מאיה לי הייתה בוכה מתגובות של אנשים לפרויקט שלה נגד הטרדות מיניות; הילית חלמה על הוצאת ספר, אבל הפרעות האכילה שלה איימו על חייה; ניהאל מתמודדת עם איומים ואלימות; ועינב מוותרת על חיי חברה. לקראת יום האישה ובמסגרת קמפיין מאמינים בך Always, ארבע צעירות עם ארבעה חלומות שלא נתנו למכשולים לעצור בעדן.
ניהאל רחאב אבוג'הר: העלתה לדיון ציבורי נושאים שנחשבים לטאבו בחברה הערבית
מגורים: כפר ח'ואלד
גיל: 27
אקשן: פעילה חברתית במגזר הערבי. פמיניסטית. מנחת סדנאות "בקשר אליך" בנושא התפתחות הגוף והעצמה לבנות 12 מטעם משרד החינוך. בגיל 18 התחלתי להעלות לדיון ציבורי בפייסבוק שלי נושאים שנחשבים לטאבו בחברה הערבית. נושאים חשובים שכמעט לא מדברים עליהם, כמו אונס ואלימות כלפי נשים, החלו לקבל במה.
הדרך: בשכונה שגדלתי בה בשפרעם פגשתי הרבה אלימות, ניצול נשים, נערות, כפייה דתית. שמעתי בכי של נשים שלא מצאו מישהו שיעזור להן. שתקו על כל מה שהן חוות. עבדו במקומות שניצלו אותן, שילמו להן 150 שקל על יותר מתשע שעות עבודה, בלי תנאים, בלי כלום, והן שתקו. פשוט פחדו.
מכשולים: כשהתחלתי לכתוב, החברים שלי כעסו עליי. הם ועוד הרבה אנשים סביבי. אמרו לי שאני צריכה לכתוב דברים חיובים ושאם אמשיך להבליט את הנושאים האלה, לא אצליח לשנות כלום. אמרו שאני בנאדם שלילי. התגובה שלי תמיד הייתה שיש צורך לדבר על מה שקורה במציאות, ושאני לא רוצה להסתיר את מה שאני רואה, לא רוצה להתעלם מהקולות שאני שומעת!
Always מאמינים בך: ההורים שלי, אמא רחאב ואבא אחמד. יש לזה מחיר שאני והמשפחה שלי שילמנו, ונמשיך לשלם. אבל הם תמכו בי והאמינו בי תמיד ובזכותם בעיקר האמנתי תמיד בדרך שלי.
אני רוצה להודות: להורים, לבן זוגי רביע ולכל האנשים שתמכו בי, בייחוד הנשים, שסמכו עליי עוד לפני שהן פגשו אותי. תודה לכל הצעירות והצעירים שנותנים לי תקווה שהעתיד שלנו הולך להיות הרבה יותר טוב, שגורמים לי לקום כל בוקר עם חיוך.
אני מאמינה בכן Always: אני בטוחה שנצליח לעשות שינוי משמעותי בחברה שלנו.אנחנו פשוט צריכים להאמין בעצמנו ולאלוותר על הצורך לחיות בחברה נורמלית עם פחות אלימות, רצח ובייחוד רצח נשים. בכל מקום ובכל זמן - להשמיע קול.
מאיה לי לוי: פועלת באינסטגרם להעלאת המודעות להטרדות מיניות
מקום מגורים: ראשון-לציון
גיל: 18
אקשן: מובילה חברתית בתחום ההטרדות המיניות. אני פועלת באינסטגרם להעלאת המודעות להטרדות מיניות ולתופעות כמו האשמת הקורבן, בצורה קלילה ובחלקה אפילו הומוריסטית, צורה הנגישה בעיקר לנוער.
איך הגעתי לזה: הבנתי שאינסטגרם זו פלטפורמה מצוינת כדי לפנות לבני נוער בנושאים רגישים, בייחוד בנושא ההטרדות המיניות, שהוא תחום שהם נחשפים אליו המון ברשת. זו פלטפורמה שבה אפשר להשפיע ולהעביר מסר בצורה שנגישה להם.
המכשולים: קיבלתי אינספור תגובות, שגרמו לי לרצות לעצור הכל. אני זוכרת שבתחילת הדרך הייתי יושבת ובוכה בגלל תגובות שקיבלתי. הרגשתי שזה גדול עליי, שאולי אני פשוט צריכה לוותר. היה לי קשה להתמודד עם ההפיכה ל"דמות ציבורית", ולא הכנתי את עצמי למה שמגיע עם זה.
Always האמינו בי: המון אנשים, אבל בעיקר ההורים המדהימים שלי, שהאמינו בי מהרגע שהבינו כמה זה חשוב לי. הם עשו הכל כדי לעזור לי במסע אל המטרה, ועדיין ממשיכים! אני לא יודעת איך הייתי מצליחה בלי התמיכה והעזרה שלהם. הם עודדו אותי להמשיך למרות הקשיים שצצו (וצצו הרבה), הסיעו, לקחו, עודדו, צילמו, התקשרו, שילמו לפעמים. עם זאת, הם טיפחו בי עצמאות כדי שאצליח בכוחות עצמי בהמשך הדרך.
אני רוצה להודות: אני חייבת תודה גדולה לכל אחד מהעוקבים שלי. על התמיכה, האהבה והפרגון. בעיניי, כל אחד מכם הוא הוכחה לכמה אנחנו, הנוער, רוצים ליצור שינוי בחברה. אין עליכם. תודה על הבמה ועל ההזדמנות להשפיע!
אני מאמינה בך Always: בנות, אנחנו יכולות לעשות ה-כ-ל. אם משהו מפריע לנו, אנחנו לגמרי יכולות לשנות אותו. פעלו למען מה שחשוב לכן, אל תחכו שמישהו אחר יעשה את זה.
הילית אשכנזי: מחברת הספר "עיוורת צבעים"
מגורים: קיבוץ גבעת השלושה
גיל: 20
אקשן: מחברת הספר "עיוורת צבעים", בהוצאת "אופיר ביכורים", משתתפת בפרויקט "מאלימות לאמנות" של תיאטרון פלטפורמא לנשים נפגעות אלימות, לומדת בקורס לטיפול בהתמכרויות.
הדרך: החלום שלי מאז ומתמיד היה להוציא לאור ספר שחיברתי. רציתי להשאיר חותם בעולם ובחרתי בכתיבה כדרך לעשות זאת, אך רק בגיל ההתבגרות נתגלה בפניי על מה אני הולכת לכתוב ולמה: לשתף את סיפורי האישי כדי לעזור לאנשים אחרים להתמודד עם הקושי
שלהם.
המכשולים: כנערה התמודדתי עם קשיים רבים שהובילו אותי לתפר בין חיים ומוות. נאלצתי לעזוב את בית הספר ולעבור מאשפוז פסיכיאטרי למרכז גמילה ולבסוף גם למחלקה להפרעות אכילה. הציור והכתיבה עזרו לי להתמודד עם המצוקה, אבל החלום לכתוב ולהוציא לאור את הספר נראה לי רחוק ובלתי אפשרי.
Always האמינו בי: ואני בחרתי בחיים. הרבה בזכות האמונה של המשפחה שלי, ובייחוד של אמא שלי, שהאמינה בי תמיד ובכוח שלי להתמודד מול הקשיים ולנצח. בזכות האמונה שלה זכיתי בחיים חדשים ובריאים, והגשמתי את החלום שלי - להוציא לאור את סיפור ההחלמה שלי.
תודה שהאמנתם בי: תודה מיוחדת לאמא וגם למנכ"ל ההוצאה, אודי אוחנה, שהאמין ביכולת שלי להחלים מהרגע הראשון והעניק לי השראה אדירה בכך שהתגבר בעצמו על מחלת הסרטן במהלך הוצאת הספר לאור.
אני מאמינה בך Always: הייתי רוצה שנערות אחרות יֵדעו שהן לא צריכות להתבייש בסיפור שלהן ובמה שהן עברו, להפך. להוציא את הסיפור מהן החוצה, אל העולם, בכל דרך שהיא, יכול לתת להן תחושת הקלה וביטחון. אם אני הצלחתי להפוך את הרע שעברתי למשהו טוב, כל אחת יכולה.
עינב עטיה: מסיימת את כיתה י"ב עם 15 יחידות ריאליות
מגורים: בני-ברק
גיל: 17.5
אקשן: מסיימת את כיתה י"ב בתיכון נווה שרה הרצוג עם 15 יחידות ריאליות בביולוגיה ומדעי ההנדסה.
הדרך: אחרי הרבה עבודה קשה, המון תגבורים ותמיכה מהסביבה של המשפחה ובית הספר שלי.
המכשולים: לפעמים יש רגעים של ייאוש לפני מתכונת או מבחן, של "למה אני צריכה את זה". החומר לא קל ודורש הרבה עבודה קשה, גם בפן הלימודי וגם בפן הנפשי, וצריך להתמודד עם זה איכשהו. יותר מפעם אחת הייתי קרובה לוויתור.
Always האמינו בי: למזלי, הרבה אנשים האמינו בי, בין אם זה בזכות תוכנית"סודקות את תקרת הזכוכית" מבית "כל ישראל חברים", שמסייעת עם תגבורים במתמטיקה, המשפחה שלי, ובעיקר הרכזת לשעבר של תוכנית"סודקות" בבית הספר, שהייתה גם המורה של המגמהועזרה ותמכה בי כל הזמן.
תודה שהאמנתם בי: להורים שלי, שתמיד דחפו אותי להצלחה והאמינו בי, סבתא שלי, שנתנה לי את כל האהבה שאפשר, המורים שהאמינו בי, וגם המורים שפחות האמינו בי, כי גם בזכותם הגעתי למה שרציתי להגיע.
אני מאמינה בך Always: אל תיתנו לאף אחד לומר לכן שאתן לא יכולות.האמינו בעצמכן, היו אלו שמגדירות את היעדים בחייכן ולכו עם החלומות שלכן עד הסוף.
דבר המומחית
נירית צוק, מנכ"לית פורטל "עשר פלוס" ומומחית למחקר תרבות הנוער:
גיל ההתבגרות הוא גיל שבו בני נוער חווים שינויים גופניים ונפשיים, כאלו הכוללים בין היתר גם שינויים במצב רוח, בלבולולעתים גם ירידה בדימוי העצמי ובביטחון העצמי.
על פי סקר שנערך על ידי חברת Always במסגרת קמפיין "מאמינים בך Always", 91%מבנות24-16 מסכימות שבגיל ההתבגרות המוקדם יש צניחה בביטחון העצמי וכ-65% מתוך אותן נשאלות מרגישות כי החברה סביבן מציבה מכשולים רבים בדרך להגשמת שאיפותיהן ככל שהן מתבגרות.
מכשולים אלו באים לידי ביטוי בעיקר בחוסר תמיכה של הסביבה, והמסר השלילי שהיא מעבירה לבנות גורם להן לא להאמין בעצמן וביכולותיהן. חשוב לדעת כי זה מצב שניתן לשנותו, והוא תלוי בנו, ההורים.
ואכן, לא במקרה הבנות שהצליחו מספרות כולן על תמיכת המשפחה. על פי אותו סקר, כ-92% מהנשאלות מאמינות שהביטחון העצמי שלהן מושפע מתמיכת המשפחה.
עלכן חשוב כי אנו, ההורים, נזכור כי גם בגיל ההתבגרות אנו משפיעים על בנותינו, על תפיסתן העצמית ועל עתידן. ולכן חשוב גם שנאמין בהן, נתמוך ונעצים אותן, וניתן לכל אחת מהן את התחושה כי השמיים הם הגבול.
על מנת להעלות את הביטחון העצמי חשוב להקפיד על מספר דברים:
1. לראות את הילדה כמי שהיא באמת
הורים רבים נוטים לראות את ילדתם כמעין המשך טבעי שלהם ושל חלומותיהם. במצב הזה הם נוטים לכוון את הילדה על פי מה שמתאים לתפיסתם, ולא עפ"י רצונות הילדה ושאיפותיה.
2. להאמין בה באמת ובתמים
נהוג לומר כי לילדים יש "חיישנים" מיוחדים, וכי הם מרגישים הברה פעמים גם את מה שההורה אינו אומר אלא מרגיש. וזה אומר, שאם תגידו לילדה שלכם שאתם מאמינים בה, ושהיא תצליח לעשות הכל אבל לא תאמינו בזה באמת ובתמים- זה פשוט לא יעבוד.
3. תתמכו ואל תבקרו
הרבה פעמים אנחנו כהורים מוצאים עצמינו , במצבים שונים, מביעים ביקורת ושיפוטיות. במצב כזה, בו אנחנו בטוחים שאנחנו מבינים וצודקים אנחנו לרוב לא מקשיבים לילדה עצמה אלא עסוקים בעיקר בהבעת עמדתנו. זהו השלב, אגב, שבו גם הילדה מפסיקה להקשיב לנו או מאבדת את בטחונה העצמי מתוך תחושה שהיא , לבדה, לא תצליח. לכן, כדאי לנסות ולהתנתק מהשיפוטיות והביקורתיות ולהקשיב מדי פעם לילדה עצמה מתוך רצון אמיתי להבין ולהתעניין. ומה אתם יודעים, אולי היא אפילו תחדש לכם מתוך עולמה, ואתם תלמדו משהו חדש?
4. מחמאות, והרבה
בנות בגיל ההתבגרות נמצאות במצב לא קל שבו פעמים רבות ישנה ירידה בביטחון העצמי. לכן, חשוב לחזק ולהחמיא. פעמים רבות המחמאות המושמעות לבנות הן סביב יופי והתנהגות "טובה". והרעיון הוא להחמיא לה על החוכמה שלה, ועל היכולות שלה על מנת לחזק מסוגלות ולגרום לה להאמין בעצמה.
5. כדאי להתנסות
פעמים רבות אנחנו חוששים מכישלון, ומנסים להגן על בנותינו ולא לתת להן להתנסות בבחירותיהן. חשוב לאפשר להן להתנסות, ולהסביר להן כי גם אם הן טועות או נכשלות זוהי דרך ללמידה מעצימה.
