העיר כולה זהרה עיצוב: מצעד התערוכות ששטפו את מילאנו

מילאנו יפה, ובשבוע העיצוב עוד יותר. חלונות הראווה זוהרים, ארמונות העבר מתגנדרים לקראת המיצבים וחפצי העיצוב האמנותיים שגודשים את חדריהם, מחסנים אפרוריים הופכים בן לילה לחללי תצוגה פואטיים – כל פינה ודירונת זוכות לעדנה כנדל"ן תצוגה מניב, לשבוע ימים.

בשבוע העיצוב מילאנו חגיגית, פתיינית, כובשת. פה תאורת אווירה בכחול עמוק ואפלולי, ושם אורות ניאון בוהקים; פה סבך צינורות זכוכית עדינים ושם קורי עכביש זוהרים בחשיכה; פה כלב פלסטיק חמוד שתוכנת להתחבב, ושם עיצוב דרום אפריקאי השואב מהמקורות המקומיים.

העיר מתפקדת כקפסולה מרוכזת של הכל מהכל. מכאן לואי ויטון, בית האופנה הצרפתי שמייצר מוצרי יוקרה מעור – חפצים נחשקים אבל לא באמת נחוצים – הפונים לקומץ זעיר מתושבי כדור הארץ; ומכאן Broken Nature: Design Takes on Human Survival, התערוכה שאצרה פאולה אנטונלי בטריאנלה, שמבקשת להפנות את המבט לדרכים שבהן עיצוב יכול להיות מכשיר חיוני לתיקון סבך הנימים העדין הקושר אותנו לסביבות השונות שבהן אנחנו חיים. סבך נימים שאותו אנו פוצעים שוב ושוב בהתנהגות חסרת אחריות כלפי כדור הארץ. אנטונלי קוראת לזה "עיצוב רסטורטיבי" – עיצוב מתקן, משפץ, שמחזיר את המצב לקדמותו.

Cocoon, התוספת החדשה של האחים קמפנה ל-Objets Nomades, סדרת חפצי המותרות לבית של Louis Vitton, הוצגה בפלאצו סרבלוני(צילום: סיגל נמיר)

Moooi בחרה השנה לעבור מהלוקיישן הקבוע בטורטונה לוויה דה לה מוסקובה בבררה(צילום: סיגל נמיר)

תערוכה אחרת שמשכה תשומת לב רבה הייתה "לארוג את הקוסמוס", של האמן הארגנטינאי תומס סרצינו. האמנות של סרצינו, שהוכשר בתחילת דרכו כאדריכל, נוגעת בתחומי המתמטיקה, הגיאומטריה והמדע. בפלנטריום של מילאנו, שהוחשך כמעט לגמרי, הוצגו בתיבות זכוכית קוריהם המשולבים של מיני עכבישים שונים, שאותם בחר סרצינו לחבר אלה לאלה. כך נראתה התערוכה הזו ב-2014:

כמו Broken Nature, גם "לארוג את הקוסמוס" עוסקת במיקרו ובמקרו ובקשרים שביניהם, ומבוססת על מחקר שערך סרצינו באופני טוויית העכבישים את קוריהם, ומה שאפשר ללמוד מהם על גבולות חומריים וחברתיים.

את "לארוג את הקוסמוס" הביא למילאנו בית האופנה בולגרי, ובחיבור הזה אפשר לראות בקליפת אגוז את ייחודיותו של שבוע העיצוב של מילאנו, שמצליח לקשור בין היסטוריה, אדריכלות, אמנות, אופנה ועיצוב, בין הלוקאלי לגלובאלי, בין המסחרי לקונספטואלי, בין העתיק לעכשווי, בין העבר לעתיד.

תערוכה, או ליתר דיוק, תערוכות מצוינות, הציגה גם גלריית ''נילופר דיפו'' – האחות של נילופר שבלב הלב המילנזי. במרכז החלל רחב הידיים בן שלוש הקומות, הממוקם מחוץ למרכז העיר, הוצגה Far, שיתוף פעולה בין סטודיו Vedet – שאצר מעצבים הולנדיים צעירים, בוגרי אקדמיית איינדהובן – לבין Space Caviar, שעיצב יפה ומעניין. ספייס קוויאר הוא הסטודיו שבראשו עומדים ג'וזף גרימה – העורך לשעבר של מגזין האדריכלות והעיצוב דומוס והמנהל הקריאטיבי של איינדהובן, אקדמיית העיצוב ההולנדית הנודעת – והמעצבת תמר שפריר. לגובה שלוש הקומות שמסביב לתערוכה המרכזית, כמו בכל שנה, אפשר היה ליהנות משילובים יצירתיים בין עיצוב וינטג', שהוצב בהקפדה מסוגננת, לעבודות עכשוויות המוצגות רק בשבוע העיצוב. 

המיצב של Arsenio Rodriguez ב-Ro Garage, החלל הסמוך לגלריה רוזאנה אורלנדי, שאירח את ההצעות לתחרות בפרויקט ''פלסטיק ללא אשמה''

בזכות תיקי הפלסטיק בשימוש חוזר, Hend Riad ו-Mariam Hazem (סטודיו Reform המצרי), זכו במקום הראשון בקטגוריית טקסטיל לבית

גלריה ''רוזנה אורלנדי'' יזמה השנה את פרויקט Guiltless Plastic. במסגרת הפרויקט חולקו פרסים לעבודות מפלסטיק ממוחזר או בשימוש חוזר, ובאותה רוח הוזמנו מעצבים כחיימה חיון, פטרישיה אורקיולה, פיירו ליסוני ואחרים, להציג עבודות מפלסטיק ללא אשמה.

והיו חגיגות. אפ – הכורסה השמנמנה עם הכדור שעיצב גאיטנו פשה – חגגה 50, קרטל חגגה 70, ומורוסו חגגה עשור ל"Mafrique", קולקציית רהיטי החוץ הקלועים שלה. מתחם Ventura Centrale הוכפל, Ventura Future עבר לטורטונה, וכל היתר – בתמונות.

Grow-Glow, המיצב המהפנט של Tact Project במתחם Ventura Centrale. צילום: Takumi Ota

The Manzoni, המסעדה והשואורום שהשיק טום דיקסון בוויה אלסנדרו מנזוני 5. לכל איזור בחלל אופי משלו, וכולם יהוו פלטפורמה להשקת הקולקציות החדשות של המעצב(צילום: סיגל נמיר)

חדר השירותים כיכב באינסטגרם במשך שבוע העיצוב:

המיצב Sacrosanct ב-Ventura Future, מתחם המעצבים הצעירים ברובע טורטונה, חשף שש מעצבות דרום אפריקאיות צעירות, שעיצוביהן נטועים בנוף ובקראפט המקומי

חלונות הביתן רקומים ברקמת חרוזים אפריקאית. משמאל לימין: Mlangeni Nkuli, Mpho Vackier ו-Thabisa Mjo, שגם עיצבה את הביתן

בהשראת האלכימאים של ימי הביניים, ביקשו אריאנה ללי מאמי וקיארה דה פינטו (Studiopepe) לחבר בין חומר, ארכיטיפים וסמלים, בסדרת אולמות מרשימים(צילום: Andrea Ferrari©)

ועוד חיבור. שולחן וכיסאות: Baxter, גליל שיש: Alimonti Milano, תאורת ניאון: Tecnolux, כלי קרמיקה: Faina Collection(צילום: Giuseppe Dinnella©)

במקום להניח את אפרם של הקרובים לנו במיכל דקורטיבי על מדף בבית או לפזרו בטבע, מציעה המעצבת ההולנדית הצעירה Nienke Hoogvliet להפוך את האפר עצמו לחפץ דקורטיבי, כדוגמת החרוט שעיצבה מאפרו של כלבה, שהלך בדרך כל בשר(צילום: Femke Poort)

בסטודיו שלה בוויה טורטונה הציגה פאולה נבונה עבודות רזין של גאיטנו פשה ולצדן הומאז' משלה למעצב האיטלקי

Oddness, סטודיו צעיר של שני בוגרי אקדמיית איינדהובן, הציג את מוצריו במתחם Alcova

Gamperana Triplex, המיצב של מרטינו גמפר באולם התצוגה של Alpi, ביקש להציג דרכי הבעה חדשות בעץ

גלריה Dilmos הציגה את שיתוף הפעולה בין צמד האמנים האמריקאים המדוברים Haas Brothers לבין מותג העיצוב L'objet(צילום: סיגל נמיר)

באולם התצוגה שלה בוויה סולפרינו נתנה Missoni Home ל-Alessandra Roveda, מעצבת תעשייתית עם אהבה לסריגת קרושה, יד חופשית. התוצאה: Home sweet Home (צילום: באדיבות רנבי)

באולם התצוגה של Memphis בויה סולפרינו אצר האדריכל Matteo Thun, מחברי קבוצת העיצוב המילנזית המיתולוגית, מקבץ מפריטיה(צילום: סיגל נמיר)

בגרם מדרגות פנימי בטריאנלה, שבימים רגילים נסתר מהעין, בחרה גרמניה להציב את עבודותיו של יוצר הקולנוע Armin Linke, שעוסק בפעולת העיצוב ובהשפעתה על כדור הארץ ועל משבר האקלים(צילום: סיגל נמיר)

עוד מתערוכת Broken Nature: עבודות של האמנית הפינית Caroline Slotte, העוסקת בשאלות של זיכרון דרך צריבת דימויים חדשים על כלים ישנים

סטודיו התאורה המילנזי Mandalaki הציג בגלריה רוזאנה אורלנדי את Halo Sky, נורת לד ומקרן מינימליסטיים, היוצרים על הקיר מגוון שמשות בעת שקיעה

לסיום, מיצב הרובוטיקה של סוני: