ליאור דיין, בן 37, הוא בנם של השחקן, היוצר והבמאי אסי דיין ז"ל והשחקנית קרוליין לנגפורד. הוא סופר ועיתונאי, שזה כמה שנים כותב טור על חייו האישיים. לאחרונה הסתיימו צילומי הסדרה "נורמלי" שכתב בהשראת סיפורו האישי, שתעלה לשידור ב־HOT. הוא גרוש ואב לארד, בן שש.
הפכתי למפורסם כדי שנשים יתחילו איתי
אף פעם לא הייתי מהטיפוסים האלו, שיש להם מספיק ביטחון כדי לגשת לכל אישה שנכנסת לשדה הראייה שלהם ולפתוח בשיחה ערנית. ממש לא. תמיד הייתי מאלה שעומדים בצד ומסתכלים בקנאה איך הטיפוסים הנ"ל ניגשים לבחורות ובקלילות לא מובנת פותחים איתן בשיחה. יותר מהכל קינאתי ביכולת שלהם לקחת את הסיכון ולשרוד את התוצאה - מה שהיא לא תהיה. אני חושב שמעולם לא באמת האמנתי שיש אפשרות הגיונית שאני אצליח לעניין מישהי ממרחק שיחת היכרות אקראית. כנראה זה משהו שנולד אצלי כשאמי החליטה לוותר עליי לטובת משפחת אומנה, ואני הפסקתי להאמין בנשים והתחלתי לשנוא את עצמי.
ובדיוק בגלל זה, אני מודה, לקחתי על עצמי כבר מגיל צעיר משימה: להיות מפורסם. היה לי ברור שאם אזכה להיות דייר קבע בתודעה הציבורית, זה יוכל לגאול אותי מחוסר היכולת להתחיל עם נשים, ולגרום לכך שהאטרקטיביות שלי תזנק ונשים יתחילו איתי. קשה להסביר את ההשפעה המאגית שיש לפרסום על נשים. אסתפק בלומר שמהרגע בו הפכתי לסוג של סלב היו לי לא מעט מערכות יחסים, שלא היה להן שום דבר במשותף פרט לדבר אחד: הן כולן התחילו בצעד שלא אני עשיתי, אלא האישה.
מהבחינה הזו בהחלט שווה לזכות בתואר "סלבריטי". למרות, כמובן, שהייתי מעדיף להיות בעל ביטחון עצמי בריא, ולא להזדקק לאזכורים בגיא פינס ובעיתון בשביל להגיע למצב שבו אני בא במגע עם המין הנשי.
אני משמיד מערכות יחסים סדרתי
הניסיון שלי בתחום הזוגיות הוא כאוטי למדי, וכולל הרבה מערכות יחסים קצרות טווח, שהיו יציבות בערך כמו אולמות חתונה שנבנו בשיטת "פל־קל". מערכות יחסים שבהן עשיתי את כל מה שלא צריך היה לעשות בזמנים הכי לא נכונים ובנסיבות הבלתי סבירות ביותר, מערכות יחסים שבהן למדתי מהי בדידות זוגית, מה היתרון של מצעי סאטן, ואיך מאבחנים תסכול על פניה של אישה בלי שהיא תגיד זאת. אם היו עורכים טקס שנתי כמו האוסקר, רק של מערכות יחסים, אני מניח שהייתי מועמד (עם סיכויים טובים לזכייה) לא פעם ולא פעמיים בקטגוריית "משמיד מערכות היחסים הטוב של השנה".
אף פעם לא למדתי איך לריב
שמעתי פעמים רבות בעבר את המנטרה "צריך ללמוד איך לריב", אבל מעולם לא באמת הבנתי מה זה אומר. עוד דקה אני בן 37, ולא נראה שאני בכלל בדרך ללמוד איך לריב. כשאני רב - אני רב, אני לא לומד. האמת היא שאינני יודע איך שומרים על איפוק ועל היגיון כשאתה נמצא בתוך מריבה, וקשה לי להאמין שאי פעם אהיה אדם כזה שתראו אותו מתווכח עם בת זוגו ותגידו לעצמכם: "הנה בן אדם שיודע לריב". אני לנצח כנראה אשאר טרוריסט זוגי.
כשהאהבה נגמרת, המונוגמיה הופכת לקבר
החולשה הגדולה של המונוגמיה היא שהיא לא מותאמת למצב שבו האהבה נגמרת. המונוגמיה עלולה להרגיל אותך לבן אדם ולקשור אותך אליו באינסוף נסיבות, ודרך כך להציב אותך במצב שבו תתקשה לעזוב את הקן המונוגמי שבנית לך. ואז הקן הזה יכול בקלות להפוך לקבר של החיים האותנטיים שפעם חשבת שאתה רוצה לחיות. וכך המונוגמיה בעצם מסנדלת את עצמה, כי במצב כזה רבים בוחרים להישאר במערכת היחסים ולנהל רומנים מהצד.
הסינדול העצמי הזה הופך אנשים רבים ברחבי העולם למרירים במקרה הטוב, ומיואשים במקרה הרע. להערכתי, 40 אחוז מבני האדם שמנהלים במערכת יחסים מונוגמית ארוכת טווח נמצאים במצב הזה. יש עוד 20 אחוז שנמצאים במצב הזה אך לא יודעים על כך - בגלל שהם לוקחים ציפרלקס.
- המונולוג המלא של ליאור דיין מתפרסם במוסף "לגבר", המצורף חינם לגליון החדש של לאשה, השבוע בדוכנים
