פרשת השבוע בערבית: כך מנסה נאור כהן להנגיש את היהדות לשכנים

נאור כהן הוא אזרח מן היישוב, לא פוליטיקאי, שיום אחד פשוט נמאס לו לשמוע דברים רעים על היחסים בין יהודים לערבים. בעוד שרוב האזרחים משני הצדדים לא באמת טורחים להתעמק בנושא, הוא לקח אחריות והחליט לחקור את המציאות המדינית המורכבת: לימד את עצמו ערבית מדוברת, למד גם את ההיסטוריה של המזרח התיכון וגילה שלא הכל ורוד, אבל גם לא לגמרי שחור.

עוד בערוץ אנשים:

• דיווה עד הסוף המר: הסודות והקפריזות של דאסטי ספרינגפילד
• ענת לב אדלר לומדת לשחות: המים החכמים האלה יודעים עליי הכל
• חירש ובן להורים חירשים מעלים מופע משותף ורוצים שתקשיבו להם
  

"יש הרבה דברים שלא מספרים לנו עליהם", אומר כהן. "התקשורת הישראלית מראה רק ניואנסים של הסכסוך; היא לא מתעסקת ביריעה הרחבה. לא מדברים על התרבות הערבית, החינוך, הכלכלה; לא מדווחים על שיתופי פעולה במסחר ובתיירות המרפא, על הסיוע הרפואי לחולים ממדינות ערב בבתי חולים בארץ ועל העזרה לפליטים מסוריה. תמיד מדגישים את הדברים השליליים. מצד שני, הערבים לא מכירים אותנו. הערבי הממוצע לא יודע מה זה יהדות או ציונות חוץ ממה שהוא שומע מהתקשורת, מהסביבה וממערכת החינוך. אני מראה להם שאין כמעט סתירה בין היהדות לאיסלאם: יש לנו ערכים משותפים של עזרה לזולת וכבוד לאחר, וכשאני מנגיש את זה בגובה העיניים, בשפה שבה הם מדברים בבית, זה מעניין אותם, והם מבינים את זה".

ואיך הוא מנגיש את היהדות לדוברי הערבית? תודו שעל האופציה הזו לא חשבתם: מדי שבוע הוא מעלה לרשת סרטון בשם "פרשה בדקיקה", שבו הוא מסביר, בערבית מדוברת, את פרשת השבוע.

צפו בסרטון שהוקדש לפרשת שופטים:

ההורים שלי פחדו שאשתגע

כהן (31), תושב פתח תקווה, הוא לא פעיל חברתי, לא קשור לשום ארגון, ואיש לא מממן אותו: כל העיסוק שלו מוּנע מרצון לגשר בין הצדדים ומאהבתו גם ליהדות ולתורת ישראל וגם לשפה הערבית ולאיסלאם. "אני יהודי גאה", הוא אומר, "אבל אני אוהב את השפה הערבית, שהיא פיוטית ועשירה, ומרגיש שזאת התרומה הצנועה שלי לניסיון ליצור גשר כלשהו במזרח התיכון המטורף שלנו. אני, הקטן, מנסה להחזיר קצת שפיות, הבנה והידברות בין הצדדים".

ואם זה לא מספיק שאדם פרטי לוקח על עצמו כזאת יוזמה, הרי שהרקע של כהן מפתיע לא פחות: הוא הגיע מבית דתי, הדריך בתנועת הנוער בני עקיבא, ובזמן שמדריכים אחרים שם לימדו את חניכיהם על דמויות מופת מהתנ"ך, מהגמרא או מצה"ל, הוא תמיד בחר לדבר על גיבורים אחרים. "אני דיברתי על אנשים שתרמו למדינה דרך השפה הערבית, כמו אלי כהן, האיש שלנו בדמשק, או אלי אברם, שהקים את יחידת המסתערבים הראשונה בצה"ל. האנשים האלה מסרו את נפשם עבור עם ישראל וקצת נשכחו".

הוא עצמו שירת בגולני, ואחרי השחרור החליט ללמוד ערבית מדוברת. הוא קנה את כל החומר הלימודי שקיים בשוק, ובמשך ארבעה חודשים ישב בבית ולמד מבוקר ועד ערב. "ההורים שלי פחדו שאשתגע, כי הקדשתי לנושא את כל זמני: הקמתי לעצמי אולפן שבו הייתי המורה, המדריך, המתרגל והתלמיד; השגתי את כל הספרים שיצאו בישראל ללימודי ערבית מדוברת; גם הזמנתי חומר מחו"ל וראיתי סרטונים ביוטיוב. אחר כך נרשמתי ללימודי היסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת בר אילן, ועם הסטודנטים הערבים התעקשתי לדבר ערבית. רבים מהם נרתעו ממני, כי הייתי נופל עליהם בהפסקות, אפילו בחוצפה. אולי גם חשדו או התפלאו איך הגעתי לרמת ערבית כל כך גבוהה בלי להיות איש מודיעין. הייתי כמו ילד קטן שמתרגש, והתעקשתי לתרגל את השפה".

צפו בראיון איתו ששודר בתוכנית "קפה גיברלטר" בכאן תרבות:

אחרי הלימודים עבד בתפקידי שיווק ומכירות שונים, וכיום הוא עובד בחברה לייעוץ עסקי, ובאופן טבעי מתמחה במגזר הערבי. "בכל מקום שבו עבדתי, ידעתי ליצור קשרי אמון עם המגזר הערבי. כשלא מדברים את אותה שפה, חוסר האמון גדל. לפעמים גם יהודים שיודעים ערבית לא מכירים את התרבות. הם יכולים להתחיל שיחה בסגנון האסרטיבי והחוצפני שלנו, ולא יודעים שלפי האיסלאם, הנביא מוחמד אמר לא לענות למי שלא פותח שיחה בברכת 'סלאם עלייכום'. אז כשאני מגיע ללקוח, אני פותח בדברי שבח, וזה ישר מרכך את השיחה ומוריד את החששות. זה דבר קטן, מינימלי, אבל בלעדיו יש קצר עוד לפני שהתחלנו לדבר".

וכשמתחילים לדבר, יש הערכה, מתברר. "הערבים מאוד מעריכים את המוח היהודי ואת ההמצאות והחידושים הישראליים בתחומי ההייטק והרפואה", אומר כהן. "הם גם מאוד מתחברים לזמרים ישראלים, ויש ערבים שטסים לשמוע פייטנים יהודים ששרים במדינות נייטרליות. אני, מצידי, למדתי מהם על האיסלאם, האמונה, הכבוד – כל הדברים שאנחנו לא מכירים ושלא לומדים אותם בבתי הספר".

גם לא במסלולי ערבית?

"אני יודע שהרבה תלמידים שלמדו בבית הספר ערבית ברמה של חמש יחידות, לא יכולים לדבר אפילו מילה. הם יודעים רק לקרוא ולתרגם טקסטים פוליטיים מהעיתונות. מצד שני, ערביי ישראל מדברים עברית שוטפת, אבל לא מכירים את המנטליות ואת התרבות הישראלית. יוצא שיש שיח של חירשים בין הצדדים".

נאור כהן. "יש שיח של חירשים בין הצדדים"(צילום: יריב כץ)

אף אחד לא יתקוף אותי

כהן גדל בפתח תקווה להורים יוצאי איראן שדיברו ביניהם פרסית. הוא קלט את השפה בבית, אבל אינו דובר אותה: הערבית שלו הרבה יותר טובה. "אבל כמובן שיש חיבור בין התרבות הפרסית לתרבות הערבית", הוא אומר, "ומי שיודע ערבית טוב, יכול להבין 40 אחוז מהשפה הפרסית. גם הגינונים, הברכות והמחמאות זהים בשתי התרבויות. האדם הרי ניכר בשורשיו, כך שאני מהווה תוצאה של החינוך והערכים שקיבלתי מהוריי, ואני מודה להם על מה שהם נתנו לי".

הוא איש נעים הליכות, המקרין ביטחון ושקט אבל עוסק בנושא טעון. הוא אומר שאין בו פחד, אף שיש אנשים אלימים בכל מקום. מעולם לא קרה, לדבריו, שנקלע לסיטואציה אלימה או מפחידה. "אף אחד לא יתקוף אותי אם אני מדבר על אהבת האחר ועל עזרה", משוכנע כהן. "אלה דברים שאין עליהם עוררין בשתי הדתות, כך שמי שמנסה למצוא עילה לעימות איתי, כורה לעצמו בור".

את הסרטון השבועי שלו הוא מעלה ביום חמישי ב-12 בצהריים. "הקלטתי פתיח קבוע בהשתתפות חבר שמנגן בעוד, ולמדתי לערוך ולהסביר את פרשת השבוע בדקה וחצי עד שתי דקות. אני מעלה את זה לרשתות החברתיות, וזה מגיע למאות אנשים, כולל דרוזים, בדואים, תושבי בית לחם ורמאללה. רואים את זה גם בירדן, בסוריה ובלבנון, שם הערבית המדוברת כמעט זהה לזו שבישראל".

הוא נשוי לרבקה, רב סרן בפיקוד העורף, שעוסקת בהסברה ולא מתלוננת על העיסוקים החדשים בחיי בעלה: בנוסף לעבודתו הרגילה הוא עכשיו מרצה, מלמד ערבית, מתכנן להכניס מיזם של לימוד ערבית מדוברת בבתי ספר תיכון וממליץ לכולנו ללמוד את השפה – אם לא את כולה, לפחות את המילים שאיתן ראוי, לדעתו, להתחיל כל שיחה. "ברגע שאתם נכנסים לחנות או לבית, תגידו 'סלאם עלייכום'", הוא מבקש. "זה יוצר שינוי מטורף בשיח. אם באתם לקנות משהו, בטוח תקבלו הנחה".

היא מנסה לעשות שלום - ואביה היה משורר מפורסם. הקליקו על התמונה:

"עוצמת כאב כזו לא חוויתי מעולם". הקליקו על התמונה (צילום: דנה קופל)