יש מישהו מעזה? נועם שוסטר עושה סטנדאפ על הסכסוך הערבי־ישראלי

היא סטנדאפיסטית שמצליחה להצחיק קהל באנגלית, ערבית ועברית, וכעת אוניברסיטת הרווארד מממנת לה מלגה לכתיבת מופע שיקראו לו "דו־קיום בתחת שלי"

נועם שוסטר.  "נדפקתי: גם מזרחית, גם שמאלנית, גם דעתנית וגם גבוהה. הגבר שיהיה איתי צריך להיות מישהו מיוחד" (צילום:  דנה קופל)
נועם שוסטר. "נדפקתי: גם מזרחית, גם שמאלנית, גם דעתנית וגם גבוהה. הגבר שיהיה איתי צריך להיות מישהו מיוחד" (צילום: דנה קופל)

קצת אחרי רצח העיתונאי הסעודי ג'מאל ח'אשוקג'י בטורקיה, כשכל העקבות הובילו לנסיך הסעודי מוחמד בן סלמאן כאיש שנתן את ההוראה, הסטנדאפיסטית נועם שוסטר (32) מצאה את עצמה בכותרות. זה קרה כשהקדישה את הפינה שלה בתוכנית התרבות בערבית בערוץ הטלוויזיה i24NEWS לנסיך, ופחות או יותר ביקשה ממנו להציע לה נישואים.

 

"סיפרתי שאני מקימה מפלגה שתעבוד על שלום במזרח התיכון, ופניתי אליו ישירות: 'מוחמד בן סלמאן, כגבוהה אל גבוה, הייתי רוצה לעבוד איתך באופן אישי על שיתוף פעולה אזורי'", היא משחזרת. "הלכתי לישון כאנונימית וקמתי בבוקר האישה הכי מפורסמת במזרח התיכון. הרשתות בערבית יצאו בכותרות ראשיות: 'מנהיגת מפלגה ציונית הציעה נישואים לשליט הסעודי'. למחרת גם התקשורת האיראנית נכנסה לתמונה תחת הכותרת: 'איראנית יהודייה ביקשה את ידו של הנסיך הסעודי'. אני יודעת, בדיחה גרועה, אבל מאז מזהים אותי ברחוב הערבי, אין ערוץ שלא הראה את הפרצוף שלי".

 

 

שוסטר היא אישה עם נוכחות מרשימה, ולא רק בזכות גובהה, 1.80 מ'. אחרי שעבדה באו"ם, התנדבה שנה ברואנדה שבאפריקה והייתה שליחת האו"ם לדו־קיום במזרח התיכון, עזבה הכל והחליטה להביא לשינוי מדיני דרך ההומור שבו ניחנה בשפע. התוצאה: כבר שנתיים שהיא עושה סטנדאפ בשלוש שפות: עברית, ערבית ואנגלית.

"הלכתי לישון כאנונימית וקמתי בבוקר האישה הכי מפורסמת במזרח התיכון. הרשתות בערבית יצאו בכותרות ראשיות: 'מנהיגת מפלגה ציונית הציעה נישואים לשליט הסעודי'"

 

בתחילת השנה הוכתרה שוסטר ל"קומיקאית היהודייה החדשה בבריטניה לשנת 2018" (New Jewish Comedian of the Year), בתחרות בינלאומית שמתקיימת בלונדון זו השנה החמישית. "היה לי הכבוד לכבוש את יהודי אנגליה, שילמתי מהכיס שלי על הנסיעה, אבל זה היה שווה את זה", היא אומרת.

 

באוקטובר תמריא מכאן, אחרי שזכתה במלגה יוקרתית לכתיבת מופע סטנדאפ באנגלית מטעם אוניברסיטת הרווארד. "הם נותנים מלגה לאמנים שמקדמים באמנות שלהם את החיים המשותפים במזרח התיכון. שלחתי להם הצעה למופע, קראתי לו 'דו־קיום בתחת שלי', והתמזל מזלי להתקבל לתוכנית. נראה לי שאכתוב על זה את המופע, על איך אוניברסיטת הרווארד מממנת מופע בשם Coexistence My Ass", היא צוחקת.

 

 

 

חצי פרסייה חצי רומנייה

לפני הנסיעה להרווארד עוד תספיק להופיע בכנס נשים לשלום בקזבלנקה שבמרוקו, שאליו הוזמנה מטעם האו"ם, וגם בפסטיבל סטנדאפ ברשות הפלסטינית, זו הפעם השנייה. "התחלתי לעשות סטנדאפ בערבית והשמועה הגיעה מעבר לקו הירוק", היא מספרת איך הכל התחיל. "יום אחד קיבלתי הודעה בפייסבוק מעאמר זאהר, סטנדאפיסט ערבי שאני מעריצה הרבה שנים, שהזמין אותי להופיע בפסטיבל במזרח ירושלים. כשעליתי לבמה הקהל הסתכל עליי בזעף. רציתי לשבור את הקרח ואמרתי: 'אל תדאגו, אני פה ל־7 דקות, לא ל־70 שנה', וכולם השתוללו מרוב צחוק. הייתה הופעה מדהימה, ירדתי מהבמה בדמעות, לא ציפיתי לאהבה כזו. אין עוד קומיקאית יהודייה שמספרת בדיחות בערבית לעולם הערבי, אני כבר מחכה להופעה שלי ברמאללה".

 

את לא מפחדת להגיע לשם?

"לא, כי אל"ף אני משוגעת, ובי"ת, יש לי שם חברים ויש לי שפה משותפת איתם, אני לא רואה בהם אויבים. הדבר היחיד שמפחיד אותי זה שאולי אני חיה בסרט, שאני חושבת שעוד אפשר לעשות משהו בעולם המשוגע הזה שבו אנחנו חיים".
"כשעליתי לבמה הקהל הפלסטיני הסתכל עליי בזעף. רציתי לשבור את הקרח ואמרתי: 'אל תדאגו, אני פה ל־7 דקות, לא ל־70 שנה', וכולם השתוללו מרוב צחוק"

 

איזה קהל יותר קל להצחיק: יהודי או ערבי?

"אין דבר כזה, אנחנו נורא דומים".

 

על הכל אפשר לצחוק?

"כן, עם הומור אפשר להגיד את הדברים הכי קשים. אני לוקחת סיטואציות מהחיים שבהן הרגשתי הכי אבודה - ההורים שלי גידלו אותי במקום הכי פאקינג הזוי בעולם - ומסוגלת לכתוב על זה בדיחות שיצחיקו לא רק אותי, אלא גם אחרים".

 

היא נולדה בירושלים, אחות בכורה לעמר הצעיר ממנה בארבע שנים. אמה, רותי, נולדה באיראן ועלתה לארץ בילדותה ואביה, חזי, נולד בירושלים להורים ניצולי שואה שהגיעו מרומניה. בגיל שבע עברה המשפחה לנווה־שלום, יישוב יהודי־ערבי סמוך ללטרון.

 

"אני חצי־חצי קלאסית, עם כל הסטריאוטיפים: לאבא יש אחות אחת ולאמא שמונה אחים שאנחנו קוראים להם האחים המוסלמים", היא צוחקת. "אני הרבה יותר פרסייה מאשר רומנייה, במופע אני אומרת שאבא שלי נראה כמו תורם זרע שוודי. לא מזמן הוא עבר ניתוח, וכשחיכיתי איתו בחדר ההמתנה נכנסה העובדת הסוציאלית לבדוק שהכל בסדר איתו. היא העבירה מבט ממני לאבא שלי ובחזרה, ואז אמרה: 'תראי מה זה, אף אחד מהמשפחה לא בא איתו'".

"באנשי הקשר בטלפון יש לי שמות כמו חסן, אברהים, אחמד. יום אחד דודה שלי שאלה: 'מי אלה כל האסירים הביטחוניים האלה שמתקשרים אלייך כל היום?'"

 

"הסטנדאפ נולד מתוך הייאוש והמצוקה" (צילום:  דנה קופל)
    "הסטנדאפ נולד מתוך הייאוש והמצוקה"(צילום: דנה קופל)

     

    מה הביא את ההורים שלך לנווה־שלום?

    "הם אנשי שמאל. הם עברו לשם בימי השיא של הסכמי אוסלו ורצו ליצור פה מציאות יותר טובה. עד היום הם גרים שם, אבל הם קצת התעייפו. בהתחלה המשפחה הפרסית של אמא שלי לא כל כך הבינה את הקונספט שאמא עברה לגור עם ערבים מרצונה. אני זוכרת שבשבת הראשונה סבתא שלי באה אלינו עם סירים לשבת, נכנסה מהר הביתה מבוהלת ואמרה לי: 'שששש, תסגרי דלת, יש בחוץ ערבים'. עניתי לה: 'סבתא, זה ערבים אשכנזים, הם לא יעשו לך כלום'".

     

    למדת בבית הספר בעברית או בערבית?

    "ביסודי גם וגם, אבל כשעברנו לתיכון מחוץ ליישוב, הלימודים היו בעברית. היו לנו בתיכון שיעורי ערבית, מצאתי את עצמי מתקנת את המורה, כי ערבית זו כמעט שפת האם שלי. החברים הכי טובים שלי הם ערבים, באנשי קשר בטלפון יש לי שמות כמו חסן, אברהים, אחמד. יום אחד דודה שלי לקחה את הטלפון שלי ושאלה: 'מי הם כל האסירים הביטחוניים האלה שמתקשרים אלייך כל היום? תכלס, בנווה־שלום נראיתי יותר ערבייה מיהודייה, היהודים שם כולם אשכנזים ואני השחורה היחידה. יום אחד הילרי קלינטון ושרה נתניהו הגיעו לביקור ביישוב, שרה שאלה אותי משהו ומאוד התפעלה מהעברית שלי".

     

    בתיכון למדה במגמת מזרחנות, וכשיועדה לשירות בחיל המודיעין בגלל שליטתה בערבית, החליטה לוותר על השירות הצבאי ועשתה שירות לאומי בפנימייה לילדים בסיכון. "כשהבנתי שאני אמורה להאזין לשכנים שלי, ביקשתי להשתחרר מטעמי מצפון", היא מספרת. "זה לא שאני פציפיסטית, אני לא חיה בלה־לה־לנד, אבל אני מדברת ערבית לא למטרות ביטחוניות אלא למטרת חיים משותפים".

     

     

    "בנווה־שלום נראיתי יותר ערבייה מיהודייה" (צילום: אלבום פרטי)
      "בנווה־שלום נראיתי יותר ערבייה מיהודייה"(צילום: אלבום פרטי)
       

       

      נעליים במידה 43

      אחרי השירות הלאומי למדה משחק בניו־יורק במשך שנה. בין השאר השתתפה בסרט הקצר "חיילת בודדה" של טליה לביא, שהיה הבסיס לסרטה המצליח "אפס ביחסי אנוש". די מהר הבינה שמשחק זה לא בשבילה, עשתה תפנית של 180 מעלות ולמדה יחסים בינלאומיים באוניברסיטת ברנדייס בבוסטון.

       

      במסגרת הסטאז' נשלחה להתנדב בארגון הנשים WE ACT ברואנדה, שסייע לנשים שנאנסו והפכו לנשאיות HIV בתקופת רצח העם במדינה. "עבדתי שם עם נשים וגם עם בני נוער שנדבקו באיידס, חלקם נולדו כתוצאה מהאונס שהתרחש בזמן הטבח, שבו כרגיל נשים שילמו את המחיר", היא אומרת.

      "הבנתי שאני לא נראית כמו נועם שוסטר, שבמדינת ישראל השם הזה מכניס אותי בכל דלת, אבל כשרואים אותי מעיפים אותי באותה מהירות"

       

      כשחזרה לארץ ב־2012 ניסתה להתקבל לכמה משרות וגילתה בדרך הקשה מה זה להיות אישה ומזרחית בישראל. "הבנתי שאני לא נראית כמו נועם שוסטר, שבמדינת ישראל השם הזה מכניס אותי בכל דלת, אבל כשרואים אותי – אישה ומזרחית, מעיפים אותי באותה מהירות. לפני חודש, ועד הבית שלי ביפו בא לקחת צ'קים ואמר לי: 'מה זה? אני צריך צ'קים שלך! מי זה נועם שוסטר?' אמרתי לו: 'יא שרוט, אני נועם שוסטר', אז הוא ענה לי: 'מה קשור את ושוסטר?' או שפעם זומנתי לריאיון עבודה, וכשהגעתי הבנתי שגם הם התבלבלו. האישה שהייתה אמורה לראיין אותי אמרה לי: 'את נראית לי פלפלית כזאת, מתאימה לעבודת שטח, פחות תתאימי לנבירה במסמכים לשינוי מדיניות'. אשכרה אמרה לי את זה בפרצוף. שאלתי אותה: 'קראת את קורות החיים שלי, מה בי לא מתאים למסמכים לשינוי מדיניות?' בסופו של דבר זה יצא לטובה כי התקבלתי לעבודה סופר־שווה באו"ם".

       

      איזו עבודה?

      "פרויקט עם אוכלוסיות ממודרות בישראל, למשל נשים חרדיות, ערבים, פריפריה. הבוסים שלי ישבו במטה האו"ם בז'נבה, לא היה להם קשר ישיר לשטח, ולצערי באיזשהו שלב הם החליטו לסגור את הפרויקט ופוטרתי. רגע אחד הייתי על פסגת העולם, עם אוטו צמוד ונסיעות לחו"ל, וברגע הבא מצאתי את עצמי בברים מעושנים בירושלים פשוט מספרת בדיחות. הסטנדאפ נולד מתוך הייאוש והמצוקה".

       

      איך זה התחיל?

      "הוזמנתי לכנס של מנהיגים יהודים מכל העולם בירושלים, והחלטתי לא לחרטט את השכל עם פוליטיקה. עמדתי על הבמה, סיפרתי בדיחות וכולם היו על הרצפה. זאת למעשה הייתה ההופעה הראשונה שלי".

       

      אפשר להתפרנס מזה?

      "אני מצליחה להחזיק את הראש מעל המים, בעיקר בזכות הפינה שיש לי ב־i24 וגם בגלל שאני די לבד בנישה של סטנדאפ בערבית. לא מזמן הזמינו אותי להופיע בכנס של רשת בתי הספר הדו־לשוניים 'יד ביד', זו הייתה אחת ההופעות הכי מרגשות שהיו לי כי התלמידים שהופעתי מולם אשכרה ידעו על מה אני מדברת".

      "בכיתה ב' רצו להקפיץ אותי כיתה, ואבא שלי כל כך התלהב, הוא אמר למנהל: 'תמיד ידעתי שהבת שלי נורא חכמה'. אז המנהל ענה לו: 'לא, היא פשוט נורא גבוהה'"

       

      כמה קשה להצליח בתחום הזה?

      "קשה מאוד, קודם כל כי זה עולם גברי לגמרי, הקהל מתייחס בחשדנות לנשים מצחיקות. לפעמים אני רוצה לקבור את עצמי כשאני עומדת עירומה מול קהל שלא צוחק, אבל לרוב זה שווה את זה.

      "אני לא ממציאה בדיחות, אני מספרת את הסיפור האישי שלי, שנותן עוד טיפת תקווה שיכול להיות פה אחרת. מצד אחד, אני נושאת על הכתפיים שלי את כל כובד הסכסוך, ולאנשים שיוצאים בערב לצחוק קצת לא תמיד יש סבלנות לזה. מצד שני, לא בא לי לדבר רק על דברים נחמדים ומנומסים, אני רוצה להיות אישה שמדברת על הגודל שלה, על הצבע שלה, על הגובה שלה, ואני רואה כמה זה מדבר אל הבנות בקהל".

       

      הגובה שלה הוא, כאמור, 1.80 מ'. "אני מידה 43 בנעליים, בבת מצווה שלי קנו לי נעליים בחנות של דראג קווינס. בכיתה ב' רצו להקפיץ אותי כיתה, ואבא שלי כל כך התלהב, הוא אמר למנהל: 'תמיד ידעתי שהבת שלי נורא חכמה'. אז המנהל ענה לו: 'לא, היא פשוט נורא גבוהה'". כשהיא מספרת את זה בהופעה, הקהל נקרע מצחוק.

       

       
       

      בן דוד שלי בטינדר

      כיום היא גרה ביפו עם חברתה הטובה מילדות, ראנין בולוס, "ערבייה שנראית כמו ברבי" (כהגדרת שוסטר), שהשתתפה בעונה הראשונה של "האח הגדול" והיום היא מנהלת תכניות ומגישה ראשית בערוץ בערבית של i24 news. העובדה שאין לה זוגיות עולה כמובן במופע.

       

      באחד הקטעים היא מספרת שסבתה רצתה לברך אותה בזוגיות טובה. "היא אמרה לי: 'את כבר בת 30, אין דבר, תיקחי אחד גויה'. אמרתי לה: 'פששש, סבתא, איזה ראש פתוח, לא רק גוי, גם גויה?' פמיניסטית רדיקלית נהייתה לי. אז היא אמרה לי: 'תראי, אמא שלך התחתנה עם גויה והכל בסדר'. אמרתי לה: 'אבא לא גוי, הוא יהודי', אז היא ענתה: 'זה יהודי? בלונדיני? הוא כמו גויה'".

       

      כדי להפיג את החששות של סבתא היא הכניסה אותה לטינדר שלה, כדי שתראה בעצמה שהיא מחפשת. "פתאום ראינו את בן הדוד שלי שם, והוא עוד עשה לי לייק. אמרתי לו: 'מה אתה עושה לי לייק, מה, אתה סוטה?' וסבתא שלי אמרה: 'מה את רוצה, אם היינו באיראן, יכולת להתחתן איתו'".

      "היה שלב שהוספתי לשם שלי את שם משפחתה, אליאסי, אז הדודות שלי אמרו לי: 'תורידי מהר, עם שני שמות משפחה עוד יחשבו שאת נשואה'. מאז הצלחתי לחנך את הסביבה שלי שאני לא מחכה בחושך לאביר חלומותיי"

       

      כמה מציקים לך עם זה?

      "כבר לא, אבל עד לא מזמן המשפחה של אמא שלי הייתה מאוד מודאגת. היה שלב שהוספתי לשם שלי את שם משפחתה, אליאסי, אז הדודות שלי אמרו לי: 'תורידי מהר, עם שני שמות משפחה עוד יחשבו שאת נשואה'. מאז הצלחתי לחנך את הסביבה שלי שאני לא מחכה בחושך לאביר חלומותיי, אני חיה את החיים, ואם יבוא – יבוא. הייתה לי זוגיות של שנתיים שנגמרה כי זה היה מסובך מדי. תכלס, אני כבר עם הפנים להרווארד, אם אפגוש עכשיו מישהו, מה אני אעשה איתו?"

       

       

      ערבי בא בחשבון מבחינתך?

      "רק אם הוא רופא".

       

      וגבוה.

      "הגובה הוא לא אישו מבחינתי. קרה שיצאתי עם גבר נמוך ממני, אבל לא פעם ולא פעמיים אמרו לי שזה לא ילך כי זה מאיים עליהם. פעם מישהו לא שם לב לגובה שלי בטינדר, הגעתי לפניו וחיכיתי לו על הבר בידיעה שהוא יודע. כשקמנו הוא נדהם. היה גם מישהו שאמר לי: 'את מקסימה, הלוואי שהייתי מסוגל להיות עם מישהי כמוך, אבל את תאכלי אותי בלי מלח'. ואני כל כך לא כזאת. אני מאוד רגישה ונשית, אבל לא נראית ככה. הסופרת הניגרית צ'יממנדה אדיצ'יה אמרה פעם שהיא לא מוטרדת מגברים שלא רוצים אותה בגלל שהיא חזקה, כי היא גם ככה לא תרצה לצאת עם גברים שמפחדים מנשים חזקות. גם אני כזאת, לא מוטרדת מגברים שלא רוצים אותי כי אני לא רוצה אותם קודם".

       

      מה אם יתחיל איתך בחור ימני?

      "מה הבעיה שאצא עם ימני? אנחנו צריכים לצאת רק עם מי שדומה לנו? תשמעי, נדפקתי: גם מזרחית, גם שמאלנית, גם דעתנית וגם גבוהה. הגבר שיהיה איתי צריך להיות מישהו מיוחד".

       

       

      למי הצבעת בבחירות?

      "בבחירות האחרונות הצבעתי לאורלי לוי".

       

      את עם הפנים לפוליטיקה?

      "ברור. אני מאמינה שאחרי שאהיה מוכרת ואצליח לסחוף אחריי קהל מגוון וגדול, אוכל לייצר שיח חדש. אין לי ספק שאגיע לשם".

       

      הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
      הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
       
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד