המבנה הנטוש והאפל של מלון Deauville, במעלה שדרת קולינס במיאמי ביץ', נדמה בשעות החשיכה לשרידיו של טירנוזאורוס רקס, שנפלטו מהאוקיינוס האטלנטי אל אחת מרצועות החוף היפות בפלורידה. ממצא ארכיאולוגי רב ערך, מוקף גדרות תיל ושלטי אזהרה למסיגי גבול, המהווה עדות אילמת, אך מאוד נוכחת, לקיומן של צורות חיים קדומות בעידן פרה-היסטורי רחוק.
בשעות האור, מתגלה הפצע הפעור והמוזנח בחוף הצפוני של מיאמי ביץ' במלוא היקפו, גם מעבר לגדר שנמתחה סביבו: בריכה ריקה, עשבים שמבצבצים מהמרצפות בשטחים הציבוריים, לוחות עץ הניצבים מאחורי זגוגיות שבורות, משטחים קלופי צבע, עזובה כללית וחנויות שוממות הפונות לשדרה, כשחלונות הראווה שלהן מכוסים בנייר עטיפה והכניסה אליהן מטונפת ומצחינה משתן.
מבט מבפנים, 2015:
האדריכל מלווין גרוסמן תכנן את המלון, שהוקם על חורבותיו של מלון קטן יותר מאמצע שנות ה-20 של המאה הקודמת. המיזם נחנך ב-1957 ועוטר במהרה בתואר "מלון השנה" במיאמי ביץ'. אתר הנופש המפואר הציע לאורחיו כ-500 חדרים והעמיד לרשותם גם בריכת שחייה ענקית, מכון יופי, אולם נשפים, מסעדות, חנויות, תחנת רדיו ואפילו משטח החלקה על הקרח.
אחד המאפיינים הבולטים של המלון, שתוכנן ברוח האדריכלות המודרניסטית של מיאמי (MiMo - סגנון אדריכלות אזורי שהתפתח בדרום פלורידה כתגובה לסגנון הבינלאומי, לאחר מלחמת העולם השנייה), הוא הגג מעל שביל הגישה למלון, ה- Porte-cochère העתידני והדרמטי, עם עקומות פרבוליות מצטלבות.
בעשורים הראשונים לפעילותו, משך אליו המלון שלל ידוענים כמו פרנק סינטרה, טום ג'ונס, קסיוס קליי (לפני שהפך למוחמד עלי), סמי דייוויס ג'וניור, דין מרטין, טוני בנט, ג'ודי גארלנד, ג'ואן ריברס וג'רי לואיס. אפילו הנשיא ג'ון פ. קנדי נשא שם נאום ב-1961. הנה הרשימה המלאה במבט מהיר:
אבל מה שבאמת שם את המלון על המפה והכניס אותו אל דברי הימים של עסקי השעשועים, היה ההופעה של הביטלס. זה קרה בפברואר 1964, כאשר הלהקה הופיעה בפעם השנייה בתוכנית הפופולרית "אד סאליבן שואו", ששודרה בשידור חי מאולם הנשפים "נפוליאון" ל-70 מיליון צופים.
ארבעת המופלאים, שהתקבלו בנמל התעופה הבינלאומי של מיאמי בצרחות היסטריות של אלפי בני נוער, שהו במלון Deauville כמה ימים ועוררו התרגשות עצומה בקרב המעריצים שצרו על פתחו. חברי הלהקה התאכסנו בקומה ה-12. ג'ון ואשתו דאז סינתיה שהו בחדר נפרד; פול, ג'ורג', רינגו, מנהל הלהקה בריאן אפשטיין וחברים אחרים בפמליה נאלצו לחלוק חדרים.
השנים חלפו והתהילה דעכה. ניהול גרוע של הנכס (שנרכש ב-2004 תמורת ארבעה מיליון דולר, וכיום שוויו מוערך כ-100 מיליון דולר), שריפה גדולה שפרצה לפני כשנתיים בגלל קצר חשמלי, ונזקים נוספים שספג המבנה בסופת ההוריקן "אירמה" כחודשיים לאחר מכן – הובילו לפינויו של המלון, ולמעשה לסגירתו. שנה לפני הסגירה, הספיק המלון להעלות את סרטון הפרסומת הבא:
המקום הפך למטרד של ממש, כאשר עשרות חסרי בית ומסיגי גבול פלשו למבנה המנותק מחשמל, השליכו חפצים מהחלונות והבעירו שריפות קטנות. העירייה פתחה בהליכים נגד הבעלים הנוכחיים של הנכס, בדרישה לפתוח בשיפוץ מיידי ולהפעיל מחדש את המקום.
אלה הבהירו כי לא יוכלו להעמיד את הסכום הדרוש לשיקומו של המלון, והגיעו להסדר שלפיו המקום יגודר, יצולם לאורך שעות היממה וייערכו בו פטרולים בשעות הערב, כדי למנוע פלישה מחודשת אליו. באוגוסט האחרון פנתה העיריה שוב לערכאות, בדרישה שימונה למלון כונס נכסים שיפעל לשיקומו.
בינתיים, מגלויית הצבע שבה נראה המלון ב-1960, עם נופשים חטובים על שפת הבריכה באתר נופש היוקרתי והנוצץ, נותרה חורבה שהזמן החולף עושה לה ולסביבתה עוול גדול.
