אמא שוקעת: איך לעזור לילדה "לעשות" חברות חדשות בבית ספר

יש הורים שמתנהגים בצורה סבירה כשמתארחים אצלם חברים של הילדים, ויש את אהובית רבי גולן שמתכננת ומתכוננת כאילו מדובר במינימום מבצע של "פאודה"

שיגעתם את רבי. אהובית (צילום: זוהר שטרית)
שיגעתם את רבי. אהובית (צילום: זוהר שטרית)

השעה שלוש וחצי ואני שוב נמצאת במקום השנוא עליי עלי אדמות: כביש גהה. אני מכלה עליו את זמני כשעתיים וחצי מדי יום: שעה בבוקר בדרך לעבודה ושעה וחצי בחזרה, פלוס עיקופון קטן לצד השני של העולם כדי לאסוף את הגדולה מבית הספר. ככה זה כשאת רושמת את הבת שלך לכיתה א' בבית ספר המרוחק מהבית ומכל החברות שהיו לה בגן. מצד אחד, את יודעת שאת נותנת לה את מה שאת מאמינה שהוא הטוב ביותר עבורה; מצד שני, את קצת הופכת אותה לאנדראה זאקרמן של החבורה - זאתי שבאה מהשכונה הוותיקה יותר לבית הספר הממוקם בשכונה החדשה ומנסה לגשר על הפערים.

 

כשנפלה ההחלטה לרשום אותה לשם, היה לי ברור שהעבודה האמיתית שלי, זו שמשלמים לי כסף כדי לבצע אותה, תיאלץ להידחק הצידה לטובת העבודה החדשה והלא רווחית בשיט: לעזור לילדה לעשות חברות חדשות. בתור אחת שלא כל כך מצליחה להכיל את שני הביולוגיים שלה 99 אחוז מהזמן, הג'וב החדש הזה לא תמיד בא לי טוב. אמרתי לא תמיד? התכוונתי אף פעם. מכירות את האימהות הקוליות האלה שהבית שלהן תמיד פתוח, חברים של הילדים נכנסים ויוצאים בערימות, איכשהו כולם מסתדרים עם כולם, יש תמיד מספיק אוכל לגדוד והאמא מצליחה בתוך כל התופת גם לשתות את הקפה שלה חם וגם לקפל כביסה? אז אצלי זה ככה, רק הפוך.

 

רק אומרת - עוד טורים של אהובית:

מה אתם הייתם עושים עם חתולה דרוסה ברחוב - מצילים או נמלטים? >>

למה אני לא מחכה יותר למתנות מבעלי וכמה זה עלה לו >>

מייגן לא לבד: שמלת הכלה הפשוטה ששברה לאמא שלי את הלב >>

 

אחרי אינספור ניסיונות להתחמק, לדחות, למסמס ולהפיל את זה על המשמרת של הבעל – לא היה יותר לאן לברוח, ובאותם אחר הצהריים הגיעה אלינו בפעם הראשונה ילדה מהכיתה החדשה. כבר באוטו בדרך הביתה הרגשתי שהולך להיות כיף חיים בשנייה שהיא פערה את עיניה הגדולות, הביטה החוצה מהחלון ואמרה בתמימות ששמורה רק לילדות בכיתה אלף ולהיטלר: "וואו. הבתים פה ממש ישנים". "חכי כשנגיע", אמרתי בלִבי למתווכת הנדל"ן היומרנית. "אני השקעתי במעצבת פנים, חמודה. ביליתי שנה בפינטרסט, אוקיי? אז בואי נפסיק את השיחה הדמיונית הזו עכשיו, אנחנו אנשים בוגרים. או לפחות אחת מאיתנו", סיכמתי. ברגע שנכנסנו הביתה, מושיק גלאמין הצעירה, או שמא מדובר בפקח של מס הכנסה, לא ברור, פערה שוב זוג עיניים ואמרה: "יו, יש לכם גינה! אתם בטח נורא עשירים!", ולצורך האיזון מיד הוסיפה: "אוי, אבל התמונות שתליתם פה מכוערות רצח".

 

לא מתפשרת על פחות מקלי טיילור (צילום: Featureflash Photo Agency/Shutterstock)
    לא מתפשרת על פחות מקלי טיילור(צילום: Featureflash Photo Agency/Shutterstock)

     

    השארתי בחוץ את דמותה של אהובית העייפה, העצבנית והממורמרת, ובמקומה ריחפה פנימה אל תוך הבית בצעדי ריקוד מרי פאקינג פופינס
    זהו. איטס שואו־טיים. הכל תוכנן לפרטי פרטים כאילו מדובר במבצע של "פאודה". המנקה הייתה כמה שעות קודם לכן, הקטנצ'יק בן הארבע, שנהנה לכפכף את אחותו בכל פעם שהיא נושמת, הוגלה לבית של חבר כדי לאפשר לתהליך החִברות להתרחש עם מינימום הפרעות. אני מצידי השארתי בחוץ את דמותה של אהובית העייפה, העצבנית והממורמרת, ובמקומה ריחפה פנימה אל תוך הבית בצעדי ריקוד מרי פאקינג פופינס. מאותו רגע והלאה רק מטרה אחת עמדה לנגד עיניי: שהחיוך לא ימוש מפניה של מבקרת האמנות הקשוחה. שהיא תיהנה מכל שנייה במחיצתה של הבת שלי. שיהיה לה הכי כיף, הכי טעים, הכי מצחיק שהיה לה אי פעם אצל חברה. שהיא תגיע למחרת לבית הספר, תספר ליתר הבנות, והן יבטלו את כל הפגישות שלהן עם כל החברות האחרות לכל החיים ויעמדו אצלנו בתור שישתרך מבחינתי עד מינסוטה. הבת שלי תהיה אנדראה זאקרמן? זיבי. על פחות מקלי טיילור המיסיס וולש הזאת לא מתפשרת.

     

    רבע שעה לתוך הבילוי המשותף שלהן כבר הכנתי להן שייק. יאפ, יש לי מכשיר נינג'ה חדש ואני לא אהסס להשתמש בו. פשוט דחפתי כל פרי שהיה לי במקרר ואפילו שלפתי את הנשק הסודי שלי: חלבה. "אמא של מיקה", היא קראה לי פתאום, "השייק הזה לא לטעמי". מה לא לטעמך? מ ה ל א ל ט ע מ ך?? זה השייק הכי טעים בעולם בערך. פאקינג דוכן של תמרה פתחתי לך פה. מרכיב־מרכיב שאלתי אותך אם את אוהבת. אפילו קש נתתי לך לבחור. קש! "אוקי", אמרתי לה ונשמתי עמוק, "אל תשתי. אבל אפשר רק לצלם אותך מרימה את הכוס ומחייכת חיוך גדול?". "בשביל מה?", שאלה היטלר. "לשימוש אישי שלי, סבבה?".

     

    הכי חשוב: תיעוד

    גם אמא שוקעת שכמותי יודעת שהחלק הכי חשוב בכל אירוח של ילדים הן התמונות ששולחים לאמא שלהם. נו, זו ששוכבת עכשיו רגל על רגל ועושה קניות באסוס בזמן שאת מפרפרת כאן (לא יודעת, זה לפחות מה שאני עושה בזמן שהילדים שלי מתארחים במקומות אחרים). בעידן שלנו, אם את לא מסתובבת בין הילדות כמו מצלמת רחף ומתעדת את כל הפאן הזה – יהיה נורא קשה להוכיח לאחר מכן שכל הפאן הזה אכן קרה.

     

    התמונה הבאה שנשלחה הייתה מארוחת הערב. דאגתי שכל אבות המזון יונחו על השולחן והנדסתי את התמונה כך שהם יופיעו ברקע ולא בחזית. באופן זה האמא תוכל להעריץ אותי עד עמקי נשמתה כשתעשה זום על הפרטים הקטנים (והיא תעשה זום אין על הפרטים הקטנים). כמו כן נשלחו אליה גם תמונות של השתיים מתחפשות (סאבטקסט: אני אמא טובה שמאפשרת לדמיון של ילדיה להתפתח), מטנפות (אני אמא מגניבה ששמה את טובת הילדים לפניה) ומשחקות משחקי קופסה (אני אמא ערכית ואינטליגנטית הסבורה שמסכים הם השטן).

     

    תודה לאל, הביקור הגיע לסיומו. האמא של הילדה באה לקחת אותה בול בזמן שהתגנב לו הפיהוק הראשון. להפתעתי, מדובר באישה מקסימה שלא היית מצפה שיוצאי חלציה יגדלו להיות צוררים. יחד איתה נכנס הביתה בעלי, שהביא איתו את הקטנצ'יק, הידוע גם בשמו השני - "הכייס". כצפוי, האחרון לא בזבז זמן יקר, ותוך עשר שניות הטלפון הנייד עבר מהכיס שלי לידיים שלו, והנה הלכה לפח חתיכה מהדמות הפיקטיבית שהמצאתי לי. רגע לפני שהשתיים נפרדו מאיתנו לשלום, הכייס צבר פסילה לא מתוכננת במשחק הלא חינוכי בעליל ששיחק ופלט לחלל האוויר "סססססססססססאאאאממממק!". "זה נורא הדברים שהם מביאים איתם מהגן", צקצקתי והלכתי לחפש פינה שקטה למות בה.

     

    למחרת, כשבאתי לקחת את הבת שלי מבית הספר, רצה אליי החברה עם ידיים פתוחות לחיבוק. "אמא של מיקה! אמא של מיקה! מתי אני יכולה לבוא אליכם שוב?". "מה, מתוקה, מה אמרת?", שאלתי למרות ששמעתי היטב, פשוט רציתי לוודא שיתר החברות שומעות גם. "אני רוצה לבוא אליכם שוב! היה לי ממש כיף!", היא אמרה. "אין בעיה, אני אדבר עם אמא", עניתי לה. ויצאתי לעשן את הסיגריה שאחרי. ואני אפילו לא מעשנת.

     

    החודש במגזין Gostyle:  אהובית רבי־גולן נפרדת מהשנה החולפת ולוקחת איתה ל-2019 שלוש מסקנות חשובות

     

     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד