החשש שלי היה מאלמנט הקלישאה. לשלוח כתבת לייף סטייל לנסיעה של כתבי רכב? אי אפשר יהיה לצאת מזה טוב. "אל תדאגי," אמרה הדוברת, "זו נסיעה שמותאמת לכתבי לייף סטייל. פורשה מציינים יום הולדת שבעים וזו הפעם הראשונה שהם עושים נסיעה כזאת. המכוניות הן רק חלק קטן מהעניין, מדובר בחוויה של פעם בחיים".
עד לאותו רגע, כל שידעתי על פורשה היה שזו הייתה המכונית שקלי מקגיליס נהגה בה בסרט הקאלט "טופ גאן" ("אהבה בשחקים", בגרסה המתורגמת). היא נהגה בפורשה, טום קרוז רכב על אופנוע והטיס מטוסי קרב, ויחד שניהם הרגישו את ה-need for speed. ואני? אולי אני מנווטת כמו חיה רעה וחונה כמו חתולת רחוב, אבל מעולם לא הרגשתי צורך למהר לשום מקום.
בשלב הזה פניתי אל הגרמני שבחיי, אבא שלי. "לא", היתה תגובתו המקוצרת, כיאה לעדה. מה זאת אומרת לא? "את לא יכולה לנהוג בפורשה", הוא אמר. "זאת מכונית שנכנסת למאתיים עוד לפני ששמת רגל על הגז". וזה כל מה שהיה צריך כדי לשכנע אותי. אם ריהאנה וביל גייטס יכולים, ברור שגם אני יכולה. התחלתי לארוז.
חולות הגה
אירוע הלייף סטייל של פורשה נערך במונטנגרו, מדינה המצטיינת בנופים יפהפיים, במחירים נוחים ובאוכל טוב. אחד מסרטי בונד האחרונים צולם שם, וזה כבר סוג של תו תקן.
כשפגשתי את הקולגות שהגיעו מרחבי אירופה, נרגע מעט החשש מאלמנט הקלישאה. כולן עיתונאיות ממגזינים שעוסקים בלייף סטייל, אבל במסגרת תפקידן ב"ווג"' וב"אל" הן כותבות בעיקר על מכוניות. אחת מהן, לא להאמין, מתפקדת בנוסף גם ככתבת לסירות מרוץ.
למשל רנטה, עיתונאית יוונייה שאליה הצטרפתי לנהיגה המשותפת. מדובר בבחורה שמילדות קונה מגזיני רכב (והיא לא מבינה, למה תמיד מצורפים אליהם סכיני גילוח. למה שילדה קטנה תרצה סכין גילוח?) ושתפקידה במגזין היווני הוא לקבל מכונית חדשה מדי שבוע ובסוף אותו שבוע לכתוב עליה, "אבל מנקודת מבט של בת", היא מסבירה. ומה זאת אומרת, נקודת מבט של בת? ובכן, לפי רנטה נשים מתעניינות בשלושה דברים, כשהן בוחרות מכונית:
1. מראה.
2. ביטחון.
3. שיהיה הרבה מקום לדברים שלי.
כקארי ברדשאו בשעתה, לא יכולתי שלא לתהות: האם נשים מחפשות במכוניות בדיוק את מה שהן מחפשות בגבר? שיהיה נאה, שיספק תחושת בטחון ושיהיה מסוגל להכיל?
גם צוות פורשה שליווה את המסע תרם לאבחנה המקשרת בין היחס של גברים ונשים למכוניות ליחס שלהם למערכות יחסים. "כשאנחנו עושים מסעות כאלה לגברים, הכל מאד פשוט", אמרה נציגת פורשה בערב הפתיחה: "הם מתעניינים בעיקר בביצועים של המכונית ובצריכת הדלק, ומאותו רגע הם רק רוצים לקבל את המפתח ולצאת לדרך".
והנשים? "נשים צריכות סיפור". הנשים, מרחיב נציג החברה בישראל, ישקיעו בהבנה של החיבור של האייפון לרכב, ויקחו את הזמן כדי להתפעל מהצג הדיגיטלי ומהאופן שבו הוא מציג את האפשרויות המוזיקליות ואת הווייז. "נשים מסתכלות בעיקר על העיצוב, החיצוני והפנימי. הן יתמקדו בהבאת מושב הנהגת למצב של נוחות אידיאלית ואז לא יסכימו להזיז אותו. גבר ישראלי שזה עתה קנה פורשה, לרוב יתכנן מיד נסיעה ארוכה, כדי לבדוק את המסוגלות של הרכב. אישה תיקח את כדי הזמן להכיר את המכונית".
נעים להכיר
גם כשאני ורנטה קיבלנו את המפתחות של הפורשה הראשונה שלנו (מדגם בוקסטר, לא פחות), הייתי זקוקה לקצת זמן. מה זאת אומרת להיכנס ולנהוג? רק הרגע הכרנו, ועוד לא דיברנו על מזג האוויר שהיה סוער. אולי נעצור רגע? נשתה עוד קפה? אבל המדריכים המקומיים התעלמו, סיכמו שהווייז מכוון ושנתראה ביעד הראשון בעוד שלוש שעות. נסיעה טובה איחלו לנו, ואל תשכחו שלא צריך ללחוץ על הברקס בסיבובים.
רנטה מיהרה להתיישב בכיסא הנהגת, מתמקדת בצליל המנוע. "תקשיבי לזה!" התלהבה. "זה צליל אלוהי, שצריך להקליט אותו כדי להקשיב לו בבית".
הבוקסטר, מכונית ספורט זוגית צבועה בגוון כחול מיאמי ומצויידת במנוע אחורי, השתלבה בביטחון יהיר בכבישים של מונטנגרו, מלמדת אותי את הפירוש של המושג "אחיזת כביש"ץ אם הייתי יודעת שיש מכוניות שיודעות להתנהג ככה בכבישים מפותלים וגשומים, לא הייתי מפחדת לנהוג בכבישים מפותלים וגשומים. הסיבה היחידה להצטער על הנוכחות של הגשם הייתה שהוא לא אפשר לפתוח את הגג ולשמוע באופן ישיר את אנחות הקנאה של העוברים ושבים.
בישראל, מי שקונה את הבוקסטר או את דגם 911 (הדגם של קלי מקגיליס ב"טופ גאן"), היא לרוב בעלים של יותר מפורשה אחת. את דגם הספורט היא שומרת לסופי השבוע, וביום-יום היא מתנייעת באחד הדגמים המשפחתיים יותר, הקאיין או המקאן.
ואכן המקאן היה הדגם השני שנהגנו עליו. הוא מספק הצצה פנימית לאיך היו נראים חייך אם היית מאוד עשירה והרבה יותר אלגנטית. אגב, המקאן הוא דגם הפורשה המועדף על האישה הישראלית. הוא משפחתי, אבל זה לא מפריע לו להיות מהודר וקומפקטי (קומפקטי יחסית. בעוד שבבוקסטר תתקשי למצוא מקום לתיק שלך, שלא לדבר על הילדים. במקאן יש מקום להכל. או כמעט הכל).
כשישבתי ליד ההגה של המקאן, נזכרתי שכששיפצנו בשנה שעברה את הבית, אמרה לי האדריכלית, "בואי, אני אראה לך את המלך של הברזים". לא הסכמתי, אני יודעת שיש דברים שמי שאין לה כסף בשבילם מוטב שלא תהיה מודעת לכך שהם קיימים. כשזה מגיע לפורשה, בשבילי זה כבר מאוחר מדי.
ג'רי סיינפלד סיכם את הנושא כשהוא וחברו, ג'יי לנו, יצאו לטיול קצר, בפורשה, כמובן: "המפתח לטיול נהדר הוא השילוב בין המכונית הנכונה, לכביש הנכון, ליום הנכון ולמצב הרוח הנכון".
אמרתי לכן, בדיוק כמו במערכות יחסים.
- הכותבת הייתה אורחת אורכיד ספורטס קארס ישראל, יבואנית פורשה בישראל
