מבצלאל לשנקר: יהושע גוטמן יכהן כראש המחלקה לעיצוב פנים וסביבה

המרצה הבכיר עוזב את האקדמיה הירושלמית אל מכללת העיצוב בר''ג. הצהרת כוונות: ''מחלקות שקופאות על השמרים מזיקות לסטודנטים. זה מקום שלא אלך אליו''

הילה שמר

|

29.01.19 | 09:34

מכללת שנקר ברמת גן. גוטמן רוצה סטודנטים ''שמתעניינים בסיבה, באנשים, שרוצים לעצב את העולם ולשפר אותו'' (צילום: אחיקם בן יוסף)
מכללת שנקר ברמת גן. גוטמן רוצה סטודנטים ''שמתעניינים בסיבה, באנשים, שרוצים לעצב את העולם ולשפר אותו'' (צילום: אחיקם בן יוסף)

האדריכל יהושע גוטמן נבחר לראש המחלקה לעיצוב פנים, מבנה וסביבה במכללת שנקר - כך נודע לערוץ האדריכלות של Xnet. הוא יהיה כפוף לקודמתו בתפקיד, אדריכלית הנוף פרופ' יעל מוריה, שקודמה לתפקיד דיקנית הפקולטה לעיצוב בשנקר (אחרי כשנתיים שבהן כיהנה במקביל בשני התפקידים).

 

גוטמן, בן להורים אדריכלים, השלים תואר ראשון ממכון פראט בניו-יורק ותואר שני מאוניברסיטת קולומביה. אחרי שובו לישראל, השתלב בסגל ההוראה של המחלקה לאדריכלות בטכניון ולאחר מכן באקדמיה "בצלאל" בירושלים, שם היה מרצה בכיר במשך 16 שנים (גילוי נאות: הכותבת וגוטמן לימדו בעבר בבצלאל במקביל; לא היו ביניהם קשרי עבודה ישירים).

 

במקביל לקריירה האקדמית, גוטמן (51) הוא אדריכל ומתכנן פעיל. ב-2003 ייסד משרד בתל אביב, וכעבור חמש שנים הצטרפה אליו האדריכלית עדי אסיף, זוגתו. היא בתו של פרופ' שמאי אסיף, מי שהיה ראש מינהל התכנון; גם הוא הצטרף למשרדם, עם פרישתו מתפקידו הציבורי.

 

יהושע גוטמן: ''אני לא עוזב את הארכיטקטורה, אלא מרחיב את המושג''
    יהושע גוטמן: ''אני לא עוזב את הארכיטקטורה, אלא מרחיב את המושג''

     

    פרופ' יעל מוריה. תכהן כדיקנית הפקולטה לעיצוב בשנקר (צילום: אברי אולשוונג)
      פרופ' יעל מוריה. תכהן כדיקנית הפקולטה לעיצוב בשנקר(צילום: אברי אולשוונג)

       

      "לשלב פרקטיקה והוראה זה משהו שרציתי מאז שהייתי סטודנט", אומר גוטמן לערוץ האדריכלות של Xnet. "לימדתי כבר כשהייתי בתואר הראשון, ומאותו רגע הבנתי שאני רוצה ללמד. אחר כך גם הבנתי את הכוח האדיר שזה נותן. לעומת משרד גדול שנמצא כל היום במגע עם האינפורמציה - מול הרשויות, מהנדסי העיר, משרד השיכון - למשרד קטן בתחילת הדרך אין מאיפה להשיג ידע, ומבחינתי האקדמיה הייתה פלטפורמה של יצירת ידע ומידע. מתוך האקדמיה, תמיד ידעתי הרבה יותר ממה שבפועל עשיתי בפרקטיקה, וממה שתכננתי באותו רגע. רק היום זה התחיל להתאזן, אחרי 20 שנה".

       

      אחרי שהנחה סטודנטים לפרויקטי גמר, הוא מרכז כעת את שנה ג' במחלקה לאדריכלות בבצלאל וגם מנחה קורס סטודיו העוסק במגדלים, כהכנה לתחרות השנתית של מגזין eVolo לתכנון גורדי שחקים.

       

      למה לעבוד דווקא בתוך הפלטפורמה הזו באקדמיה?

       

      "כי זה מרחיק את הסטודנטים מהשאלות שהם מכירים. אין קונטקסט עירוני, אין קלישאות וכל הדעות הקדומות שמפריעות להם לעצב, וזה גם מרחיק אותם מישראל. מהר מאוד הם חייבים להגיד מה מציק להם, בלי פילטרים על מה שמצופה מהם להביא. מה שמונע מאנשים להגיע לאקדמיה הוא התהליך הארוך, שלוקח הרבה זמן לצאת ממנו לשוק, וכשלימודים מייצרים מסלול לחיים - זו הצלחה. ואני מתכנן לקחת את זה איתי הלאה".

       

      בכל זאת, המעבר ממחלקה לאדריכלות למחלקה לעיצוב פנים אינו מובן מאליו. ספק אם מדובר בכלל באותו תחום. יש כאן Shift, לא?

       

      "מבחינתי, אני לא עוזב את הארכיטקטורה, אלא מרחיב את המושג. אצלי בראש אין את ההפרדה הזו, כי אני בעצמי עסקתי בהרבה דיסציפלינות. גם המשרד התחיל מעיצוב פנים – תכננו סניפים של ארומה, את מועדון האומן 17 ומיצב לאולימפיאדת 2004".

       

      לדבריו, למחלקה בשנקר יש פוטנציאל לכר פעולה נרחב: "סטודנטים יכולים לבוא כי הם רוצים להיות מעצבי פנים, או בהשלמה אחר כך לאדריכלים, או דווקא היי-טקיסטים. המסלול יאפשר את כל הדברים האלו, אבל קודם כל מתוך הסביבה הבנויה. אני קורא לזה Constructed Environment".

       

      אילו סטודנטים היית רוצה לראות במחלקה שלך?

       

      "אנשים מולטי-דיסציפלינריים שחושבים פתוח, שרואים ורוצים להשתמש באקדמיה כפלטפורמה להתקדמות בחיים ולרכישת כלים עיצוביים. שמתעניינים בסיבה, באנשים, באיך שהעולם שלנו ייראה, שרוצים לעצב את העולם ולשפר אותו".

       

      יש מודל או תוכן שחסרים לך באקדמיות בארץ, ושתביא איתך מתוך המוסדות שלמדת בהם בחו"ל?

       

      "מדברים הרבה בארץ על זה שהטק שלנו הוא בעיקר software (תוכנה), ואני רוצה לדבר על hardware (חומרה). שם, אני מאמין, המחסור שלנו. זה מחסור שיכול לפגוע כלכלית בכל ההתפתחות של ההיי-טק בארץ. העידן של התוכנה ייגמר ועידן החומרה, לדוגמה רובוטיקה, עוד לא התחיל. לבית ספר לעיצוב יש הרבה מקום להתפתח ביחד עם התחום - זה יכול להיות רובוטיקה, שילוב של big data ואפילו חומריות, כמו בדים חכמים".

       

      מכאן שמתוכננים שיתופי פעולה עם מחלקות אחרות, כמו עיצוב טקסטיל או עיצוב תעשייתי?

       

      "בוודאי, אני מאוד מקווה, אבל אני לא חושב שהכל יקרה ביום אחד. יש לי חלומות גדולים וציפיות נמוכות. אני חושב שכך נכון להתחיל".

       

      יש חשש שהלימודים המפרכים באקדמיה דורסים, כמו מכבש, את הבוסריות המבורכת של הסטודנטים. יש דרך להימנע מכך?

       

      "אני מאמין שצריך לשלב בין מערכות סגורות עם אג'נדה אחת מובהקת לבין מערכות פתוחות-קצה, שמעודדות חשיבה עצמאית. והאמת היא שאי-אפשר אף פעם לדעת מה יקרה לסטודנטים 10 שנים אחרי הלימודים".

       

      אז נדע אם היית ראש מחלקה טוב בעוד 15 שנה?

       

      "לא בטוח שנדע אף פעם. לא בטוח שיש לזה פרמטר מדיד - מי ראש מחלקה טוב ומי לא טוב. אני חושב שראש מחלקה, ובכלל מערכות מהסוג הזה, חייבים לפעול כל הזמן. מחלקות שקופאות על השמרים מזיקות לסטודנטים שלהן, גם אם לפעמים הקיפאון נובע מרצון טוב של לקדם תהליכים ארוכי-טווח, כי מתמכרים לתהליך ושוכחים שיש עבודה יום-יומית. זה מקום שאני לא אלך אליו - תהליכים ארוכי טווח אינסופיים, שאני לא יודע מה הקצה שלהם. יש לי אומץ ואני לא מפחד להיכשל. גם אם אנסה משהו שלא יצליח, אני אנסה שוב ולא אייצר תהליך שיחפה על זה".

       

      לסיכום, לגוטמן יש עוד שני נימוקים לטובת עבודה מקבילה בפרקטיקה ובהוראה, מתוך ניסיונו. הניוק הראשון: "מה היית עושה, אם היית מבין שהרופא שלך לא מטפל בך בתרופה הכי עדכנית שיש כי הוא לא בעניינים? כשאומרים את זה על רופאים, ישר מבינים שרופא לא מעודכן חוטא למקצוע שלו. אני טוען שגם אדריכלים לא מעודכנים חוטאים למקצוע שלהם. זה לא אומר שחייבים ליישם כל טרנד בעולם ריצופי הפרקט, אלא שחייבים לדעת ולהכיר כדי להפעיל שיקול דעת בתכנון. האקדמיה היא מכשיר איכותי שדרכו אפשר לדעת, אפילו מעבר ל'להיות מעודכן'".

       

      והנימוק השני: "הקשר עם הסטודנטים. הוא חשוב, כי חייבים להכיר את הדור. מי הם, מה הם חושבים, מה הרעיונות שהם מביאים, אפילו שהם לא תמיד מבינים מה הם מביאים לשולחן. הרבה מהאנשים שעובדים היום אצלי במשרד - היו אצלי בסטודיו". 

       

       
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד