במהלך נדל"ני מבריק שנעשה בתחילת העשור, נקנתה חברת האחזקות ששלטה בעמדות הטלפונים הציבוריים בעיר ניו יורק. ליתר דיוק, היא שלטה בפיסות הנדל"ן הייעודיות הללו, על המדרכות ברחבי העיר. השטחים הקטנטנים לא נתפשו בתודעה העירונית כנדל"ן יקר ערך, אלא כמפגע: בכל פינה עמדו טלפונים ציבוריים שבורים ומוזנחים. ככל שהטלפונים הסלולריים תפסו תאוצה והחליפו את הצורך באמצעי הישן, עברו אותן פינות רחוב מוזנחות לכתם העיוור של העירוניות האינטנסיבית.
העיוורון הזה היה הזדמנות העסקית של SidewalkLab, חברה-בת של "אלפא בטא", הלוא היא "גוגל". "מעבדת המדרכות" היא, למעשה, הזרוע של ענקית החיפוש העולמית במרחב הממשי. את החברה מוביל דניאל דוקטורוב, לשעבר סגן ראש עירייה לפיתוח כלכלי בתקופת מייקל בלומברג, ומי שניהל חברות שונות בקבוצת בלומברג. הוא מצהיר שהחברה שלו פועלת בקטגוריה חדשה: חברה מסחרית שמשתפת פעולה עם ערים כדי לפתור בעיות אורבניות, מעין פלטפורמה להאצת חדשנות עירונית באמצעות מוצרים חדשים.
כשמתעמקים בפעילות החברה, קשה שלא לתהות מי ישלוט בעתיד בפיתוח העירוני בעולם. מלבד הטלפונים הציבוריים, כבר מעורבת החברה בפרויקט ראוותני במנהטן לעשירי העולם (האדסון יארדס) עם טכנולוגיות ייחודיות וחדשניות, ובטורונטו היא מפתחת את אזור הנמל.
בחזרה לטלפונים הציבוריים, הנדל"ן הזה הפך לבעל חשיבות מהמעלה הראשונה: בכל צומת בניו יורק, מקבלת החברה פריסה ורישות מיידיים שפוגשים כל הולך רגל, רוכב אופניים, נהג מכונית – וכל אירוע, שגרתי או חריג, במרחב הציבורי. מה יצרה "מעבדת המדרכה" במקום הטלפונים הציבוריים? היא הציבה קיוסקי-מידע מגושמים. כל קיוסק כזה (LinkNYC שמו) מספק למשתמשים שנקבצים סביבו את האינטרנט הציבורי המהיר בעולם – ג'יגהבייט אחד לשנייה, שהם בערך פי 100 מהמהירות המקובלת של אינטרנט חופשי בארה"ב.
על האובייקט ממוקם מסך טאבלט למידע, אפשרות להטענה, טלפון להתקשר ממנו, וגם מסך גדול המציג מידע רלבנטי – וזו המוטיבציה הנוספת של הרשויות להציב את המונוליתים האלה בכל פינת רחוב: הרשויות מקבלות נתח משמעותי מהכנסות הפרסום. המסרים הפרסומיים מבוססי מיקום, כך שהם מותאמים לאנשים שעוברים לצדם. מי שיירשם לשירות, ולא רק יחלוף לרגע, יזכה לשירות גלישה מעולה ורציף, והפרסומות כבר יתאימו את עצמן לצרכיו ולתשוקותיו. כאלף קיוסקים כאלה כבר פועלים ברחבי ניו יורק, מספרם אמור להגיע ל-7,500 וגם לנדוד לערים נוספות בארצות הברית ובשאר העולם.
מוצר שלא מתייחס בשום צורה למשתמשיו
תעשיית העיצוב והעולם העסקי מדגישים כיום את הערך של עיצוב מבוסס-אנשים, ממשקי משתמש והדרך שעובר המשתמש. במקרה הזה, המוצר אינו מתייחס בשום צורה לקהל המשתמשים: נסו להתקשר כשאתם חשופים לחלוטין, נסו להסתתר מהשמש, מהגשם או מהשלג – אין סיכוי; נסו לשבת ולחכות לטלפון שלכם כשהוא מתמלא - אין אפשרות.
לא המשתמש חשוב כאן; הוא רק תירוץ לחברות הענק ולרשויות לשתף פעולה בהצבת "האבים" (Hubs) עירוניים טכנולוגיים. מדובר במנגנון משוכלל שבעזרתו חברות אלה יכרו את הנפט החדש – מידע. גוגל תדע מי עבר ולאן, לאן הוא גלש ומה הוא ראה, כמה מכוניות עברו ואילו דגמים, באיזו מהירות וכמה רוכבי אופניים חלפו ברחוב באותו זמן.
לגוגל יש אפשרות לנטר מידע ברמת המיקרו מתוך המרחב עצמו, ולא לצפות מאנשים להעביר לה מידע. לקיוסק שלה יש עיניים, אוזניים וחיישנים משוכללים לקלוט מיקרו-אקלים וזיהום אוויר, חיים עירוניים והתנהגויות אנושיות, את כלי הרכב וכל האירועים העירוניים הפרטניים והקבוצתיים. כך, גוגל שולטת לא רק במרחב הדיגיטלי אלא גם הממשי, והיא עושה זאת כתמיד בשירות תמים לכאורה – פעם זו תיבת אימייל חינמית ופעם זהו קיוסק עירוני. הכרייה של המידע עם אלגוריתמים-לומדים תאפשר לה לזהות הזדמנויות לבעיות, שהחברות שלה יפתרו. אם אפשר לנחש את העתיד, הרי שהערים יסתפקו בפירורי ההכנסות מתוך הפרסום, כאילו מדובר בטלפונים הציבוריים הישנים ובפוסטרים המודבקים עליהם, ולא בנפט החדש.
להתנהגות האנושית יש, למרבה המזל, גם גורם בלתי צפוי. בנסיעתי האחרונה לניו יורק נאלצתי ליצור קשר עם רופא מקומי. כל שיחה כזו עלתה לי 16 שקלים, משום ש-260 שקלים לחבילת גלישה היו המינימום שצריך לשלם לחברת סלולר ישראלית. ברגע אחד, הפך הפיתוח המאיים של גוגל מכתם עיוור לאפשרות. עמדתי לידו והתקשרתי לרופא ולבית מרקחת. התחושה הזו, לעמוד חשופה ליד העצם הענק, הייתה מוזרה, אבל דבר נפלא קרה: מאותו רגע התחלתי להתבונן במשתמשים של קיוסק המידע, וגיליתי מי הם: מי שאין לו כסף לטלפון נייד, בוודאי שלא טלפון חכם, ובוודאי שאין לו חבילת גלישה מקומית. נכנסתי לחיפוש באינטרנט, נחשו איפה, והנה צצו שלל צילומים שמראים פתרונות יצירתיים של אוכלוסיות מגוונות ליד המונולית. הוא הפך לטלפון החכם הענק שלהם, נקודת ציון עירונית למנוחה ומקום שינה להומלסים.
כל האלגוריתמים בעולם לא יכלו, כנראה, לחזות את השימוש במציאות. אם כי מדובר בגוגל, ואולי הם דווקא כן.
- פרופ' כרמלה יעקבי-וולק היא מנכ״ל SNE, חברה למסחור ידע של המכללות בישראל. כיהנה כסגן נשיא לחדשנות במסלול האקדמי - המכללה למנהל
