"אחרי הלידה השלישית היה לי ברור שבהייטק אני לא ממשיכה". נעמה פרידלנדר (צילום: יונתן בלום)
"בגיל 50 יצאתי לאור"
נעמה פרידלנדר (54) נשואה ואמא לשלוש בנות, גרה בזכרון יעקב
עד גיל 34: אשת היי טק
מגיל 50: מטפלת בשיטת NLP
מה עשיתי בקריירה הקודמת: "עד לידת בתי השלישית הייתי במסלול ההייטק. למדתי מדעי המחשב, עבדתי בתחום, פיתחתי תוכנה בחברת סטארט־אפ ואחר כך בחברות גדולות. מאוד נהניתי מהעבודה, והאינטנסיביות הרבה התאימה לי".
במה אני עוסקת היום: "מטפלת בשיטת NLP לשינוי רגשי־התנהגותי (Neuro Linguistic Programming) ומתמחה בשחרור מחרדות ומטראומות. אני עובדת בעיקר עם צעירים שחוזרים מהטיול הגדול וצריכים להחליט מה הם יהיו כשיהיו גדולים, ובמקביל עובדת גם עם ההורים שלהם על היכולת לשחרר".
נקודת המפנה שלי: "אחרי הלידה השלישית היה לי ברור שבהייטק אני לא ממשיכה. זו הייתה תקופה שבה האימהות מילאה אותי. ידעתי שבשלב כלשהו אשלב אותה עם עוד משהו או שאעבור למשהו אחר. עדיין לא ידעתי לאן אני הולכת, אבל ידעתי בוודאות שהפרק הזה בחיי הסתיים".
איך עשיתי את זה: "פתחתי תקופה של שינוי שבדיעבד נמשכה 16 שנה. למדתי אימון עסקי, עשיתי תואר שני בייעוץ ארגוני וקורסים נוספים. הכשרתי את עצמי ובמקביל עבדתי בתחום השיווק והתנדבתי בעמותות. הישורת האחרונה הייתה לימודי NLP. בזכות השילוב של ההקשבה לכל פרט של מי שיושב מולי, יחד עם החשיבה הלוגית ממדעי המחשב והתכנות והכלים הטיפוליים, התורה הזאת התחברה אלי".
"בגיל 50 הכל התחבר - הנטייה הטבעית להקשיב לאנשים ולעזור, החשיבה הלוגית, הכלים שאספתי, התהליך האישי שעברתי, הביטחון העצמי והיכולת להגיד 'אני מטפלת באנשים'"
הפחדים שבדרך: "בכנות? הייתי כל כך סקרנית שפעלתי לפני שהרגשתי בפחד. לכל אורך השינוי יזמתי, למדתי וניסיתי בלי פחד ועם הרבה סקרנות. היה לזה מחיר, היו פעמים שלא בדקתי מספיק ועשיתי בחירות שלא הצליחו. למשל כשהייתי מנחת קבוצות בחרתי בשותפים שלא התאימו לי. אני מרגישה היום שכשאת מוצאת את המקום שלך, את תפקיד חייך, אז יש לך גם את כל המשאבים להתמודד עם הקשיים ולהגיע לשם".
אם לא הייתי הולכת על זה, אני מניחה שהיום: "הייתי ממשיכה לחפש. הייתי ממשיכה ללמוד וללמוד. אולי בשלב כלשהו, כשהייתי מתעייפת, הייתי מגיעה לסוג אחר של נתינה, כמו למשל לעולם העמותות".
טיפ למתלבטים שבדרך: "להעז ולשמור על ראש פתוח, להיות מספיק אמיצים כדי לשנות את המסלול, ותוך כדי צעידה להמשיך לשאול כל הזמן: מה אני באמת רוצה? כדאי להיעזר בסביבה, אבל הכי חשוב להקשיב לעצמכם ולתחושות הבטן, גם לכאלה של 'מה אני לא רוצה' וגם אם לא ברור עד הסוף לאן השינוי מוביל".
"פחדתי שלא אוכל להביא משכורת הביתה"
מרי בצון (53), נשואה ואמא לשניים, גרה בכפר יונהעד גיל 48: עוזרת אישית ומנהלת משרד בתחום הבנייה
מגיל 48: בעלת עסק לעיצוב פנים
מרי בצון. "הרגשתי שתהום נפערת לי מתחת לרגליים"(צילום: יונתן בלום)
מה עשיתי בקריירה הקודמת: "עבדתי שנים כשכירה בתחום האדמיניסטרציה — עוזרת אישית ומנהלת משרד מול הנהלה בכירה של חברות. בשש השנים האחרונות לפני שיצאתי לעצמאות הייתי מנהלת מוצר אבן טבעית בחברה גדולה".
במה אני עוסקת היום: "עצמאית, בעלת עסק לעיצוב פנים ("מרי עיצוב פנים בגובה העיניים"). אני מעניקה תמיכה וליווי מהרגע שמתחילים לחשוב על הרעיון ועד לשלב רכישת מנורת הלילה בחדר השינה".
נקודת המפנה שלי: "ברגע מסוים במהלך העבודה בחברת בנייה גדולה הרגשתי שתהום נפערת לי מתחת לרגליים. גיליתי חוסר הערכה עצום למאמצים האינסופיים שהבאתי איתי למקום העבודה. הבנתי שאף אחד לא מעריך את זה, ויותר מכך - שמנצלים את המקצועיות שלי, את היכולות שלי ואת טוב לבי. זה היה הרגע שבו אמרתי Enough is enough".
איך עשיתי את זה: "בדקתי כמה כיוונים של לימודים ובחרתי ללכת במסלול הקשה והארוך ביותר של לימודי עיצוב פנים באוניברסיטה הפתוחה. הבנתי שזה לא חכם לשים את המפתחות ולשבור את הכלים. לכן, לאורך כל תקופת הלימודים (שהתקיימו בערב) המשכתי לעבוד במשרה מלאה. מצאתי את עצמי פתאום, בגיל 45, עם המון מטלות של לימודים, עבודה במשרה מלאה ושני בנים שגייסתי לקרבי — טירוף".
"כשסיימתי את הלימודים בגיל 48, נכנסתי למשרד והגשתי את התפטרותי. זאת הייתה הקלה מדהימה"
הפחדים שבדרך: "פחדתי שלא אוכל להביא משכורת הביתה, אבל למדתי שאם את ממננת את הפחד ולא נותנת לו להשתלט, הוא יכול לשמש כאמצעי זהירות. אף פעם לא התחייבתי לדברים שלא אוכל לעמוד בהם, וגם כשהעבודות בהתחלה היו קטנות ורחוקות, אף פעם לא עבדתי בחינם".
אם לא הייתי הולכת על זה, אני מניחה שהיום: "לא הייתי נשארת. אני יודעת שגם אם זה לא היה קורה באותה נקודת זמן, זה היה קורה שנה אחרי. מהמקום הזה, אגב, פנו אלי שנה אחרי שעזבתי בהצעה לנהל תחום. לא הסכמתי. העצמאות הזאת כל כך טובה לי".
טיפ למתלבטים שבדרך: "לקחת דף, לחלק אותו באמצע, ולרשום בצד ימין את הפלוסים של המקום שאתם נמצאים בו, ובצד שמאל את המינוסים - הרשימה הארוכה יותר תיקח אתכם למקום שבו אתם צריכים להיות. וכמובן לשתף את בני הבית - בלי הרוח הגבית שקיבלתי מהבנים, מהבעל ומההורים, לא הייתי יכולה לעשות את זה".
'אם היום את שוכבת על ערש דווי, על מה את הולכת להצטער?"
עדינה אבן זוהר (62), אמא לשלושה וסבתא לנכד, גרה בתל אביבעד גיל 47: מעובדת סוציאלית ועד ציידת ראשים בעמק הסיליקון
מגיל 47: זמרת
עדינה אבן זוהר. "מתוך המשבר הבנתי שאני צריכה לראות לאן אני הולכת ואיך אני מגדירה את עצמי מחדש"(צילום: יונתן בלום)
מה עשיתי בקריירה הקודמת: "עובדת סוציאלית, ציידת ראשים (הד האנטר) בעמק הסיליקון ובישראל, פילנטרופיה וקרנות. היו המון מקצועות אבל באף אחד מהם לא מצאתי את עצמי".
במה אני עוסקת היום: "זמרת שמופיעה ומקליטה. שני אלבומים מאחוריי, והשלישי ייצא בשבועות הקרובים".
"שאלתי את עצמי: אם את שוכבת היום על ערש דווי, על מה את הולכת להצטער? עניתי שאצטער אם לא אנסה להגשים את החלום של השירה"
"אמרתי לעצמי: 'אם היום את שוכבת על ערש דווי, על מה את הולכת להצטער?' עניתי לעצמי שאצטער אם לא אנסה להגשים את החלום של השירה. בדיוק לפני 15 שנה נכנסתי לסטודיו של המורה שלי לפיתוח קול והתחלנו לעבוד. הייתי בת 47. נכנסתי לשיעור ומשהו פשוט קרה שם".
איך עשיתי את זה: "שנה וחצי אחרי המפגש הראשון עם המורה לפיתוח קול, אמרתי לה שאני רוצה לעשות מופע. יש לי נטייה כזאת לעשות דברים גם כשאני לא לגמרי מוכנה, פשוט לקפוץ ראש לבריכה עמוקה גם כשאני לא תמיד יודעת לשחות. היום אני מסתכלת לאחור על המופע הזה ואומרת לעצמי: 'אוקיי, אולי הייתי צריכה לחכות עוד שנה־שנתיים'".
על התזמון: "לנשים שבין הקוראות אני יכולה להגיד שהדבר הכי טוב שקרה לי בחיים (מלבד לידת שלושת ילדיי) הוא ההגעה לגיל 50. אתן לא מבינות עד כמה זה דבר נפלא. את כבר לא צריכה לטפל באף אחד ובעיקר לא אכפת לך מה אנשים חושבים עלייך".
הפחדים שבדרך: "בשנים הראשונות היה המון בכי. ממש לא נכנסתי לזה עם מאה אחוז ביטחון וידיעה לאן אני הולכת. להפך, חשבתי מי בכלל יבוא לשמוע אותי ומי בכלל רוצה לשמוע אותי ואת מה שיש לי להגיד, ואיך אני אתחרה עם מה שקורה היום בסצנה המוזיקלית בארץ".
I Couldn't Help Myself :
אם לא הייתי הולכת על זה, אני מניחה שהיום: "כנראה הייתי מוצאת תחום שמעניין אותי או אולי ממשיכה לעבוד לטובת הכלל והקהילה".
טיפ למתלבטים שבדרך: "אם יש לכם משהו שבוער בפנים, תנו לו דרור. אתם לא יודעים לאן זה יוביל אתכם. אותי זה לקח למקומות שלא חלמתי עליהם. בנוסף, מצאו את האנשים שיתמכו בכם".
איפור ושיער: אילנה פיצ'חדזה ל"סולו" /// מנורות באדיבות "אורות העיר" /// דגם מוח באדיבות גונדה מרכז לחקר המוח, אוניברסיטת בר אילן
הגיליון החדש של מגזין מנטה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי יחזקאל)
