רונית קאהן (50) אם לשלושה משכניה בגליל המערבי, איבדה שני בנים: בנה הצעיר יונתן נפטר בגיל שמונה, ושש שנים לאחר מכן בנה האמצעי גלעד, נפטר לאחר שעבר כימותרפיה עם תרופות שפג תוקפן בבית החולים רמב"ם. בעקבות חשיפת "ידיעות אחרונות" היא מדברת:
ספרי לנו על גלעד.
"גלעד היה תינוק חייכן ושמח, שהפך להיות נער מאוד כריזמטי וחברותי. הוא התחיל לשחק כדורגל בכיתה ג', זו הייתה התשוקה של חייו. בכיתה ח' הוא הצטרף להפועל משגב, שם זיהו את היכולות שלו ומדי פעם צירפו אותו לקבוצת הנערים. בכיתה ח' הוא כבר נחשב למלך השערים, ואז גילינו את המחלה".
איך גיליתם?
"הוא סבל מכאבים ברגל, אבל ייחסנו את הכאב לאימונים או לכאבי גדילה, כי הוא המשיך לשחק כדורגל כרגיל. בבר המצווה שלו נסענו לברצלונה ואז ראינו שגם בהליכה כואב לו. כשהגענו לארץ עשינו צילום, הבנו שזה סרטן בעצמות והתחיל מחול שדים. הוא עבר תשעה חודשים קשים של כימותרפיה ואז נותח. במשך כמה חודשים הייתה הפוגה אבל בהמשך הוא פיתח אי־ספיקת לב בגלל הכימותרפיה, אירוע נדיר לגילו. אחרי שלושה חודשים התברר שיש גרורות בריאות, ואמרו לנו לקחת אותו הביתה וליהנות מהזמן שנותר".
אם הוא היה מקבל תרופות שלא פג תוקפן, הוא עוד היה איתנו?
"לא יודעת. אבל ראינו המון סיבוכים רפואיים שם, איתו ועם אחרים. מכל הילדים בשנתון הזה, אין אחד שיצא בטוב, חלקם נפטרו וחלקם עדיין נאבקים".
יש בכם כעס?
"אני לא מרשה לעצמי לכעוס, אבל דנאל, בעלי, זועם ומאוד פעיל בנושא עם קבוצת ההורים שמתגבשת. אני בעיקר חשה כאב עצום, פספוס נוראי וגם אשמה, כי בסופו של דבר אנחנו הבאנו אותו לרמב"ם ואנחנו חתמנו על הכימותרפיה".
התחקיר של "ידיעות אחרונות" הפתיע אותך?
"לא ממש, הייתה לנו הרגשה שמשהו לא בסדר. היה לגלעד סרטן שסיכויי ההחלמה ממנו היו גבוהים. ההפתעה שלא ציפינו לה הייתה שהוא חטף אי־ספיקת לב בעקבות הכימו, לא שמענו על דבר כזה בקרב ילדים, ואני מאמינה שזה מה שהביא את הגרורות. יכול להיות שאם היו עושים לו אקו לב אולי היו עולים על זה. כעסנו מאוד על כך שבכלל לא עלה על דעתם שזה יכול לקרות".
אתם מתכוונים לתבוע?
"אני עוד לא יודעת, עוד לא חשבנו על זה. מה שאני רוצה זה שבבית החולים יסבירו לנו מה קרה וייקחו אחריות".
איך נולד הסרט "הפרוטוקול של גלעד", שיצרת עם הבמאית דבורית שרגל?
"כשכבר ידענו שזה הסוף, מישהו זרק שכדאי לאסוף מהר את הזיכרונות, כי יש להם נטייה להתמסמס. רק כשהתחלנו לצלם הבנתי שיש בזה הרבה יותר מאשר רק זיכרונות בשבילנו. לקחנו על עצמנו לתווך לעולם את החוויה הקשה שעברנו, גלעד הפך להיות השליח".
צפו ב"הפרוטוקול של גלעד"
הוא ידע שהוא עומד למות?
"לא היינו מסוגלים להגיד לו שאלה ימיו האחרונים, אבל הוא הבין. שש שנים לפני שגלעד נפטר, מת הבן הקטן שלנו, יונתן, שנולד עם סינדרום קבוקי, וסבל מפיגור קשה ואוטיזם. הוא נפטר בגיל שמונה, וגלעד לקח את זה מאוד קשה".
איך ממשיכים אחרי אסונות כאלה?
"כל יום זו מלחמה לקום בבוקר. גלעד נפטר בפורים לפני שנתיים, אז פורים כבר לא יהיה לנו יותר. אבל עוד מעט אחגוג יום הולדת 50, ואני מתכננת לעשות מסיבת ריקודים מטורפת, כי זה מה שגלעד רצה. בסרט יש מונולוג פרידה שלו מאחותו מאיה, ואחד המשפטים הכי חזקים שהוא אמר היה: 'אם יש לכם הזדמנות, אז תחיו'. אנחנו נאחזים בכל הכוח במשפט הזה".
העצה הכי טובה שקיבלתי: "בכל פעם שאת כועסת על בן הזוג, שלפי את הרשימה של כל הדברים הטובים שהוא עושה".
העצה הכי גרועה שקיבלתי: "אחד הרופאים אמר לי: 'לא צריך לקרוא כל דבר באינטרנט, זה רק מפריע לנו לעבוד'".
