עובד, הסוכן האלמותי שלי,
אני מתעבת את המחשבה שאני צריכה לכתוב לך מכתב לאחר מותך. המחשבה שמישהו כמוך יכול למות קשה לי כל כך, כי היא מאשרת את הקלות הבלתי נסבלת של הקיום ובעיקר את הקלות הבלתי נסבלת שבה דברים יכולים להסתיים. איפה אתה, עובד? לאן הלכת?
האזינו למכתב (הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה – המרכז לתרבות מונגשת)
היית כל כך מיוחד וכל כך שנוי במחלוקת. עם הכישרון הפנומנלי שהיה לך, היכולת לראות 20 צעדים קדימה ולהפוך עולמות במהירות הבזק. למדתי ממך איך אפשר לשנות כל סיטואציה ולהוציא מכל בן אדם צד שלא ראית שיש בו בכלל.
הכרנו כשרק סיימתי את בית הספר למשחק של ניסן נתיב. בדיוק התחלתי את ההצגה "החברות הכי טובות" ואתה בחרת ללוות אותי בכל הקריירה, עד שעברתי לחו"ל והצטלמתי ל־Weeds.
כשמצבך הידרדר כבר לא גרתי פה והיינו בקשר פחות אינטנסיבי, אבל יש דברים שמבחינתי לא משתנים לעולם.
אני יודעת שזה יישמע מוזר, אבל יום לפני שחייך הסתיימו בצורה כל כך כואבת, כשנפלת מחלון הבית שלך, חלמתי עליך. באת לומר לי שלום ובירכת אותי. למחרת קיבלתי את הבשורה שאתה כבר לא איתנו. חצית את הקו. בחרת במשהו שלפעמים אנחנו מייחלים לו, אבל לא מעזים.
קפצת? נפלת? איבדת שליטה? לגבי זה אין ספק: איבדת שליטה, עובד. במשך שנים נתת לעצמך להידרדר, החברים מסביב ניסו ללא הצלחה לעצור אותך. אנחנו יצורים אנושיים, וכל מה שאנחנו מכניסים לגוף שלנו, אנחנו משלמים עליו.
בערך שלוש שנים אחרי מותך, פגשתי מתקשרת שידעה עליך הכל, למרות שלא הכירה אותך. היא סיפרה לי פרטים שרק אני ואתה ידענו. היא הראתה לי כל מיני סימנים ממך, למשל, שאתה אחראי על העובדה שהנורות בבית שלי מהבהבות הרבה פעמים. מאז, כשזה קורה אני מספרת לכולם שזה אתה, אבל אף אחד לא מאמין לי וכמו תמיד חושבים שגם אני משוגעת, בדיוק כמוך.
כבר עשר שנים אתה לא בממד שלנו, אבל אני מרגישה שאתה מדבר איתי ואני בטוח מדברת איתך. אני שומרת את כל המתנות ממך ועדיין שבורת לב ממותך - כי צדקת, אין עוד חברויות כמו שלנו. הפרדוקס הוא שדווקא אתה, שעזרת לכל כך הרבה אנשים למצוא את הדרך, איבדת אותה בעצמך. אני רוצה שיזכרו את קרן האור שהיית לסובבים אותך.
ניפגש באורות המהבהבים,
שלך תמיד, מיטל
- מיטל דוהן היא שחקנית, זמרת ותסריטאית, משחקת בימים אלו בסרטו החדש של עמוס גיתאי, "רכבת קלה"
לכל פרויקט המכתב שלא נכתב, גרסת ה-VIP
