הכלות מאיסטנבול: שלוש המעצבות שעזבו את טורקיה בשביל ישראל

בקיץ 2017 החליטו החברות הטובות יונית כספי, ג'יזל בכר ואדה אשכנזי לעזוב הכול ולעלות עם ילדיהן לארץ. הבעלים? מבקרים בסופי שבוע. "באיסטנבול חיינו בכלוב זהב"

איתי יעקב

|

27.03.19 | 08:49

"אני לא יכולה למחוק את העבר שלי. נתתי 42 שנה מחיי לטורקיה. המשפחה שלי חיה שם, ובעלי עובד שם – אבל העתיד שלי פה. אני מקווה שהילדים שלי יגידו בעתיד 'אנחנו ישראלים'".  מימין: ג'יזל בכר, אדה אשכנזי ויונית כספי (צילום: תומריקו)
"אני לא יכולה למחוק את העבר שלי. נתתי 42 שנה מחיי לטורקיה. המשפחה שלי חיה שם, ובעלי עובד שם – אבל העתיד שלי פה. אני מקווה שהילדים שלי יגידו בעתיד 'אנחנו ישראלים'". מימין: ג'יזל בכר, אדה אשכנזי ויונית כספי (צילום: תומריקו)
"קשה לעשות עלייה לבד, אבל אנחנו צמודות ומחזקות אחת את השנייה". אשכנזי, בכר וכספי (צילום: תומריקו)
"קשה לעשות עלייה לבד, אבל אנחנו צמודות ומחזקות אחת את השנייה". אשכנזי, בכר וכספי (צילום: תומריקו)

רותם סלע יכולה להמשיך לדהור על גלגליות ולעשות עיניים לשחקן הטורקי בירקאי הארדל, המגלם את מוראט בוראן באופרת הסבון הטורקית "הכלה מאיסטנבול", שחילקה בחודשים האחרונים את ישראל לשתיים: צופות מושבעות שחולמות על עיניו המצועפות ומבטו הכריזמטי של פארוק בוראן, וכל היתר. "לנו כבר יש פארוק בבית. הגברים שלנו נאים ומצליחים", מחייכות שלוש המעצבות מאחורי מותג האופנה והאביזרים החדש JEY, ראשי תיבות של שמותיהן הפרטיים: ג'יזל בכר, 44, אדה אשכנזי, 40, ויונית כספי, 42, שלוש חברות טובות שבאוגוסט 2017 עזבו את בתיהן באיסטנבול ועלו לישראל עם ילדיהן. הבעלים של שלושתן עדיין חיים על קו תל אביב-איסטנבול, שם הם מנהלים את עסקיהם, ומצטרפים אל המשפחות בסופי שבוע בלבד.

 

כמו באיסטנבול, גם בישראל מתגוררות שלוש המשפחות בסמיכות, בשלושה בניינים הממוקמים בצורת משולש בשכונת רמת אביב. למעט הצופה האדוקה כספי, היתר לא רואות את "הכלה מאיסטנבול" וגם לא מתרשמות במיוחד מהבאז המקומי. "אני חושבת שהתוכנית מביאה מסרים טובים על ערכי המשפחה בטורקיה", היא אומרת, "אבל הטורקים לא באובססיה על פארוק וסורייה כמו הנשים בישראל".

 

"בהתחלה היה לנו קשה במקום זר ללא שפה, אבל התרגלנו. זה מאבק יומיומי, כי צריך לדאוג לחיים החברתיים של הילדים ולהסתגל למציאות חדשה" (צילום: תומריקו)
    "בהתחלה היה לנו קשה במקום זר ללא שפה, אבל התרגלנו. זה מאבק יומיומי, כי צריך לדאוג לחיים החברתיים של הילדים ולהסתגל למציאות חדשה"(צילום: תומריקו)

     

    כספי היא היחידה מבין השלוש שנולדה וגדלה בישראל למשפחה ממוצא טורקית, בעוד בכר ואשכנזי נולדו וגדלו באיסטנבול. הן מדברות ביניהן טורקית, וגם ראיון זה, הראשון שלהן, מתקיים בדילוגים בין עברית, אנגלית וטורקית, בעזרת התרגום של כספי השולטת בשפה. את ישראל עזבה לאחר שירות צבאי. היא נסעה ללמוד ניהול מלונאות ואירוח בלוזאן, שוויץ, שם הכירה את בעלה הטורקי. ב-17 השנים האחרונות התגוררו באיסטנבול, שם עסקה בעיצוב גרפי וגידלה את שתי בנותיה הצעירות.

     

    בכר, שכנתה לקומפלקס המגורים באיסטנבול, היא אם למתבגר בן 16 ונערה בת 12. היא נולדה וגדלה באיסטנבול, ולאחר שנים ארוכות בבנקאות פרטית, עבדה במשך שבע שנים בחברת שוקולד, מהגדולות בטורקיה. את אשכנזי, גם היא אם לשני ילדים, הכירו השתיים דרך חברה משותפת. היא גם היחידה בעלת דיפלומה של לימודי אופנה מקצועיים, ויחד עם חברה החזיקה במותג תכשיטים בטורקיה.

     

    "בישראל קונים לפי מותגים. אנשים מעדיפים מותגים במחירים גבוהים כמו זארה וברשקה, או כלום. באיסטנבול יש הרבה מותגים זולים באיכות טובה מאוד, תחום שחסר בישראל". תיקים של המותג JEY (צילום: יונית כספי)
      "בישראל קונים לפי מותגים. אנשים מעדיפים מותגים במחירים גבוהים כמו זארה וברשקה, או כלום. באיסטנבול יש הרבה מותגים זולים באיכות טובה מאוד, תחום שחסר בישראל". תיקים של המותג JEY(צילום: יונית כספי)

       

      עם התגברות תחושת הדיקטטורה בטורקיה והתחזקותו של האסלאם במדינה החילונית לכאורה, מצטרפים אל גלי העלייה הגדולים לישראל מצרפת וארצות הברית גם יהודי טורקיה. בשנתיים האחרונות, מספרת בכר, עלו לישראל כ-500 משפחות מהמדינה, רובן השתקעו בעיר רעננה, פעם מעוז האנגלוסקסים. על אף שהשלוש לא רוצות להיכנס לשיח פוליטי, הטריגר המרכזי לעזיבתן את העיר היפה השוכנת לחופו של הבוספורוס, היה פיגועי הטרור במדינה והטבח במועדון הלילה ריינה בליל הסילבסטר ב-2017.

       

      "הפיגוע היה הקש ששבר את גב הגמל", מציינת בכר, "יונית ובעלה הגיעו באותו ערב וסיפרנו להם שהחלטנו לעזוב את טורקיה, אבל אנחנו לא יודעים לאן ומתי. פחדנו מאוד".

       

      "אני ובעלי חשבנו לעלות לישראל בשנתיים האחרונות", מחזקת כספי, "ויום למחרת הפיגוע, אמרתי לג'יזל: 'למה לחכות אם כבר עשיתם את ההחלטה? למה לא עכשיו?!'"

       

      "אנחנו טובות בניהול כספים ושיווק, ויש לנו טעם טוב. רצינו לעשות משהו חדש. החלטנו שנעשה את זה בעצמנו ובאונליין, כי שם העתיד" (צילום: יונית כספי)
        "אנחנו טובות בניהול כספים ושיווק, ויש לנו טעם טוב. רצינו לעשות משהו חדש. החלטנו שנעשה את זה בעצמנו ובאונליין, כי שם העתיד"(צילום: יונית כספי)

         

        שמונה חודשים לאחר מכן כבר היו שלוש המשפחות בישראל. "החלטנו שחייבים לעזוב עכשיו, לפני שהילדים גדלים, כי ככל שנחכה יהיה להם יותר קשה להסתגל", מוסיפה בכר. האם בתקופה של טרור בכל העולם, ישראל היא בהכרח המקום הבטוח ביותר עבורם? "בישראל כולם יהודים, מה שגורם לי להרגיש בטוחה יותר. חשתי לא אחת אנטישמיות", היא אומרת, "בטורקיה כולם מוסלמים, וכשיש מתיחות או מלחמה בין ישראל לפלסטינים, הסתכלו עלינו בצורה שונה. אנחנו יהודים טורקים, אבל התייחסו אלינו כאילו אנחנו יהודים-ישראלים. הם לא מבינים את ההבדל בין להיות יהודי לבין ישראלי. ועדיין, למרות שעשיתי עלייה מתוך מקום ציוני, אני לא יכולה למחוק את העבר שלי. נתתי 42 שנה מחיי לטורקיה. המשפחה שלי חיה שם, ובעלי עובד שם – אבל העתיד שלי פה. אני מקווה שהילדים שלי יגידו בעתיד 'אנחנו ישראלים'".

         

        כספי: "אחת הסיבות שלנו לעלות לישראל, או במקרה שלי, לחזור לישראל לאחר 20 שנה, היתה ההבנה שהילדות שלי, בנות 13 ו-10, לא גדלות כמוני. הן לא חופשיות ואין להן את הביטחון העצמי שהן צריכות. באיסטנבול חיינו בכלוב זהב, בבועה, וחששתי שזה לא יכין אותן לחיים כפי שאנחנו רוצים".

         

        בכר: "בישראל הילדים שלי יכולים ללכת באופן עצמאי לאן שהם רוצים. זה לא היה כך באיסטנבול. הרגשתי שהמעבר הכניס בהם ביטחון".

         

        הם מדברים עברית?

        בכר: "הם למדו בבית ספר יהודי, כך שהם ידעו מעט עברית. עכשיו הם יכולים גם לקרוא ולדבר".

         

        כספי: "דיברתי עם הילדות עברית עד גיל 3. בעלי אמר שנהיה האחרונים לעזוב את טורקיה, וכשהגדולה לא רצתה לדבר עברית, שחררתי. אמרתי שלא משנה, כי אנחנו בין כה וכה נישאר כאן. אבל היא גדלה עם תוכניות ילדים ישראליות ומוזיקה עברית, אז משהו נדבק".

         

        אשכנזי: "הילדים שלי מדברים מעט. אבל לאט-לאט הם ישתלטו על השפה".

         

        "בטורקיה כולם מוסלמים, וכשיש מתיחות או מלחמה בין ישראל לפלסטינים, הסתכלו עלינו בצורה שונה. אנחנו יהודים טורקים, אבל התייחסו אלינו כאילו אנחנו יהודים-ישראלים. הם לא מבינים את ההבדל בין להיות יהודי לבין ישראלי" (צילום: תומריקו)
          "בטורקיה כולם מוסלמים, וכשיש מתיחות או מלחמה בין ישראל לפלסטינים, הסתכלו עלינו בצורה שונה. אנחנו יהודים טורקים, אבל התייחסו אלינו כאילו אנחנו יהודים-ישראלים. הם לא מבינים את ההבדל בין להיות יהודי לבין ישראלי"(צילום: תומריקו)

           

          איך מצליחים לנהל משפחה בהגירה, כשהבעלים שלכן חיים על הקו?

          כספי: "קשה לעשות עלייה לבד, אבל אנחנו צמודות ומחזקות אחת את השנייה. לטעמי, המדינה השתנתה מאוד לחיוב. אנשים הפכו להיות כאן יותר אירופאים, יותר משכילים".

           

          בכר: "בהתחלה היה לנו קשה במקום זר ללא שפה, אבל התרגלנו. אני מקווה שבעתיד העסקים של בעלי, שעוסק בייבוא וייצוא של כימיקלים, יעברו לישראל. זה מאבק יומיומי, כי צריך לדאוג לחיים החברתיים של הילדים ולהסתגל למציאות חדשה. היום בבוקר הבן שלי נסע עם בית הספר לטיול מחנות באושוויץ והיה מאוד נרגש. הוא הכיר את הסיפור של השואה, אבל למד אותו כאן בהרחבה. אני מקווה שהוא ילמד על הרקע היהודי שלו ויהיה מקושר לישראל. בהתחלה הוא לא רצה ללכת לצבא, אבל היום הוא כבר רוצה להיות 'פייטר', פטריוט ישראלי".

           

          "האופנה באיסטנבול טובה יותר מאשר בתל אביב" 

          את חברת האופנה המשותפת שלהן הקימו בינואר השנה, לאחר סיעור מוחות שהחל בקיץ האחרון במהלך חופשה משותפת של המשפחות בטורקיה. הן רצו לשלב בין שלוש התשוקות שלהן: אופנה, עבודות יד ועסקים. JEY הוא מותג ששם את מלאכת היד במרכז, עם תיקים בסריגה ידנית שהן עושות בעצמן בסטודיו שאליו עברו לפני כחודש וחצי הנמצא במתחם האוס ברמת השרון, לצד פריטי לבוש כמו חולצות טי מ-100 כותנה עם רקמה וחולצות ג'ינס עם דמויות מצוירות בעבודת יד. לדבריהן, ההחלטה לפתוח מותג אופנה נבעה מהמצאי המקומי, שלא היה לטעמן. "האופנה בישראל לא סיפקה אותנו, לא מצאנו את הדברים שאנחנו אוהבות", הן אומרות במקהלה, "אפילו זארה, המותג הפשוט ביותר, שונה מאוד בין ערים שונות".

           

          אבל אתן חיות ברמת אביב, יש בקניון הסמוך את הסניף הטוב ביותר שלהם בארץ.

          "זה הזארה הגרוע ביותר", הן אומרות פה אחד.

           

          "הסניף הטוב נמצא בקניון TLV. זה שברמת אביב קטנטן", מחדדת בכר.

           

          כספי: "אנחנו טובות בניהול כספים ושיווק, ויש לנו טעם טוב. רצינו לעשות משהו חדש. החלטנו שנעשה את זה בעצמנו ובאונליין, כי שם העתיד. יש לנו תוכניות נוספות להתרחב וקולקציית קיץ שתכלול פריטים שיתאימו לחופשות וריזורטים. המטרה שלנו היא להציע מוצר טוב ואיכותי בשילוח מהיר".

           

          "לאנשים בטורקיה חשוב מאוד הלבוש שלהם. אם אתה הולך לחתונה או בר מצווה, אנשים משקיעים בלבוש. בישראל, לעומת זאת, אנשים לובשים לאירוע ג'ינס וכפכפים. יש מנטליות שלאנשים לא אכפת מאופנה, מאיך שהם נראים". תכשיטים של JEY (צילום: יונית כספי)
            "לאנשים בטורקיה חשוב מאוד הלבוש שלהם. אם אתה הולך לחתונה או בר מצווה, אנשים משקיעים בלבוש. בישראל, לעומת זאת, אנשים לובשים לאירוע ג'ינס וכפכפים. יש מנטליות שלאנשים לא אכפת מאופנה, מאיך שהם נראים". תכשיטים של JEY(צילום: יונית כספי)

             

            מה דעתכן על האופנה הישראלית בהשוואה לטורקית?

            בכר: "האופנה באיסטנבול טובה יותר מאשר בתל אביב. אני עדיין עושה קניות באיסטנבול, בגלל העיצוב והמחיר".

             

            אשכנזי: "באיסטנבול יש הרבה מעצבים שעוקבים אחר אופנה בינלאומית ועושים התאמות מהירות לטרנדים. אנחנו מרגישות שבישראל זה לא מהיר מספיק. אם אנחנו רואות משהו שמתפרסם באירופה, למחרת היום זה כבר באיסטנבול, בין אם זה בגד של אותו המותג או תרגום על ידי חברה טורקית. אנשים מגיעים לטורקיה במיוחד כדי לעשות קניות, כי יש קניונים גדולים, מחירים טובים ואופנה עכשווית".

             

            למה, לדעתכן, זה לא קורה בישראל? בגלל מרחק גיאוגרפי?

            בכר: "הנשים הטורקיות אופנתיות מאוד. חשוב להן להיראות מעודכנות".

             

            אשכנזי: "בישראל קונים לפי מותגים. אנשים מעדיפים מותגים במחירים גבוהים כמו זארה וברשקה, או כלום. באיסטנבול יש הרבה מותגים זולים באיכות טובה מאוד, תחום שחסר בישראל".

             

            בישראל חושבים שלאיסטנבול יש להציע בעיקר מעילי עור.

            כולן: "זאת קלישאה".

             

            בכר: "לאנשים בטורקיה חשוב מאוד הלבוש שלהם. אם אתה הולך לחתונה או בר מצווה, אנשים משקיעים בלבוש: נשים לובשות שמלות שטיח אדום. גברים בחליפות. בישראל, לעומת זאת, אנשים לובשים לאירוע ג'ינס וכפכפים. יש מנטליות שלאנשים לא אכפת מאופנה, מאיך שהם נראים".

             

               

              ומה גילינו בארון ובבית של צלמת האופנה תמר קרוון?

              בארון של תמר קרוון: "תעשיית האופנה עוסקת ביופי והיא כל כך מכוערת". לחצו על התמונה לכתבה המלאה (צילום: ענבל מרמרי)
              בארון של תמר קרוון: "תעשיית האופנה עוסקת ביופי והיא כל כך מכוערת". לחצו על התמונה לכתבה המלאה (צילום: ענבל מרמרי)

               

               

               
              הצג:
              אזהרה:
              פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד