
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
מי שהבטיחה וקיימה היא גאולה (גולי) קשת, אמו של גל, שחלה בסרטן והחלים, ומי שמשמשת כיום כיו"ר עמותת גדולים מהחיים. העמותה, שמציינת בימים אלה 20 שנה להיווסדה, מלווה ילדים חולים ואת בני משפחותיהם מרגע אבחון המחלה עד להחלמה המלאה במטרה להקל עליהם באמצעות יצירת חוויות משמחות ושיפור באיכות הטיפול והתנאים הרפואיים. ומי כמו גולי קשת יודעת עד כמה זה חשוב. "בכל תקופת המחלה של גל היה לי מאוד קשה, במיוחד משום שגם אבי חלה באותה תקופה", היא אומרת. "הוא נפטר מסרטן המעי הגס יום לפני הטיפול הכימותרפי הראשון של גל. כל המעבר לקומה 7 בבית החולים שניידר בפתח תקווה היה טראומטי, ולכן חיפשתי כל הזמן סיפורי הצלחה. הייתי מבקשת מהרופאים שיספרו לי על הילדים שהתמונות שלהם תלויות אצלם במשרד. אני לא אשכח שאחד הרופאים אמר לי שיבוא יום, וגם התמונה מבר המצווה של גל תהיה תלויה על קיר משרדו. וכך היה".
קשת, אם לארבעה בנים – דור (31), בר (28), גל (22) וזיו (20) – גרה עם משפחתה במושב עין ורד שבשרון, ואיתם גרים גם שבעה כלבים ו-1,000 תרנגולות. כן, 1,000. התרנגולת נהפכה לקמע של המשפחה מאז הניתוח של גל, ואמא שלו מטפחת אוסף תרנגולות מכל הסוגים והמינים: תרנגולות מקרמיקה, מעץ, על כוסות, על מגבות ועוד. מכל פינה בבית מציצה איזושהי תרנגולת. "לפני שגל נכנס לניתוח, הגיעו לבקר אותו מנהלת בית הספר והיועצת, והביאו בובת תרנגולת", מספרת קשת. "באותה תקופה התפרסמה התרנגולת 'קוריצה' מ'ארץ נהדרת', וכשגל נשאל עם מי הוא רוצה להיכנס לניתוח, הוא ביקש אותה. מאז היא ליוותה אותו בכל הבדיקות והאשפוזים. תרנגולת היא גם סימן לחיים בעיניי, אז כל מי שרוצה לשמח אותי, מביא לי תרנגולת".
הכירו את גולי קשת:
הרופא התחיל להתפתל
היא נולדה בפולין ב-1958 ועלתה לארץ בגיל חצי שנה עם משפחתה. כשהגיעו לישראל, נשלחו בני המשפחה למעברה באור עקיבא, ואחרי שנתיים עברו לחדרה. בנעוריה העבירה קשת שנת שירות כמדריכת נוער בפנימיית אלוני יצחק, אחר כך התגייסה לחיל הקשר, ואחרי שחרורה מהצבא עבדה כמורה וכמנהלת פדגוגית. לפני ארבע שנים פרשה לגמלאות.
14 שנה חלפו מאז התבשרה שלבנה גל, שהיה אז בן שמונה, יש גידול בראש, והדמעות עדיין מציפות את עיניה כשהיא מתארת את הרגעים האלה. "זה קרה ביוני 2006", אומרת קשת. "נפלו עלינו השמיים. גל התלונן על כאבי ראש חזקים, ופתאום הבחנו שיש לו גם פזילה. לקחתי אותו לבדיקה אצל רופא עיניים, ובמהלך הבדיקה שמתי לב שהרופא נעשה עצבני וחסר מנוחה. יצאנו לחדר ההמתנה, ואחרי רבע שעה הוא בא ואמר שלגל יש בצקת בעין. שאלתי מה זה אומר, והוא התחיל להתפתל ולהחוויר, ולבסוף ענה: 'אני לא יודע מה זה בדיוק, אבל זה מצביע על בצקת במוח'. מיד הבנתי. כששאלתי אותו אם לבן שלי יש גידול בראש, הוא השפיל את עיניו ומלמל שצריך לעשות CT. נכנסתי לאוטו והתקשרתי למישהי שהכרתי מקבוצת דיאטה שבה השתתפתי – אחות במקצועה. ברגע שהיא ענתה, התחלתי לצרוח: ' לגל יש גידול בראש!' מיד נסענו לשניידר".
ב-CT התגלה גידול של 3.5 ס"מ על עצב הראייה, ואמא של גל זוכרת שבדרך הביתה מבית החולים היא ראתה שקיעה, "אחת השקיעות הכי יפות שראיתי", וקיוותה שזו לא תהיה השקיעה האחרונה שגל רואה. "כל כך חששתי שהוא יתעוור", היא נזכרת. "לא חשבתי בכלל על סרטן". גל עבר ניתוח ראש ("על ידי ד"ר שלום מיכוביץ המדהים", מדגישה אמו), ואחרי שנה של הפסקה התחיל לעבור טיפולים כימותרפיים למשך שלוש שנים. בשלב הזה נתקלה המשפחה לראשונה בעמותת "גדולים מהחיים". "העמותה ארגנה פעילויות לכל המשפחה", מספרת קשת, "כשהשיא היה טיול ללוס אנג'לס, שגל הצטרף אליו כשהיה בן עשר".
כך נראה טיול של העמותה לים המלח, שנערך לאחרונה:
קשת החלה להתנדב בעמותה, ואחרי מספר שנים מונתה לחברה בה ומצאה עצמה עוסקת הרבה בנושא החינוך והזכויות של הילדים החולים. "אחד הדברים החשובים שעשינו", היא אומרת, "היה לעדכן את חוק ילדים ותלמידים חולים במטרה לעזור לילדים כשהם חוזרים לבית הספר אחרי תקופה ממושכת בבית או בבית חולים. עד 2015 התייחס החוק לתקופת האשפוז והריתוק לבית בלבד. התקנה שקידמנו מתייחסת לתקופת החזרה לבית הספר ולעזרה שהילד צריך לקבל במהלכה ממערכת החינוך". העמותה גם הקימה את "גן החלומות", שמותאם לילדים חולי סרטן בגיל הרך. בקרוב יוקם אתר דומה בבאר שבע.
לפני שלוש שנים מונתה ליו"ר העמותה, תפקיד שהיא ממלאת בהתנדבות מלאה. "החלק החשוב בעיניי הוא המפגש עם משפחות הילדים החולים ברגעים ובמצבים שונים", היא אומרת. "חשוב לי שהן יכירו את פעילות העמותה, וגם את הסיפור האישי שלי, כדי שתהיה להן תקווה". כיו"ר העמותה היא קידמה גם את נושא ההתנדבות של בני נוער לצה"ל, שאותו היא מכירה היטב מהבית. "מהרגע שגל קיבל צו ראשון, ועד שהוא התנדב ככלבן ביחידת עוקץ, עברנו תקופה מאוד קשה", אומרת קשת. "בצו הראשון הוא קיבל פטור מגיוס, ובקשתו להתנדב נענתה בשלילה, ללא הסבר. הגשנו ערעור וניגשנו ללשכת הגיוס בתל השומר. מפקדת הלשכה קיבלה אותנו לשיחה, שהתנהלה ברוח טובה. ניסיתי להסביר לה מה זה ילד אונקולוגי שהבריא, ואמרתי שלגל יש מוטיבציה גבוהה ורצון עז להוכיח שהוא כמו כולם". בעקבות זאת נערכו שני כנסים לבני נוער אונקולוגיים, שבהם הוסבר להם נושא השירות בצה"ל ופורטו האפשרויות הפתוחות בפניהם.
החלטתי לאתגר את עצמי
לפני כשנתיים סגרה קשת מעגל, כשהשתתפה באירוע האתגרי Tough Mudder בלונדון יחד עם עשרות מנכ"לים ובכירים מקהילת ההייטק בישראל. הקבוצה כולה עברה מסע של הליכה בבוץ, טיפוס על מכשולים, ריצה בקור מקפיא והתמודדות עם אתגרי קרח וחשמל – והכל כדי לגייס תרומות לעמותת גדולים מהחיים: כל משתתף מתחייב להביא ספונסר או לשלם מכיסו עשרת אלפים שקל לפחות.
עשור לפני כן, כשהיה בעיצומם של הטיפולים, הצטרף גל קשת לטיול של עמותת זיכרון מנחם בלונדון. האתגר המרכזי שעמד בפניו היה עלייה על גלגל ענק בלונה פארק. החזאי דני רופ, שהתלווה למסע כמתנדב בעמותה, הבטיח לו שאם יעלה למתקן, הוא יבוא איתו לאחד הטיפולים למרות הפחד הגדול שלו מזריקות. ההבטחה קוימה.
"פתאום קיבלתי טלפון מגל: 'אמא! אמא! ירדתי מהגלגל הענק הכי גדול בעולם'", נזכרת קשת. "אני חושבת שהמשפט הזה עזר לי לעבור את האתגר של מרוץ המכשולים, עשר שנים לאחר מכן. אני לא ספורטאית, ולמרות זאת החלטתי לאתגר את עצמי. הרגשתי שיצאתי מהבוץ כמו שכל משפחה שעוברת את המחלה יוצאת מהבוץ שלה. דקירות החשמל שעברנו שם כחלק מהמסלול, הזכירו לי את הדקירות שעוברים הילדים בבדיקות הרבות. כשסיימתי את המסע, הרגשתי שאפשר להתגבר על הכל. קשה יש רק בלחם, וגם אותו אוכלים. בתקופת האימונים ובמסע עצמו הרגשתי את החיבוק החם של המנכ"לים שהיו סביבי ולא נתנו לי ליפול, ונזכרתי בעזרה שהעמותה נותנת למשפחות".
איש העסקים הצעיר עוזר לילדים חולים להגשים חלומות. הקליקו על התמונה:
