לפני מספר חודשים פגשה תניה יוסופוב מבית־שמש לקוחה שגרמה לה להבין עד כמה היא, כקוסמטיקאית, יכולה לעשות שינוי ולעזור לנשים שאולי אף אחד אחר לא יכול לעזור להן. "הלקוחה הגיעה אליי לפגישת ייעוץ חינמית, כדי שאסביר לה על דרכי טיפול בעור הפנים שלה", היא מספרת. "מרגע שנכנסה לקליניקה, יכולתי רק לחשוב על כמה היא נראתה מותשת. הכל אצלה שידר עייפות וייאוש מהחיים - תנועות הגוף שלה, הדיבור, הסגירות, המבט. עור הפנים שלה היה במצב רע מאוד – אפרורי, חרוך, מקומט, עם נפיחויות וכהויות מתחת לעיניים. היא בסביבות 30 ונראתה כמו בת 50 לפחות.
"התחלתי להסביר לה מה הטיפול המקובל במקרה שלה, איך עליה להשלים אותה בבית באופן עצמאי ומה העלות. היא הגיבה בבהלה. 'בעלי לא ירשה לי בחיים', אמרה על סף דמעות. ראיתי עד כמה היא רוצה לתת לטיפול צ'אנס ושמשהו עוצר בעדה. לא שאלתי שום דבר על בעלה, כמובן, אבל הרגשתי שיש הרבה מאוד דברים שהיא לא מספרת. הבנתי שיש לי פה הזדמנות לעזור, אז אמרתי שאתן לה את כל המוצרים לטיפול בבית בחינם ושהיא תשלם רק על הטיפול, שמחירו היה נמוך משמעותית. היא שמחה מאוד והסכימה.
"כשהגיעה לפגישה הבאה, העור שלה נראה אפילו יותר גרוע וניכר שהיא בכתה הרבה. אבל הפעם, כנראה בזכות כוחו של המגע, היא נפתחה בפניי לאט־לאט. היא התחילה לספר על הגיהינום שהיא עוברת עם בעלה. מהרגע הראשון היא הדגישה שהוא לא מכה אותה, אבל פירטה איך הוא שולט בצורה קיצונית בכל פרט בחייה: הוא לא מרשה לה לצאת לעבוד או לצאת בכלל מהבית ללא ידיעתו, גם לא לקניות בסופר. אפילו את רשימת הקניות אסור לה לערוך. כשרצתה ללכת עם הילד לג'ימבורי, הוא אסר עליה ללכת לבד, אלא רק איתו וכשהגיעה לטיפול אצלי, היא נאלצה לומר לו שהיא הולכת לפגישה בגן של הילד. הוא לא אפשר לה לקיים קשרים חברתיים, גם לא עם נשים. כיוון שאין לה משפחה בארץ, לא היה לה למי לפנות לעזרה או עם מי לדבר, מלבד שכנה אחת שעזרה לה.
"נוסף על כל אלה, הוא אמר לה דברים נוראיים כמו 'אני עושה לך טובה שאני בחיים שלך'; אף על פי שמעולם לא ניקה בעצמו את הבית, אחרי שהיא ניקתה הוא היה אומר לה 'הנקי שלך זה הג'יפה שלי'. בנוגע לילד הוא היה מטיח בפניה 'את אמא מזעזעת, עדיף לילד להיות יתום. אם תמותי אולי תהיה לו אמא יותר טובה'.
"אחרי עוד כמה מפגשים שבהם היא שיתפה אותי בסיפור שלה, הבנתי שהמצב קשה ושהיכולת שלי לעזור לה מוגבלת מכדי שאוכל לעזור לה באמת. כשהרגשתי שהיא מוכנה לכך, הצעתי בעדינות שתפנה למקומות שמסייעים בחינם לנשים במצבה, והיא סירבה. היא אמרה 'יצחקו עליי אם אתקשר, הוא לא מרביץ לי בכלל'. סיפרתי לה שמטופלת שלי עובדת במעון שמסייע לנשים במצוקה והצעתי שתתייעץ איתה. היא הסכימה, וקישרתי ביניהן.
"מאותה נקודה הפסקנו את הטיפולים. כל מה שאני יודעת הוא שכשבעלה הבין שהיא רוצה לעזוב, הוא התחיל לאיים בפועל על חייה, והיא נאלצה לעבור לגור עם בנה במעון שכתובתו חסויה ושבו היא הייתה מנותקת מטלפונים. מדי פעם היא הייתה שולחת לי משם מסרים באמצעות העובדות, וזה ריגש אותי מאוד. אחרי חודשיים היא עברה משם למעון אחר וממש לאחרונה סיימה את סאגת הגירושים. היום היא כבר גרושה, עובדת, גרה עם בנה הקטן ומגיעה לטיפולים, שעליהם היא משלמת את מלוא המחיר. בפעם האחרונה שהיא הגיעה לטיפול, עור הפנים שלה נראה מעולה. אמרתי לה 'אין לי מה לעשות איתך. עכשיו לכי תיהני מהחיים'.
"מאז הסיפור הזה אני מקפידה מאוד לשים לב לדברים הקטנים של כל מטופלת שמגיעה אליי לטיפול, בעיקר לדברים שהוא אינו אומר בקול: תנועות הגוף, המבט, עור הפנים. אני חושבת שנפלה בחלקנו, הקוסמטיקאיות, זכות גדולה לעזור לנשים שאולי אף אחת אחרת לא יכולה לעזור להן. הקרבה, האמון והביטחון שאנחנו נוטעות בלקוחות, הם כלים בסיסיים שעוזרים להן להיפתח בסיטואציה האינטימית הזו. אנחנו חייבות ללמוד לשלב בין הטיפול המקצועי לרגשי, גם אם זה אומר לעתים לוותר על כסף. חשוב לתת לנשים האלה גב, כי יש ברשותנו כלים שמסייעים לנו לא רק לרפא עור, אלא להגיע לנשים שבאמת צריכות אותנו".
