"הצמיחה מתוך הכאב והאובדן תחבר בינינו לעד": נפרדות מרונה רמון

רונה רמון נגעה עמוק בחייה של לילך שם טוב, שאיבדה את שלושת ילדיה, ושל רותם אלישע, שנאנסה והפכה פעילה חברתית. היא לימדה אותן לצמוח מהאסון ולבחור בחיים

רונה רמון עם הבעל אילן רמון ז"ל, שנהרג בהתרסקות המעבורת קולומביה (צילום: יונתן  טורגובניק)
רונה רמון עם הבעל אילן רמון ז"ל, שנהרג בהתרסקות המעבורת קולומביה (צילום: יונתן טורגובניק)
לילך שם טוב (מימין) ורותם אלישע (משמאל): "עניין המחלה שלה לא עלה בינינו" (צילום: באדיבות קרן רמון, דנה קופל, עדי אדר)
לילך שם טוב (מימין) ורותם אלישע (משמאל): "עניין המחלה שלה לא עלה בינינו" (צילום: באדיבות קרן רמון, דנה קופל, עדי אדר)

לילך שם טוב: "בשנת 2010 גם אני הפכתי לאם שכולה"

 

לילך שם טוב. "עצובה בעיקר כי לא אמרתי לך מספיק כמה הערצתי אותך. לא בגלל אילן ואסף, אלא בגלל מי שאת" (צילום: דנה קופל)
    לילך שם טוב. "עצובה בעיקר כי לא אמרתי לך מספיק כמה הערצתי אותך. לא בגלל אילן ואסף, אלא בגלל מי שאת"(צילום: דנה קופל)

     

    רונה יקירה, אני יושבת וכותבת לך מאוחר מדי. כל כך הרבה זמן רציתי להתקשר אלייך ולא עשיתי זאת. שלשום דיברתי עלייך וביקשתי להתקשר, החלפתי נייד ומספר הטלפון שלך אבד. הבנתי שהמצב שלך לא טוב, והיום את כבר אינך. אני עצובה רונה, עצובה בעיקר כי לא אמרתי לך מספיק כמה הערצתי אותך. לא בגלל אילן ואסף, אלא בגלל מי שאת. לא כדמות מהראיונות בכלי התקשורת, אלא מתוך ההיכרות האישית בינינו. אמנם היא לא הייתה ארוכה, אך היא הייתה עבורי מאוד משמעותית.

    "שלשום הבנתי שהמצב שלך לא טוב, והיום את כבר אינך. אני עצובה רונה, עצובה בעיקר כי לא אמרתי לך מספיק כמה הערצתי אותך"

     

    כמו כל אזרחי המדינה, הכרתי את בעלך המופלא אילן בעקבות האסון הנורא שפקד אותך ולמעשה את כולנו. אני זוכרת היטב: שבת בצהריים, 1 בפברואר 2003. עליתי לקומה השנייה בבית שגרנו בו אז בקריית־טבעון. נכנסתי לחדר השינה והדלקתי את הטלוויזיה. הייתה בי התרגשות גדולה לקראת הנחיתה של אילן, אבל הוא לא נחת. אני, כמו רבים אחרים, חיכיתי שיקרה נס, אבל הוא לא קרה. מעבורת קולומביה לא שרדה, אילן לא חזר הביתה.

     

    ואז החלו ראיונות איתך ונכנסת לי ללב. אומרים שהעיניים הם ראי הנשמה, וזה מה שראיתי אצלך מיד: לב ענקי ורצון לנתינה אינסופית. כשהודיעו שגם אסף נהרג הייתי עם הילדים שלי בגן השעשועים ולא מצאתי נחמה בתוכי. לא הצלחתי להכיל את הכאב על אישה כל כך אצילית שאיבדה בעל וילד.

    "כשהודיעו שגם אסף נהרג הייתי עם הילדים שלי בגן השעשועים ולא מצאתי נחמה בתוכי. לא הצלחתי להכיל את הכאב"

     

    רצה הגורל האכזר, ובשנת 2010 גם אני הפכתי לאם שכולה. בתקופה ההיא עטפו אותי הרבה אנשים שרק רצו לסייע, ואחת הדרכים הובילה אותי אלייך. אני יושבת ומנסה להיזכר מה היה שם, באותם מפגשים, וחווה תסכול גדול, כי חלקים גדולים מהזיכרון שלי נמחקו בעקבות הטראומה, אבל לאט־לאט אני נזכרת. אני נזכרת בנסיעה אלייך בפעם הראשונה וכמה התרגשתי לפגוש בך, תמיד נתת לי להרגיש נוח במחיצתך ואהבתי שהכנת לי תה צמחים. אני זוכרת שהמליצו לי להגיע אלייך לטיפול שנקרא "התמקדות" (פוקוסינג), שהוא למעשה הקשבה לגוף והנעה לפעולה, אבל באותה תקופה לא הייתי מסוגלת להקשיב לכלום ולא להניע את עצמי לשום דבר, אז את הקשבת לי – ברוך והכלה אינסופיים.

    "לא הייתי מסוגלת להקשיב לכלום ולא להניע את עצמי לשום דבר, אבל את הקשבת לי – ברוך והכלה אינסופיים"

     

    בפעם האחרונה שנפגשנו קיבלתי ממך הזמנה אישית להגיע למופע של טל, אחד הבנים שלך, שהופיע עם הלהקה שלו. הבטחתי שאגיע אך כשהגעתי הביתה הרגשתי שאני לא מסוגלת לצאת. באותה תקופה כל מאמץ פיזי גרם לי לכאבים פיזיים קשים והייתי נכנסת למיטה ללא יכולת לתפקד. באותו ערב לא הגעתי להופעה.

     

    אחר כך הגיעו תקופות קשות שלי, שבהן נכנסתי לתוך עצמי. לא הגעתי אלייך יותר ולא אמרתי לך מספיק כמה היית השראה בשבילי. כמה כוח ועוצמה שידרת וכמה זה השפיע עליי. שלשום, במקרה או שלא, דיברתי עלייך. ביקשתי לדבר איתך, אבל המכרה המשותפת שלנו נתנה לי להבין שכבר מאוחר מדי. כל כך רציתי לדבר איתך אך את כבר לא כאן.

     

    רציתי לחבק אותך ולומר לך שהערצתי את יכולת הנתינה האינסופית שלך. רציתי לומר לך תודה.

     

    • לילך שם טוב, ששלושת ילדיה נרצחו על ידי הגרוש שלה, מחברת הספר "לעוף בניגוד לחוקי הטבע" ומרצה ברחבי הארץ.

       

     

    רותם אלישע: "שמעתי ממך על הכאב, האובדן והבחירה בחיים"

     

    רותם אלישע. "בלא מעט מהתמונות רואים את שתינו עומדות ואוחזות ידיים. רונה לקחה עליי את חסותה והייתה ממש כמו אמא מאמצת" (צילום: עדי אדר)
      רותם אלישע. "בלא מעט מהתמונות רואים את שתינו עומדות ואוחזות ידיים. רונה לקחה עליי את חסותה והייתה ממש כמו אמא מאמצת"(צילום: עדי אדר)

       

      לא יודעת מה לכתוב ואיך להתחיל בכלל. רונה רמון, האישה והאגדה, אישה מדהימה שקשה להסביר בכלל כמה, הלכה לעולמה. אני כותבת ולא מאמינה שזה אכן נכון, קשה לי לעכל את הבשורה הכואבת והעצובה הזו.

       

      הכרנו לפני שלוש שנים וחצי, כשהייתי מועמדת לקבלת אות רמון - אות שניתן לתלמידי כיתה י"ב המצטיינים בעשייה חברתית ולימודית. נפגשנו לראשונה בוועדה לאיתור 12 התלמידים שיקבלו את האות ויזכו במשך שנה להיות במפגשים של קרן רמון. המפגש הראשון עם רונה היה מרגש מהרגע הראשון. היחס החם והשיחה הנעימה בינינו גרמו לי להרגיש נוח. לאחר שנבחרתי, זכיתי לפגוש אותה לא פעם במפגשים, בסיור לבסיס חיל האוויר, בהרצאות, בסדנאות, בטיול במצפה־רמון. חוויתי על בשרי את מפעל החיים שהקמת מתוך כאבך האישי.

      "חוויתי על בשרי את מפעל החיים שהקמת מתוך כאבך האישי"

       

      באחת הפעמים ניגשת אליי, כפי שדאגת לשוחח באופן אישי עם כל אחד. ביקשת לתת במה לרעיונות ולמחשבות של כולם, ורצית לשמוע גם על הסיפור שלי. פרויקט הגמר שלנו היה לתת חשיפה לעמותת "חיים", עמותה הפועלת בהתנדבות למען ילדים חולי סרטן. ארגנו ערב התרמה שאליו הגיעו אנשים מוכרים, ושם, בהרצאה שהעברת, שמעתי ממך על הכאב, האובדן, הבחירה בחיים והצמיחה מתוך הכאב. ידעתי ששתינו חולקות משהו משותף.

       

      הקשר בינינו התהדק כששתינו הדלקנו משואות בשנת 2016. רונה המליצה עליי, עליה המליץ מנכ"ל קרן רמון, והמפגשים הפכו אינטנסיביים: בחזרות לטקס, במפגש עם ראש הממשלה. בלא מעט מהתמונות רואים את שתינו עומדות ואוחזות ידיים. רונה לקחה עליי את חסותה והייתה ממש כמו אמא מאמצת.

       

      רונה רמון ז"ל ורותם אלישע (צילום: משרד התרבות והספורט)
        רונה רמון ז"ל ורותם אלישע(צילום: משרד התרבות והספורט)
         

        "בלא מעט מהתמונות רואים את שתינו עומדות ואוחזות ידיים. רונה לקחה עליי את חסותה והייתה ממש כמו אמא מאמצת"

         

        הקשר נמשך גם אחר כך. שיתפתי אותה בכך שקשה לי, שלצד ההתרגשות והשמחה אני חווה גם הרבה כאב. רונה הבינה את הקושי והרגשתי נוח לשתף אותה. אני זוכרת שכשהמשפחה שלי פגשה אותה, כולם התרגשו לראות כמה היא צנועה ואכפתית, אחת שמתייחסת בגובה העיניים ומקבלת בחיוך כל אדם. הצניעות שבה הייתה דבר כל כך בולט.

         

        דיברנו בפעם האחרונה לפני כמה חודשים, ידעתי שהיא חולה, אבל ענין המחלה לא עלה בינינו. רונה רצתה לשמוע מה שלומי ומה אני עושה. בחצי השנה האחרונה אני חווה התמודדות נפשית לא פשוטה, ופחות שמרנו על קשר. אתמול באמצע טיפול קבוצתי קיבלתי מקרן רמון את ההודעה שרונה הלכה לעולמה, קראתי ולא האמנתי. רונה, דעי שהיית אבן דרך משמעותית בחיים שלי. למדתי ממך המון, ואני מודה לך שהאמנת בי מהרגע הראשון, שדחפת ועודדת. המשפטים הקבועים שלך בכל מפגש היה "כולכם הילדים שלי" ו"הייתי רוצה שכל הילדים בעם ישראל יהיו כמו הילדים שלי, שאוכל להעניק הזדמנות שווה לכולם".

        "ענין המחלה של רונה לא עלה בינינו. היא רק רצתה לשמוע מה שלומי ומה אני עושה"

         

        המוטיבציה האינסופית שלך, האמונה בעשייה והצמיחה מתוך הכאב תחבר בינינו לעד.

         

        • רותם אלישע היא פעילה חברתית ואחת מ־22 הנשים שהשתתפו בפרויקט "לא תאנסו אותנו לשתוק" של "לאשה"

         

         

        הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי יחזקאל, סגנון: מזל חסון)
        הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי יחזקאל, סגנון: מזל חסון)
         
        הצג:
        אזהרה:
        פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד