אמג'ד ואביר סוידאן החליטו לעזוב את נצרת, בה התגוררו כל חייהם ובה עדיין מתגוררות משפחותיהם; הם חיפשו לעצמם תחושה של פרטיות. עם זאת, ביקשו להישאר קרוב יחסית לעיר מוצאם, כדי שילדיהם יוכלו להמשיך להתחנך בה.
את מבוקשם מצאו באחת השכונות הוותיקות של טבעון. הם רכשו מגרש שעליו בית ישן, ופנו לאדריכלים שחר לולב ועודד רוזנקיאר (So architecture), לתכנון ביתם החדש.
סוידאן הוא בעל חברה למיזוג אוויר, שעוסק בפרויקטים מסחריים גדולים. ההיכרות בינו לבין האדריכלים התחילה בפרויקט שעשו יחד, ואת ביתו הפרטי ביקש מהם לתכנן כך שיוכל להכיל ברווחה, ועדיין לאפשר פרטיות, לכל בני המשפחה: בני הזוג, שני ילדיהם המשותפים וארבעת ילדיו מנישואיו הראשונים.
מחפשים השראה? קבלו אותה במדור בתים יפים של Xnet:
על המגרש (880 מטרים רבועים), עמד בית דו קומתי משנות ה-70, עם גג רעפים משופע וחיפוי אבן. כדי לקצר את תהליך אישורי הבנייה הוחלט לא להרסו, אלא להשתמש בו כבסיס לבית החדש. כך הצליחו האדריכלים, יחד עם בעל הבית – שלקח על עצמו את תפקיד הקבלן ומפקח הבנייה, והיה מעורב בפרויקט לפרטי פרטיו – לסיים את הבנייה תוך שנה וחצי מתחילת התכנון.
בתוצאה הסופית, בית בעל קווים ישרים ומראה נקי, קשה לזהות משהו מהבית הישן; רק רוחבו של המבנה נשאר בממדיו המקוריים, התואמים את קווי הבניין המקסימליים שניתן לבנות על המגרש. סגנון החזית השתנה לגמרי, אך החלוקות נובעות מקוויה של החזית הישנה: הכניסה נותרה במקומה וגם המרפסת בקומה השנייה.
בגב הבית, לעומת זאת, לא נשאר זכר למבנה הישן. הוא הוארך והוגבה לגובה המקסימלי המותר. כעת משתרע הבית על פני 330 מטרים רבועים בשתי קומות, כשלאורכו תוכנן אולם בגובה קומתיים, למרחב הציבורי. "הרעיון היה לייצר הדרגתיות, מחזית אטומה יחסית לרחוב עד החזית האחורית, השקופה לחלוטין, דרך כניסה עם מידה של פרטיות וחלל שנפתח כולו לאחור", מסביר האדריכל שחר לולב.
גם חלוקת הפנים פשוטה, הוא מוסיף: "הבית מחולק לאורך לשני פסים – באחד תוכנן אזור ציבורי בגובה כפול ובשני חדרים בשתי קומות" – למטה אלה חדרי הילדים, ולמעלה, מעליהם, חדר העבודה והסוויטה של בני הזוג. למרות פשטותה של התוכנית, הבית עוצב בעושר חומרי ומתוך ראייה תלת-ממדית מורכבת, שמבטאים יחד רעיון אדריכלי מהודק, ברור ונקי.
תוכנית פשוטה, עיצוב מורכב
החומרים שנבחרו מחדדים את החלוקה לשני פסים. הקיר החיצוני לאורך המטבח והסלון כוסה באריחי גרניט-פורצלן אפורים. הקיר הארוך שמולו, זה שמאחוריו חדרי הילדים, כוסה פורניר אלון מושחר. רק מבואת הכניסה הנמוכה מבודלת בחומר שלישי – פורניר אלון מעושן – וכמו מחברת בין שני חלקי הבית.
מצד אחד של המבואה נבנה ארון שירות, שמאחוריו שירותי האורחים. בצד השני מסתירה עבודת הנגרות מטבח משני – לא פחות גדול מהמטבח הרשמי יותר – שאליו נכנסים דרך קיר הארונות הגבוה במטבח הגלוי, הפתוח לסלון.
כל אחד מהקירות החומריים עובד ועוצב לפרטי פרטים. הקיר החיצוני, שנמשך לכל אורך האולם הגבוה, מנותק מהתקרה המונמכת באמצעות פס של חלונות סקיי-לייט, ומאיר בפסים דרמטיים את כל הקומה. אחריו יש משטח רחב של אריחי קיר מדוקקים, שמקיפים חלון סרט וממשיכים למטה, עד למרצפות הגדולות, שנבחרו באפור תואם.
ארונות המטבח, פרופיל החלונות, משטחי העבודה והאי הגדול במרכז שחורים. פינת האוכל המשפחתית, כמו יתר הרהיטים, נקנתה באיסטנבול. "אנחנו יושבים בדרך כלל סביב השולחן הזה, אוהבים לפנק את עצמנו עם נרות וכלים יפים", אומרת אביר. "אירוח גדול יותר אנחנו עושים בחצר".
הסלון נושק לוויטרינה השקופה שמתרוממת לכל גובה החלל הכפול וממסגרת את הגינה שמאחוריה. הוא פונה אל קיר הנגרות מושחר ודו צדדי. מצד הסלון זהו קיר ארונות, שמסתיר גם את מערכות החשמל והמיזוג. הוא מקיף את מסך הטלוויזיה, שהותקן מאחורי דופן של זכוכית שחורה, המאחדת אותו עם הקמין הבנוי תחתיו. מהצד השני נמצא מסדרון שחופה כולו בעץ ולאורכו כניסות לחדרי הילדים.
במרכז הבית, בהמשך לקיר הנגרות וכאלמנט מקשר בין חלקיו, ממוקם גרם המדרגות הקלות, שעשויות מסגרת דקיקה של פלדה שחורה ועליה מדרכי עץ אלון (הפעם בגוון בהיר, התואם את הפרקט בחלק הפרטי של הבית). מחיצת ברזל אוורירית עולה לגובה שתי הקומות, משמשת כמעקה וממסכת את המבט מהסלון לכיוון חדרי השינה. האדריכלים השתמשו במסגרת הפלדה של המדרגות כחומר מקשר בין האלמנטים השונים: היא נמשכת על קיר הנגרות, מסמנת את החלוקה בין שתי הקומות וממסגרת את המפתחים השונים החוצה.
חדרי הילדים מוקמו זה אחר זה: ממ''ד שהוא חדר משחקים, שני חדרים שביניהם חדר רחצה משותף לארבעת הבנים, וחדר לבנות, עם חדר רחצה פרטי משלהן.
יחידת ההורים תופסת את רוב שטחה של הקומה העליונה. אזור השינה ממוקם במרכז, עם מבט ישיר אל הגינה האחורית, דרך קיר ויטרינה עצום ומרפסת פרטית. מחיצה שקופה למחצה, עשויה זכוכית בשילוב יריעת בד פנימית, מפרידה בין המיטה לחדר ארונות פתוח, שבקצהו פינת איפור וחדר רחצה גדול. "יש כאן זרימה פתוחה בין כל השימושים, מבלי להפריע לפרטיות של אזור השינה", מסביר לולב. בהמשך המסדרון תוכננו חדר כביסה וחדר כושר, עם חדר רחצה נוסף בתוכו.
העבודה בראש הבית
חדר העבודה נמצא בראש הבית, מעל מבואת הכניסה. הוא מרווח ואלגנטי, עם מרפסת קטנה הפונה לרחוב (שארית מהבית הישן) וקיר זכוכית המשקיף אל אולם הסלון, עד החצר. השקיפות מייצרת תחושה של חדר פתוח ומכניסה אליו את חומריות הבית: גם הוא תחום בקיר האריחים ובקיר הנגרות, ועל הרצפה פרקט האלון הבהיר של הקומה. למרות ריבוי החומרים היחסי, הכל מתחבר לרעיון מגובש אחד.
"התוכנית פשוטה אך העיצוב יחסית מורכב", מסביר לולב. "בגלל שזה שיפוץ, וצריך היה להסתיר עמודים וקורות קיימים; בגלל שיש בבית מערכות חכמות; וגם בגלל שיש בו הרבה פרטים. עבודה מאוד מורכבת נעשתה על מנת שהמראה הסופי יהיה נקי כל כך".
גב הבית והחצר ממשיכים את הרעיון העיצובי שמופגן בפנים. הקירות ההיקפיים והגג הישר נמשכים החוצה, נפרשים בזווית ויוצרים, יחד עם הריצוף שיוצא החוצה, מסגרת בטון עמוקה ואפורה. בתוכה מתגלה במלוא הדרה הוויטרינה הענקית, שמשלבת בין זכוכית, סרגלי עץ ופלדה שחורה.
שני ספסלי עץ נבנו לאורך דפנות החצר. במרכז בריכת שחייה, מוקפת פינות שונות: מטבח חוץ עם דלפק ישיבה, פינת אוכל ופינת ישיבה על ריבוע של בטון מוחלק, סביב קמין-מדורה עגול. רוב החצר מרוצף בדק איפאה, ופס הגינון הצר הוא החלק היחיד שעוצב בסגנון מעט יותר חופשי. העצים הוותיקים בחצרות השכנים, מצדה השני של גדר הבטון והעץ ההיקפית, נותנים הרגשה של גן עדן פרטי, מוקף בחורש טבעי.
- תכנון אדריכלי ועיצוב פנים: so architecture, שחר לולב ועודד רוזנקיאר.
- צוות תכנון: אלחנדרו פיינרמן, סאמר חכים, יוחאי נמר.
- קונסטרוקטור: סוהיל סאבא.
- תכנון נוף: אב אדריכלי נוף.
