צמד המאיירים המוכשר שהפריד מכחולים: 'היינו חייבים לצאת מהבית'

לרגל שבוע האיור בת"א, הצצה לחיים של בני הזוג הילית שפר ואסף חנוכה, שאחרי שנים של עבודה משותפת בבית ("זה היה לא פרודוקטיבי"), מאיירים היום בנפרד

חיים ביחד. הילית שפר ואסף חנוכה (צילום: דנה קופל)
חיים ביחד. הילית שפר ואסף חנוכה (צילום: דנה קופל)
מאיירים לחוד. "אנחנו מתייעצים אחד עם השנייה על בסיס קבוע, בדרך כלל בקפה דו שבועי בבוקר אחרי פיזור הילדים במסגרות. מורגלים בלתת פידבק כן וענייני בלי לעטוף ולעגל פינות" (צילום: דנה קופל)
מאיירים לחוד. "אנחנו מתייעצים אחד עם השנייה על בסיס קבוע, בדרך כלל בקפה דו שבועי בבוקר אחרי פיזור הילדים במסגרות. מורגלים בלתת פידבק כן וענייני בלי לעטוף ולעגל פינות" (צילום: דנה קופל)
איורים של הילית. "כבר בגיל חמש, כשהבייביסיטר בא לשמור עליי וצייר לי מיקי מאוסים, ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות". למטה - האיורים של אסף (איור: הילית שפר)
איורים של הילית. "כבר בגיל חמש, כשהבייביסיטר בא לשמור עליי וצייר לי מיקי מאוסים, ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות". למטה - האיורים של אסף (איור: הילית שפר)

הילית שפר (41) מאיירת ובעלת גלריה לאומנות, ואסף חנוכה,  (45) כותב, מאייר קומיקס ומרצה בשנקר. נשואים והורים לשניים.

 

איך הפכתם למאיירים?

הילית: "כבר בגיל חמש, כשהבייביסיטר בא לשמור עליי וצייר לי מיקי מאוסים, ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות. מאוד אהבתי להסתכל על דמויות מסרטים מצוירים ומחוברות קומיקס ולהעתיק אותן. גדלתי בבית עם אימא אומנית, אז מהר מאוד הבנתי שמה שאני עושה זה איור, לא אומנות, ושזה משהו שאפשר ללמוד בארץ רק דרך מסלול של עיצוב גרפי. אז למדתי גרפיקה בתיכון ושירתי כמעצבת גרפית בצבא, בביטאון חיל האוויר. משם המשכתי ללימודי תקשורת חזותית בבצלאל, במסלול איור. החלום שלי היה לאייר שער לעיתון. עבדתי כמה שנים בעכבר העיר ובסוף גם הצלחתי לדחוף להם שער, ומשם זה התגלגל. משנת 2006 אני מאיירת את הטור של דנה ספקטור בעיתון 7 ימים ועובדת על פרויקטים מסחריים ואישיים".

 

אסף: "גדלתי על דיאטה של קומיקס אמריקאי, בעיקר אקס מן, ויחד עם אחי התאום, תומר, ביליתי את רוב הזמן עד גיל 14 בלצייר דמויות עם כוחות־על הולכות מכות. במהלך השירות הצבאי, בעיתון 'במחנה', קבלתי את העמוד האחרון של העיתון לטור קומיקס שנקרא "מקוצר". פרסמתי שם סיפורים שלי, של תומר, סיפור בהמשכים עם בועז לביא ובסופו של דבר סיפורים מ"צינורות" של אתגר קרת. לאחר מכן נפגשנו, אתגר ואני, והחלטנו לעבוד על ספר משותף ששמו "סמטאות הזעם".

 

"אחרי הצבא נסעתי ללמוד בצרפת. חייתי שם חמש שנים ופרסמתי גם שם כמה ספרים, איירתי לעיתונים והמשכתי לשתף פעולה עם תומר, בועז לביא ואתגר קרת, בנוסף לשיתופי פעולה קצרים עם בימאים על פרויקטים לקולנוע ולטלוויזיה. כיום אני מפרסם טור אישי אוטוביוגרפי בעיתון כלכליסט ומלמד איור וקומיקס במכללת שנקר".

 

גדל על דיאטה של קומיקס אמריקאי. איור של חנוכה (איור: אסף חנוכה)
    גדל על דיאטה של קומיקס אמריקאי. איור של חנוכה(איור: אסף חנוכה)

     

    אם לא הייתם מאיירים, מה הייתם עושים?

    הילית: "הייתי לומדת מיסטיקה וקבלה, אולי פסיכולוגיה או רפואה אלטרנטיבית. בסופו של דבר כנראה הייתי מטפלת באנשים".

    אסף: "אסטרונאוט".

     

    תארו את תהליך העבודה שלכם.

    הילית: "העבודה שלי היא לקחת נושא מורכב ומופשט, שמגיע בצורה של טקסט, ולתמצת ולזקק אותו לדימוי. הדימוי חייב להיות קריא ותקשורתי. כשרק התחלתי הייתי צריכה לשבור את הראש מול כל עבודה חדשה, אבל עם הזמן צברתי ניסיון והשריר במוח, שאחראי על הפעולה הזו התפתח. עכשיו אני יודעת, לדוגמה, שאם נושא הכתבה הוא חברה גדולה שקונה חברה קטנה, האיור יהיה של משהו בסגנון דג גדול בולע דג קטן. השריר שלי מאוד מאומן".

    אסף: "אני מחפש רעיונות כל הזמן, בכל מקום. גם כשאני לא מחפש אותם הם מגיעים. רעיונות יכולים להיות חזותיים, רעיוניים או רגשיים. כל דבר שגורם לי לעצור ולחשוב עליו הוא פוטנציאל למשהו. אני מסתובב עם סקטצ'בוק ושופך לתוכו את כל הרעיונות בצורה של סקיצות קטנות ולא ברורות. בשלב שני אני בוחר איזה סקיצות לפתח ועובד על המחשב. בסוף אני מצייר בקו נקי וצובע. בסך הכול התהליך לא מסובך וכמעט אוטומטי. החלק הקשה הוא למצוא רעיונות טובים".

     

    מה החלק האהוב עליכם בעבודה?

    הילית: "יש חלקים בעבודה שמשמחים אותי, כמו למצוא רעיון טוב ולדעת שיש לי הברקה. המצאה שלי שעוד לא חשבו עליה. לחבר דימויים מעולמות שונים ולברוא משהו חדש. כשהתוצאה הסופית טובה, זה מאוד מספק".

    אסף: "אני אוהב לצייר ואת כל מה שקשור בזה. בדרך כלל שלב הסקיצות הכי מהנה כי פתאום נוצר משהו מדף ריק".

     

    חולמת להקים בית ספר לאיור (איור: הילית שפר)
      חולמת להקים בית ספר לאיור(איור: הילית שפר)

       

      ומה הכי פחות אהוב?

      הילית: "העבודה בבדידות. קשה לי לעבוד לבד בלי אנשים מסביבי".

      אסף: "אני פחות אוהב כשאין לי מספיק זמן לעבוד על ציור כמו שצריך. זה קורה כמעט בכל העבודות, שמתחילות באהבה ומסתיימות בכעס".

       

      מה החלום המקצועי?

      הילית: "להקים בית ספר לאיור".

      אסף: "אני חי את החלום".

       

      לאנשים מחוץ למקצוע נראה הרבה פעמים ש'יאללה יאללה תצייר כבר משהו', אבל זה לא עובד ככה" (צילום: דנה קופל)
        לאנשים מחוץ למקצוע נראה הרבה פעמים ש'יאללה יאללה תצייר כבר משהו', אבל זה לא עובד ככה"(צילום: דנה קופל)

         

        איפה אתם עובדים?

        הילית: "שנים עבדתי בבית. זה היה לא פרודוקטיבי. הפרעות הקשב שלי הניעו אותי למטבח, למקרר ולמכונת הכביסה. הייתי חייבת לצאת מהבית. עכשיו אני בעלת גלריה לאומנות ואת עבודת האיור אני עושה משם".

        אסף: "אני עובד במשרד שאני חולק עם עוד מספר אנשים שאינם מאיירים. כדי לעבוד אני צריך להתנתק, וזה לא היה אפשרי בבית".

         

        מה אתם הכי אוהבים בפינת העבודה שלכם? ומה הייתם משנים?

        הילית: "אני אוהבת שיש סביבי אומנות. העבודה בגלריה מאפשרת לי להציג עבודות שלי, של אסף, של השותפה שעובדת איתי, ושל עוד אומנים שאנחנו אוהבות. זה חלל בנמל תל אביב, לבן, מואר ונקי. יש שתי קומות והתערוכות מתחלפות מדי חודש עד חודשיים".

        אסף: "אני אוהב את אזור ליליינבלום ואת הדרך לעבודה לאורך החוף. בחדר אין אף תמונה שתלויה, חוץ מאיור ישן של נורמן רוקוול. באיור ילד קטן שברח מהבית יושב בדיינר ולידו שוטר גדול שמחייך בהבנה. במידה מסוימת, האיור הזה מקפל בתוכו את סיפור חיי".

         

        גם הילדים מציירים (צילום: דנה קופל)
          גם הילדים מציירים(צילום: דנה קופל)

           

          עד כמה אתם שותפים בתהליכים המקצועיים שעוברים אחד על השני בתור בני זוג שחולקים גם מקצוע?
          "במשך שנים ארוכות עבדנו יחד מהבית. הילית הציקה לאסף ללא הרף: 'תשטוף כלים, בוא נרד לאכול, מה אתה חושב על הרעיון שלי?'. כל זה היה נסבל, עד שהגיעו הילדים והפכו את ההפרעות לאומנות"
          הילית ואסף: "במשך שנים ארוכות עבדנו יחד מהבית. הילית הציקה לאסף ללא הרף: 'תשטוף כלים, בוא נרד לאכול, מה אתה חושב על הרעיון שלי?'. כל זה היה נסבל, עד שהגיעו הילדים והפכו את ההפרעות ליצירת אומנות. אסף הרגיש שהוא חייב קצת שקט ויצא לעבוד מחוץ לבית. אנחנו מתייעצים אחד עם השנייה על בסיס קבוע, בדרך כלל בקפה דו שבועי בבוקר אחרי פיזור הילדים במסגרות. מורגלים בלתת פידבק כן וענייני בלי לעטוף ולעגל פינות. מעורבים גם בהחלטות מקצועיות שונות ובאופן כללי העובדה ששנינו מאיירים מאפשרת לנו להבין אחד את השנייה. לאנשים מחוץ למקצוע נראה הרבה פעמים ש'יאללה יאללה תצייר כבר משהו', אבל זה לא עובד ככה".

           

          האם הבית שלכם משקף את העיסוק המשותף?

          "במרכז הבית שלנו יש ספרייה ענקית עם כל ספרי האומנות, האיור והקומיקס שצברנו עם השנים. על השולחן יש ערימת דפים ועפרונות וטושים מפוזרים בכל מקום. גם הילדים מציירים אז אי אפשר לפספס את זה".

           

           

          פתחו יומנים

          במהלך השבוע שבין 30-21 בנובמבר יתקיים זו הפעם השישית שבוע האיור של תל אביב, שיכלול השנה 80 תערוכות בהשתתפות כ־700 מאיירים, מעצבים ואומנים ישראלים. הם שיציגו את עבודותיהם בתערוכות שיפתחו בחללי תרבות ואומנות, בגלריות שיתופיות, במוזאונים ובמקומות בילוי שונים ברחבי העיר. רוב האירועים פתוחים לקהל הרחב ללא תשלום.

           

          עוד מאיירים מוכשרים ועבודות מקסימות בגיליון נובמבר של גו סטייל 

           

          הגיליון החדש של מגזין Gostyle - עכשיו בדוכנים (צילום: דניאל קמינסקי)
          הגיליון החדש של מגזין Gostyle - עכשיו בדוכנים (צילום: דניאל קמינסקי)
           
          הצג:
          אזהרה:
          פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד