יפית קרת, בת 46, רואת חשבון, בעלת חברת "פרוקסימו" וחברת הוועד המנהל של האגודה לסוכרת נעורים, נשואה ואם לשלושה, גרה ברעננה. בתמונה הקטנה, עם הבן יותם:
"אחרי השירות הצבאי למדתי ראיית חשבון. תוך כדי הסטאז' התחתנתי עם דני, שהכרתי בצבא. במהלך לימודי תואר שני במנהל עסקים הפכתי לסמנכ"לית כספים בחברת הייטק, ומעט לפני גיל 30 ילדתי את בננו הבכור, יותם.
האזינו לכתבה. הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה – המרכז לתרבות מונגשת
מיד לאחר הלידה התגלה שיש ליותם חור בין חדרי הלב. הוא היה במעקב רפואי, וקיווינו שהוא ייסגר. כשיותם היה בן שבע הודיעו לנו שצריך לסגור את החור, שאי־אפשר לעשות את זה בצנתור ושאין ברירה אלא ללכת על ניתוח לב פתוח.
רק שבוע לפני הניתוח סיפרנו ליותם שהולכים לבית החולים כדי לתקן את הבעיה בלב. אני מחזיקה מעצמי מאוד חזקה, והיה לי מאוד קשה לדעת שילד כזה חייכן וחזק נכנס לניתוח לב פתוח. כשהגענו למחלקה לא הצלחתי להחזיק את עצמי ועלו לי דמעות. יותם שאל מה קרה ועניתי שכואבת לי העין. רק כשהוא נכנס לחדר הניתוח, שחררתי את הדמעות. זה חוסר אונים נורא. כעבור שבוע יותם שוחרר. כשהוא חזר לבית הספר, הבאנו פלקט לכיתה והסברנו לכל הילדים מה יותם עבר. בתוך זמן קצר הוא נכנס לשגרה.
חודש אחרי הניתוח שמנו לב שיותם התחיל לשתות המון מים ושהוא ירד במשקל. חשבנו שזה סיבוך שקשור לניתוח. באחד הימים הוא היה ממש אפאתי, והגענו איתו למיון. שם התברר שהכל בסדר בלב, אבל בבדיקות הדם יצא סוכר גבוה מאוד. הגיע אלינו רופא, הוציאו את יותם למסדרון והסבירו לנו שזו סוכרת נעורים. שמעתי נעורים וחשבתי: יופי, זה משהו חולף, נתמודד עם זה. אבל אז הרופא אמר שזו מחלה כרונית. הבנו שהמחלה יכולה להתפרץ בכל גיל, לעתים בעקבות טריגר פיזי או נפשי. האם המחלה התפרצה בעקבות ניתוח הלב? לא בהכרח. אם הגנטיקה הזו קיימת, זה היה מתפרץ מתישהו.
יותם חזר לבית הספר, ושוב באתי עם פלקט לכיתה והסברתי לילדים על סוכרת נעורים. שלושה חודשים אחרי האבחון יותם כבר בדק לעצמו סוכר והזריק לעצמו אינסולין. בלילות הייתי קמה כל שלוש שעות כדי למדוד לו סוכר. גם כיום, כשהוא בן 17, אם יש לי תחושה לא טובה, אני קמה באמצע הלילה, מעירה אותו ושואלת אותו אם הוא מרגיש טוב. אז כן, אני ישנה פחות טוב מאז האבחון.
להיות הורים של סוכרתיים בגילאים צעירים זו משרה מלאה, ואני הייתי כאמור סמנכ"לית כספים - תפקיד מאוד תובעני, שמצריך שעות ארוכות של עבודה. לפני המחלה הייתי מאוד טוטאלית, שקועה כל כולי בעבודה. ברגע שקרה מה שקרה, שאלתי את עצמי מה יותר חשוב בחיים. בעבודה קיבלו בהבנה את ההיעדרויות שלי, אבל הבנתי שאני צריכה להיות יותר בבית.
.
לפני שבע שנים החלטתי לעזוב את העבודה והקמתי חברה שמספקת שירותים פיננסיים לסטארט־אפים. הסוכרת של הבן שלי עיצבה למעשה את הקריירה שלי. משכירה הפכתי לעצמאית, כדי להיות זמינה בשבילו. ברור שהיו חששות. במשרה שהייתה לי הרווחתי משכורת יפה והיו בונוסים. זה פתאום לעזוב מקום שהיה לי בית שני, שהייתי בו כמו מלכה, ולהתחיל הכל מאפס. אבל ידעתי שאני לא מסוגלת אחרת.
כמה חודשים אחרי האבחון של יותם פניתי לוועד המנהל של האגודה לסוכרת נעורים וביקשתי לעזור. אני מנסה לגייס כספים לטובת האגודה, כי לא נראה לי הגיוני שאי־אפשר לרפא את המחלה הזו. ב־28 במאי נקיים ערב גאלה למען האגודה, שכל הכנסותיו יוקדשו למציאת מרפא למחלה. במקביל, בקרוב נערוך תחרות סטארט־אפים במטרה לאתר רעיונות שיקלו את ההתמודדות היומיומית של סוכרתיים, ונחבר סטארט־אפים מתאימים לקרנות מחקר בחו"ל ולבתי חולים בארץ.
בתור אדם אופטימי, בחרתי לא להיכנס לבכיינות. אני לא מסוגלת לשקוע בעצבות ודיכאונות. הדרך שלי להתמודד עם דברים היא לעשות. קורים דברים בחיים וצריך להתמודד איתם. ההתמודדות עם המחלה נתנה לי כוחות לעשות דברים שלא חשבתי שאעשה, כמו להקים חברה משלי, ונתנה לי דרייב לרוץ קדימה.
שורה תחתונה: "אני שואפת לכך שסוכרת הנעורים תיעלם מהעולם".
