הוא: רן לוטם (31), מהנדס תוכנה, סטודנט למדעי המחשב
היא: ניצן קישון (33), נציגת יבוא בחברת משלוחים בינלאומית, סטודנטית להנחיית הורים
הם: ביחד שנה, מתחתנים באביב הקרוב, מתגוררים בחיפה
האובדן. ניצן: "אבא שלי נפטר לפני שנתיים וחצי, בגיל 67. הייתי קרובה אליו מאוד. ראיתי בו סוג של אלוהים. חטפתי בומבה מהמוות שלו".
רן: "אבא שלי נפטר לפני חמש שנים, בגיל 66. אחרי מותו לא תפקדתי, הייתי נטול שמחת חיים והרגשתי אשם בכל".
ההיכרות: בקבוצת הפייסבוק הסודית "מועדון ההורה המת". ניצן: "זה מועדון אקסקלוסיבי שאף אחד לא רוצה להיות חלק ממנו. נכנסתי לקבוצה כי רציתי כמה שיותר הומור שחור, כדי לעזור לעצמי להתמודד עם האובדן. ככל שהטרגדיה גדולה יותר, כך זה מצחיק אותי יותר. עד היום האבות שלנו נוכחים בהומור היומיומי של רן ושלי".
רן: "לא ציפיתי להכיר בקבוצה הזאת מישהי. נכנסתי אליה כדי להתמודד עם המוות של אבא שלי בעזרת הומור, להיות מסוגל לדבר על זה בכיף, מבלי שהשיחה תהפוך לקודרת. זה מקום שבו כולם באותו מצב, אז אפשר לפרוק את הרגש, להביע עצב, תסכול או כעס".
ניצן: "ההתכתבות הראשונה שלנו הייתה במסגרת תגובות למישהי שאמא שלה התאבדה. רן כתב לה שהוא מאוכזב מאוד מהמוות המשעמם של אבא שלו. זה הצחיק אותי. חשבתי לעצמי שמבחור כזה אני לא יכולה להתעלם".
רן: "יש דירוג בקבוצה לפי האקזוטיות של המוות. אבא שלי פשוט עישן ומת ממחלת הסרטן, זה הכי פושט שיש. התרעמתי שם: 'אבא, אפילו את זה לא עשית כמו שצריך'".
ניצן: "הגבתי שגם אני מאוד לא מרוצה מהדרך המשעממת שבה אבא שלי נפטר, אחרי אירוע מוחי. הצעתי לרן חברות והתחלנו להתכתב. השיחה הראשונה שלנו במסנג'ר ארכה 14 שעות רצופות, עם המון שנינויות, פינג־פונג ומשחקי מילים. כמה ימים אחרי כן הצעתי לו שניפגש ונאכל משהו. חשבתי, הנה מישהו שעבר את מה שאני עוברת ונוכל לדבר על זה. היה לי אז חבר, לא ראינו בזה דייט. יצאנו בערב, ונפרדנו רק בבוקר. זה היה מגניב ומפתיע, ועדיין, רק אחרי כמה חודשים נפל לי האסימון שיש פה פוטנציאל לקשר משמעותי".
החברות. ניצן: "אחרי שנפרדתי מהחבר שלי - בלי קשר לרן - רן הפך לחבר הכי טוב שלי. בשלב מסוים אמרתי לו שזה מטומטם שאנחנו לא ביחד. הוא ענה שאני חיה בסרט ושאנחנו בכלל לא מתאימים, ואמר: 'אני לא נמשך אלייך ואני לא אוהב אותך'".
רן: "ניסיתי להגיד שאני אוהב אותה מאוד, אבל לא באופן רומנטי, שאני אוהב אותה כמו שאני אוהב את אמא שלי. זו הייתה תקופה שבה רציתי להיות לבד".
ניצן: "ואז הוא עבר לגור בדירה מולי. הוא הביע כלפיי המון אהבה, אבל התעקש שזה אפלטוני. כל הסימנים הראו שהוא רוצה אותי. ידעתי שזה ייקח לו זמן, וכשבסוף זה יקרה, אנחנו נתחתן".
הזוגיות. רן: "לקח לי הרבה זמן לצאת מהקיבעון ולהבין שאני בקשר הזה כי טוב לי, שאני אוהב את ניצן ורוצה להיות איתה. נדבקתי, זהו". ניצן: "ואז גם עברנו לגור יחד".
האירוסים. לפני חודש וחצי. ניצן: "דיברנו על זה יום אחד באוטו, ורן אמר: 'בואי פשוט נתחתן וזהו'. זה יקרה באביב הקרוב, וזו תהיה חתונה קטנה מאוד".
האובדן המשותף. ניצן: "זה דבר משמעותי מאוד בחיים של שנינו, אבל זה רק עוד אחד ממיליארדי הדברים שמחברים בינינו. יוצא לי לחשוב הרבה מה אבא שלי היה אומר על רן. הוא כנראה היה מת עליו כי הוא נורא מצחיק, כמוהו. זה גם מה שגרם לאמא שלי להתאהב ברן. כשסיפרתי לה שהכרתי את רן ב'מועדון ההורה המת' היא אמרה 'אוי ואבוי לי'. ואז הוסיפה: 'האמת היא שזה די מצחיק'".
