בתום ימים ארוכים על ערש דווי בבית החולים, מלכת הסול האמריקאית אריתה פרנקלין הלכה היום לעולמה בביתה בדטרויט בגיל 76. פרנקלין סבלה בשנים האחרונות ממחלת הסרטן, שהכניעה אותה. היא הותירה אחריה ארבעה ילדים ועשייה מוזיקלית ענפה וחוצת מגזרים, שנבנתה לאורך שישה עשורים והטביעה את חותמה גם על עולם האופנה ועל הניראות של נשים שחורות במוזיקה הפופולארית.
פריצתה הגדולה של פרנקלין בתחילת שנות ה-60, עם אלבומה השני Aretha, הפכה אותה במהרה לסמל תנועת זכויות האזרח בארצות הברית, ובחזותה השחורה והלא מתנצלת הפכה מודל לחיקוי עבור נשים שחורות בארצות הברית, שנאלצו להיאבק בדיכוי הגזעני במדינה אותם ימים. "אריתה היתה קולה של התנועה, קולה של אמריקה השחורה", תיארה אותה המשוררת האמריקאית ניקי ג'יובאני.
בעידן בו זמרות שחורות כמו ביונסה עושות את הדרך חזרה למראה ה"בלאק פאוור", לאחר שנים בהן נראו "מולבנות", כדאי להיזכר באלבומה של פרנקלין משנת 1961, בו מופיעה נערה שחורה לבושה חולצת משבצות טארטן באדום וירוק, לאוזניה עגילי פנינה קטנים, ואת שיערה המקורזל מעטרת פאה של שיער חלק המסודר באלגנטיות בסגנון התקופה, כיאה לילדת כנסייה ששרה שירי גוספל. סגנון זה ליווה אותה תקופה ארוכה, כפי שניתן לראות בהופעות ואלבומים מאותו עשור, עד שפרנקלין תמציא את עצמה מחדש 13 שנה מאוחר יותר, אל ראשית ימי ה"בלינג" והסטייל, שלימים יהוו את הבסיס לסצנת ההיפ הופ השחורה בארצות הברית.
סגנון הלבוש של פרנקלין לאורך השנים היה גדול מהחיים, עשיר בניואנסים ולא מתנצל. למרות שהודתה כי בבית היא אוהבת ללבוש מכנסי ג'ינס, על הבמה הופיעה לרוב בשמלות צבעוניות גדולות (משמלת כתפיות צמודה מפאייטים בצבע בורדו, ועד גלביות ענק עם שרוולי עטלף רחבים) ומעילי פרווה, שנראים היום כמו תזכורת לתקופה העתיקה שלפני עידן הפוליטיקלי קורקט.
על עטיפת אלבומה ה-21 משנת 1974, Let Me In Your Life, מופיעה פרנקלין במעיל פרווה שחור ושיער אפרו קצר צבוע בגוון אדמדם, ובאלבום נוסף שהוציאה באותה שנה, With Everything I Feel In Me, היא מופיעה במעיל פרווה לבן. הסטייל הראוותני הזה הוא חלק מסגנון הלבוש ששלט בשנות ה-70, ולאחרונה הוא זוכה לקאמבק בקולקציות של של בתי אופנה כמו גוצ'י, או לאזכורים בסרטו החדש של ספייק לי "שחור על לבן", שעלה השבוע למסכים בישראל.
בשנים האחרונות זכה סגנון הלבוש הזה לשינוי גדול, לאחר שחלתה והשילה ממשקלה למעלה מ-50 ק"ג. "אני חולה בסכרת, ובמשך שנים רבות סבלתי מעודף משקל. עכשיו אני חוזרת לגודל הטבעי שלי", סיפרה למגזין קליקאון דטרויט, העיר בה גדלה, בראיון בשנת 2014. "עכשיו אני מרגישה בבית, והבטחתי לעצמי לעולם לעולם לא להיות גדולה שוב. אני חושבת פעמיים על מה אני מכניסה לפה. יש לנו כאן אוכל מאוד טוב, אבל הבעיה עם אוכל היא שאתה צריך לדעת לשלוט בו, אחרת הוא עלול לשלוט בך".
באותה שנה עמד המראה החדש של פרנקלין במרכזה של סערה ברשתות החברתיות, בעקבות הופעתה בלייט נייט של דיוויד לטרמן, לבושה שמלת סטרפלס בצבע טורקיז בעיצוב בית האופנה טיפאני, שחשפה את זרועותיה המידלדלות. "למיס אריתה אסור להלביש את עצמה", נכתב בתגובה אחת מיני רבות לכתבה על הופעתה באתר Gawker. "היא לא היתה יכולה ללבוש בעבר שמלות סטרפלס, והיא לא יכולה גם עכשיו". והיו גם כמובן קולות אחרים, שקולים יותר, שדיברו בזכותה של כל אישה להתלבש כפי שהיא חפצה בו.
העיסוק בלבושה ובמידות גופה של פרנקלין לאורך השנים, הציף בכל פעם מחדש את נושא הניראות של נשים שחורות במרחב הציבורי, כל שכן נשים מבוגרות, שמבקשות להשתחרר מהמשטור של המבט הגברי והלבן. אריתה פרנקלין היתה מהחלוצות שאפשרו לכוכבות צעירות כמו ניקי מינאז', ריהאנה, ביונסה ואחרות לבחור איך, מתי וכיצד להתלבש, לרקוד ולחשוף את גופן השחור. בחייה ציוותה להן את החיבור בין אופנת מחאה שחורה להעצמה פיזית ואישית.
______________________________________________________
ומה חשבתם על מהפכי המראה של מדונה לאורך השנים?
