דמוקרטיה לקטנטנים: שלושה ספרים שיכינו את ילדיכם ליום הבחירות

את רוב ימי אני מעבירה בציפה חולמנית, המנותקת ממציאות היומיום בארצנו. אני מודה שיותר מעניינת אותי המערכת הסינופטית מאשר מערכת הבחירות המתקרבת... אבל מה לעשות שאי אפשר באמת להתנתק והילדים שומעים ביטויים משמאל ומימין, מונחים ואנחות הקשורים בפוליטיקה המקומית, ואולי מן הראוי להעביר להם את המסר בו אנחנו מאמינים. וכמו כל אמונה, כדאי לגדול לתוך זה, ואנחנו הרי יודעות/ים שמסרים עוברים גם באופן בלתי מילולי, אז יכול להיות נחמד להשלים את החסר גם באופן מילולי וויזואלי. כלומר – בספרים.

מאז ומעולם ספרים הוצפו בערכים פוליטיים, מכיוון שהשקפת עולמו של האדם מורכבת גם מאמונתו, אבל איפה זה נכנס לספרות ילדים? ספרים כמו, מסעות גוליבר, חוות החיות - הרי לא נכתבו לילדים במקור, אלא כסאטירה על המשטר. המלך צב צב של דוקטור סוס? סאטירה. עלילות פֶרְדִינַנְד פְּדָהצוּר בקיצור מאת אפרים סידון – גם הוא סאטירה פוליטית. ״פוליטיקה זה נושא מסובך, הכולל גם צורות משטר אחרות, כמו פשיזם. אם יש ספר על אריה ששולט בכל החיות, האם זה לא ספר על טוטליטאריות?״ תוהה תמר הוכשטטר, סופרת ילדים וחוקרת תרבות הילד, ושואלת: ״את מדברת על חינוך לדמוקרטיה?״ למעשה כן, בהחלט.

לפעמים אני שוכחת את המובן מאליו, שאנחנו חיים במדינה דמוקרטית (בינתיים לפחות) ואלה הערכים שאני רוצה להעביר לדור הבא – שוויון, חופש אישי, בחירה ומעל הכל – את הזכות ליהנות מכך. ואם אני רוצה לדבר עם הילדים על דמוקרטיה, אבל מוצאת את עצמי מסתבכת כמו מועמדת מטעם עצמי ערב הבחירות, הנה כמה ספרים שיכולים לסייע ולהעלות את הנושא החשוב הזה לדיון.

מתי נדע אם מיכל נבחרה

מאת: הילה טוב

איורים: אמיר פרסיה

הוצאת "שפת אם"

מי מנהל את הבית שלנו? ואת המדינה? מה זה בכלל דמוקרטיה? על שאלות אלו ואחרות מנסה הספר הזה לענות. זהו פרי מיזם משותף של הילה טוב (מחברת הספר) ומיכל שליו-רייכר, אשר הקימו את "שפת אם" - חממה לשינוי תודעתי בעזרת שפה", המהווה צעד נוסף בפעילות חברתית ענפה. לאחרונה השיקו קמפיין מימון המון בכדי להוציא את הספר לאור, כאן תוכלו לתמוך וגם לרכוש את הספר במחיר מוקדם-מיוחד.

לְכָל מְדִינָה יֵשׁ מְנַהֵל אוֹ מְנַהֶלֶת,

שֶׁקּוֹרְאִים לָהֶם רֹאשׁ אוֹ רֹאשַׁת מֶמְשָׁלָה,

כְּמוֹ שֶׁלְּכָל גַּן יֵשׁ גַּנָּן אוֹ גַּנֶּנֶת

וּלְבֵית סֵפֶר יֵשׁ מְנַהֵל אוֹ מְנַהֶלֶת.

וּלְמִשְׁפָּחָה,

מִי לדעתך מְנַהֵל אוֹ מְנַהֶלֶת אֶצְלֵנוּ אֶת הַמִשְׁפָּחָה?

היזמיות תהו מדוע לא מלמדים את הילדים שלנו החל מגיל הגן על דמוקרטיה ולמה מתפלאים אחר כך שגם א/נשים מבוגרים בטוחים שדמוקרטיה זה שלטון הרוב והרוב לא רק קובע, אלא הוא גם צודק - ויצאו לעשות בכך שינוי. הספר מסביר בשפה פשוטה ובהירה את כל מה שרצינו לדעת על דמוקרטיה ולא העזנו לשאול, בצורה של שיחה ערנית ופתוחה בין ילדה לאמה, אשר מזמנת את הקוראים להשתתף ולהמשיך את הדיון הלאה בבית.

דבר נוסף אשר לא ממש מלמדים ועליו התמרמרו היזמיות הוא, שמעבר לחלון בחדר של ילדות (בנות) משתרע אופק בדיוק כמו זה של הילדים (בנים) ואין שום תקרה מזכוכית או אחרת שאמורה להגביל אותן מלהיות מנהיגות וראשות ממשלה. לכן הן שמו בראש הקמפיין הדמיוני של הספר את מיכל ולא עוד רמטכ"ל.

מתאים לגילאי 4-7.

הרוב קובע וגם צודק? מתוך הספר "מתי נדע אם מיכל נבחרה?"(איור: אמיר פרסיה)

רחוב בלי שם

מאת: שלומית כהן אסיף

איורים: ענת פרי-טל

הוצאת ספריית פועלים

מעשייה מחורזת עם סוף טוב, אודות קבוצת ילדים היוצאת לעשות שינוי בשכונה – לגרום לראש העיר לתת שם לרחוב ללא שם, ועל הדרך גם לומדים שיעור באקטיביזם בחברה דמוקרטית. יש בעיה בעיר? פונים למי שמנהל אותה, הלא הוא ראש העיר. ראש העיר החביב מגיע רכוב על אופניו (רמז לכך שאכפת לו מהעיר שלו, הרי היה יכול להגיע ברכב שרד מהודר), ומתגייס מיד לפתור את הבעיה. הילדים מציעים שמות שונים ומשונים, ונהיה כאוס. או אז הם נקראים לפתור את העניין באופן דמוקרטי ובסוף נמצא שם וכולם מרוצים.

הכתיבה המחורזת מתנגנת על הלשון, וניכר בה ניסיונה הרב של הסופרת והמשוררת שלומית כהן אסיף, אשר יודעת לכוון את השפה בדיוק למקום אליו היא צריכה להגיע. גם הבחירה בנושא – רחוב חסר שם – לצד הציטוט של המשוררת זלדה שכתוב בתחילת הספר ״לכל איש יש שם״, מרמז על המשמעות שנושאים איתם שמות הרחובות בארצנו, ללא ספק נושא טעון בפני עצמו, אשר ראוי להעלותו לדיון. האיורים של המאיירת, ענת פרי-טל, מייצרים לאורך הספר מיקרו קוסמוס של עיר ונותנים לה אופי משלה, כך שיהיה ברור לקוראים שלא מדובר בעיר גנרית, אלא במקום ספציפי עם תושבים, ילדים וראש עיר משלה.

מתאים לגילאי 4-7.

קבוצת ילדים יוצאת לעשות שינוי

אל תגנבו לי את התור

מאת: עוֹדֶה בִּשַׁארַאת

איורים: בתיה קולטון

מתוך סדרת ״מתחילים לקרוא״ בהוצאת כתר

מתי בפעם האחרונה יצא כאן לאור ספר ילדים עם גיבורים ערבים? שאלה טריוויאלית המתייחסת לציבור שלם שחי במדינת ישראל. ענין זה כשלעצמו מממש את אחד מערכי הדמוקרטיה – שוויון זכויות. הספר הנהדר ״אל תגנבו לי את התור״ מממש את הערך הזה גם כאשר הוא שם בראשו גיבורה ילדה, ועוד שולח אותה להילחם על הזכויות שלה. הזכות הבסיסית עליה מתמרמרת הגיבורה, חלא, היא על הזכות להישמע, להיראות, לא להיות שקופה. זהו סיפור על ילדה שמגיעה למכולת לקנות מצרכים, אבל בכל פעם בעל המכולת נותן לגברים מבוגרים לעקוף אותה בתור, ולמעשה לא מתייחס אליה.

אותה ילדה מפעילה את הראש ויוצאת למלחמה על זכויותיה, בתמיכה מלאה של הסביבה הקרובה שלה – בית הספר, חבריה ובעיקר הוריה, אשר עושים ההפך מלהשתיק אותה. אמנם זה נשמע כמו סיפור קטן, אבל הוא מגלם בתוכו את כל ערכי הדמוקרטיה והשאיפה הבסיסית לשוויון זכויות. בתוך כך אנו לומדים מה זה להיות מיעוט, איך מרגישה ילדה שמחליטה לפעול למען הערכים שלה, עם מה ומי היא צריכה להתמודד, איך בוחרים מנהיג לקבוצה, מה הדרך הדמוקרטית לאקטיביזם ומדוע על כל אחד לתרום בדרך כלשהי לחברה בו הוא חי.

הסיפור כתוב בצורה קולחת ומעניינת ומספק הצצה לחיי משפחה ערבית, אשר חשוב שילדים יהודים יכירו מקרוב ויראו שמלבד השמות ומקום המגורים – זוהי משפחה ככל המשפחות, עם אופי, הרגלים ומנהגים משלה. אלמנטרי? אכן. שכיח? לא. יש יותר ילדים שבדים או בריטים המיוצגים בספרות מאשר ילדים ערבים, וחבל.

עודה בשראת, פובליציסט וסופר ערבי-ישראלי, הצליח לצקת את כל משנתו ההומניסטית לתוך ספר הילדים הראשון שכתב, והתוצאה מחממת את הלב ומעוררת מחשבה על המקום בו אנו חיים ועל מקומנו בעולם. איוריה האקספרסיביים של בתיה קולטון, מאיירת עטורת פרסים, מלווים את הסיפור ומעלים אותו במדרגה נוספת.

מתאים לגילאי ראשית קריאה, מומלץ לכל אזרח במדינת ישראל.

ילדה אחת בשם חלא שמחליטה שהגיע הזמן שיפסיקו להפלות אותה לרעה