זהירות, רפואת יתר: מתי בדיקות שגרתיות מייצרות יותר נזק מתועלת?

ממוגרפיה? מיותרת. נוגדי דיכאון? לא באמת עובדים. סר ד"ר ריצ'רד תומפסון, שהיה רופאה הפרטי של המלכה, מסביר למה כדאי להבדק פחות, ולהמנע מנטילת תרופות

אנחנו פוגשים לעתים קרובות טענות כמו 'התרופה שיפרה את מצב החולים ב־20 אחוז' ואיש לא יודע מה זה בעצם אומר, מה היה המצב לפני נטילת התרופה, במילים אחרות: 20 אחוז ממה, למי זה מועיל, באילו תנאים? (צילום: Shutterstock)
אנחנו פוגשים לעתים קרובות טענות כמו 'התרופה שיפרה את מצב החולים ב־20 אחוז' ואיש לא יודע מה זה בעצם אומר, מה היה המצב לפני נטילת התרופה, במילים אחרות: 20 אחוז ממה, למי זה מועיל, באילו תנאים? (צילום: Shutterstock)
אחת הבדיחות הנפוצות בבתי חולים אומרת שכל חולה הוא קורבן של המאמר האחרון שהרופא שלו קרא. זה כנראה נכון, אם כי ממש לא מצחיק, גם בנוגע לחיי היומיום שלנו. יום אחד אנחנו מופגזים בכותרות המבשרות על מחקרים המאיצים בנו לשתות יין אדום ולהימנע משתיית קפה, ולמחרת מתברר כי מחקרים אחרים דווקא מכתירים את הקפה כמועיל לבריאות, ואת היין? לפח.

 

איך אמור אדם רגיל, המנסה לנהל אורח חיים פחות או יותר בריא, לדעת מה עליו לעשות? האם הרופאים שלו יודעים איזו עצה לתת לו? האם כל הבדיקות שעליהן הם ממליצים חיוניות בכלל? והתרופות? האם הן מועילות לנו או מחולקות בחוסר אחריות כאילו היו ממתקים, ובעצם עדיף להתרחק מהן עד שהרפואה תדע בדיוק איזו השפעה יש להן עלינו?

 

"רפואת יתר", ספרו של ד"ר מלקולם קנדריק, שרואה אור בימים אלה בעברית (מאנגלית: שרה ריפין, הוצאת סטימצקי) מנסה לענות בדיוק על השאלות הללו. קנדריק הוא רופא סקוטי, שמכונה על ידי המבקרים "מארק טוויין של כתבי הרפואה", משום שהעט שלו מושחז, והוא אינו חושש לנעוץ אותו במי שנחשבים כמעט קדושים: רופאים, חוקרים בתחומי הרפואה, מערכות הבריאות ובעיקר חברות התרופות. קנדריק, אגב, מקבל רוח גבית מסר ד"ר ריצ'רד תומפסון, שעמד במשך שנים בראש המכללה המלכותית לרופאים (המכשירה רופאים מומחים בבריטניה). תומפסון מקדיש את זמנו להפצת האג'נדה של רפואת יתר (ועל כך בהמשך).

 

עטיפת הספר "רפואת יתר" של ד"ר מלקולם קנדריק
    עטיפת הספר "רפואת יתר" של ד"ר מלקולם קנדריק
     

     

    ובחזרה לקנדריק. לדבריו, מערכת הבריאות נועדה לשכנע רופאים - ובאמצעותם אותנו, המטופלים - שכולנו זקוקים לטיפול רפואי. בספרו הקודם "תרמית הכולסטרול הגדולה" יצא קנדריק בעיקר נגד השימוש הרווח בסטטינים, התרופות הניתנות להורדת כולסטרול בגוף, וב"רפואת יתר" הוא מרחיב את שדה הקרב.

     

    הפעם נמצא על הכוונת המונח שעולם הרפואה משתמש בו כאילו היה בשורה שהובאה לנו בידיהם של מלאכים מכונפים: רפואה מונעת. קנדריק הוא רופא, אחרי הכל, ולכן הוא אינו שולח את קוראיו לחפש מזור בקריסטלים ושדות אנרגיה, וגם אינו מתנגד נחרצות לתרופות. הוא יוצא נגד השיטה המאלצת את כולם, בכלל זה את מי שמרגישים מצוין, לעבור בדיקות תקופתיות רק בשביל שאפשר יהיה להצמיד להם אבחנה כלשהי, המבוססת על מחקר שחברת התרופות מימנה, ומיד לרשום להם תרופות. במילותיו של טוויין עצמו: "אם רופא אינו קורא מחקרים רפואיים אין לו מידע. אם הוא כן קורא אותם, יש בידיו מידע מוטעה".

     

    השיטה שקנדריק יוצא נגדה ב"רפואת יתר" היא זו שכולנו התרגלנו לחשוב שהיא שומרת על בריאותנו ומאריכה את חיינו: בדיקות, הרבה בדיקות, שנועדו לסנן, לבחון ולאתר כל מיני מחלות, נגעים, מצבים וערכים ולמגר מיד את כל מה שאינו עומד בתקן. והתקן, איך הוא נקבע? ובכן, באמצעות מחקרים, שכאמור חלקם ממומן על ידי חברות התרופות, וקווים מנחים המנוסחים על ידי ועדות, שגם בהן יושבים נציגים של אותן חברות או חוקרים שמקבלים מהן מלגות. התוצאה: ככל שאנו עולים בגיל הולך ותופח סל התרופות שעמו אנחנו חוזרים מבית המרקחת. רבים מאלה שחוצים את גיל 50 מצווים לקחת תרופות נגד סוכר, לחץ דם וכולסטרול, ובגיל מבוגר יותר אין כמעט אדם שהרופא לא רשם לו ארבע־חמש תרופות שיש ליטול פעם ביום לפחות.

    "רבים מאלה שחוצים את גיל 50 מצווים לקחת תרופות נגד סוכר, לחץ דם וכולסטרול, ובגיל מבוגר יותר אין כמעט אדם שהרופא לא רשם לו ארבע־חמש תרופות ליום"

     

    ההגדרות של מהי "מחלה" הולכות ומתערפלות, טוען קנדריק, ולא ברור כלל שהבדיקות והסריקות אכן מצליחות למנוע את כל מה שהן מבטיחות. הוא מציע לקוראיו לחדד את החוש הביקורתי שלהם, ללמוד איך לקרוא מחקרים רפואיים ואיך להאזין לעצות הרופאים, מה לשאול וממה להתעלם.

     

    כאמור, קנדריק אינו לבדו במלחמה הזו. גם סר תומפסון, סבור שיש לשנות מהותית את שיטת הכשרת הרופאים, כך שאלה ידעו לקרוא מחקרים בצורה ביקורתית; לדרוש מחוקרים לפרסם גם מחקרים שתוצאותיהם היו שליליות כי מאלה ניתן, לדעתו, ללמוד לא פחות; ובוודאי לסמוך פחות על מימון מחברות בעלות אינטרסים מסחריים למכור תרופות, טיפולים ובדיקות.

     

    סר ד"ר ריצ'רד תומפסון, שעמד במשך שנים בראש המכללה המלכותית לרופאים  (צילום: GettyimagesIL)
      סר ד"ר ריצ'רד תומפסון, שעמד במשך שנים בראש המכללה המלכותית לרופאים (צילום: GettyimagesIL)
       

       

      סר תומפסון, שהיה במשך שנים רבות רופאה האישי של אליזבת מלכת אנגליה (וכמובן מקפיד שלא לחלוק ולו מילה אישית אחת הקשורה בהרגלי הבריאות שלה), נשא לאחרונה הרצאה בפני הפרלמנט האירופי בכינוס שהוקדש לקשר בין תעשיית המזון לתעשיית התרופות. בדבריו הדגיש את הדבר שרופאים רבים מתעלמים ממנו: התזונה שלנו חשובה ביותר לבריאותנו, ויש לשים לב במיוחד להרגלים מזיקים, כמו עישון ושתיית אלכוהול, ולעומת זאת כדאי להפסיק לצרוך תוספי תזונה, ויטמינים ומינרלים, שלדבריו אינם חסרים בתזונה שלנו, אנשי חברת השפע במערב, וניתן לקבל אותם בקלות במזון.

      "יש לשים לב במיוחד להרגלים מזיקים, כמו עישון ושתיית אלכוהול, ולעומת זאת כדאי להפסיק לצרוך תוספי תזונה, ויטמינים ומינרלים"

       

      תומפסון אומר שמערכות הבריאות המערביות מבזבזות כספים רבים על תוספים ותרופות, חיסונים ואנטיביוטיקה. הוא אינו מאמין בטיפול מונע, במשככי כאבים ובתרופות פסיכיאטריות, מתנגד נחרצות לשימוש נרחב בתרופות נגד הפרעות קשב וריכוז ובטוח שאפשר לצמצם באורח דרמטי את הבדיקות החל בממוגרפיה וכלה בבדיקות "סקר" למיניהן ובדיקות תקופתיות שגרתיות שנערכות לאנשים בריאים לחלוטין. 

       

      תומפסון משוכנע שהשימוש הנפוץ כל כך בכל אלה נולד בגלל לחצים של בעלי אינטרסים כלכליים מובהקים בנושא, וכי הבדיקות מובילות להתערבויות כירורגיות מיותרות וגם מזיקות. יותר מזה, "בתי החולים מלאים אנשים שגוססים ומתים מנזקים שנגרמו להם מתרופות וטיפול רפואי מיותר", הוא אומר בשיחת סקייפ שניהלנו השבוע.

       

      המלכה אליזבת, שטופלה במשך שנים רבות ע"י סר תומפסון (צילום: Tim Graham/GettyimagesIL)
        המלכה אליזבת, שטופלה במשך שנים רבות ע"י סר תומפסון(צילום: Tim Graham/GettyimagesIL)
         

         

        איך זה יכול להיות? האדם הסביר הרי אמור לסמוך על עצות הרופאים שלו, ולהם יש כוונות טובות, לא?

        "יש להם כוונות טובות, אבל לא תמיד יש להם מידע מהימן והם לא תמיד מספיק מעודכנים. הם נורא רוצים לעזור למטופלים שלהם, אבל בשירותי הרפואה הציבוריים יש להם דקות ספורות בלבד כדי לשמוע את התלונה של החולה, לאבחן ולהמליץ על טיפול - אז הם רושמים את התרופה המקובלת. כתוצאה מכך אנשים לוקחים המון תרופות שהם לא צריכים. לתרופות עודפות יש תופעות לוואי, יש התנגשויות בין תרופות, ובהרבה מאוד מקרים אנחנו גם נותנים תרופות ואחרי זמן מתברר שפרסום המחקרים היה מגמתי ושאין בכלל הוכחה ליעילותן".

         

        עם אילו תרופות זה קרה?

        "הבולטות שבהן הן התרופות הנוגדות דיכאון, שעכשיו מתברר כי לגבי רבות מהן אין מחקרים חד־משמעיים שמוכיחים את היעילות שלהן. גם סטטינים, שרופאים נהגו לחלק כמו סוכריות, מתברר שהם מועילים רק למי שיש לו מחלות לב וכלי דם או שעבר התקף לב או שבץ, וכל האחרים יכולים לוותר עליהם, כי השיפור שהם מעניקים ממש זניח, תופעות הלוואי לא נעימות ושני שלישים מהאנשים מפסיקים ליטול אותם בשנה הראשונה".

         

        "התרופות האנטיביוטיות אמנם מועילות, לעת עתה, אבל ניתנות לעתים קרובות מאוד שלא לצורך, במקרים שבהם החולים כלל אינם סובלים מזיהום חיידקי אלא, למשל, מווירוס, פשוט משום שהם נכנסים לרופא ודורשים לקבל תרופה כזו, ולרופא אין זמן לחקור את המקרה שלהם לעומק והוא נותן מרשם".

        "התרופות האנטיביוטיות אמנם מועילות, אבל ניתנות לעתים קרובות מאוד שלא לצורך"

         

        אתה בעצם טוען שמחקרים שטוענים שלתרופות כאלה יש השפעה מיטיבה הם שקריים?

        "לא בהכרח שקריים. לעתים קרובות הכותרת שמכריזה על השפעה דרמטית של תרופה היא השקרית, כי התקשורת לא יודעת לפרש את הנתונים כראוי ולחברות התרופות נוח להציג את זה ככה. יוצא מזה שאנחנו פוגשים לעתים קרובות טענות, כמו 'התרופה שיפרה את מצב החולים ב־20 אחוז', ואיש לא יודע מה זה בעצם אומר, האם זה משמעותי, מה היה המצב לפני נטילת התרופה, במילים אחרות: 20 אחוז ממה, למי זה מועיל, באילו תנאים?"

         

        ומה בנוגע לבדיקות תקופתיות?

        "אין לרפואה הוכחה אמיתית שבדיקות תכופות באמת מועילות ומפחיתות את מספר החולים ומספר מקרי המוות באוכלוסייה. הבדיקה היחידה שיש לגביה נתונים מוכחים טובים היא קולונוסקופיה, שמסוגלת לאתר בזמן סימנים אמיתיים להתפתחות עתידית של סרטן ולטפל בהם ביעילות בשלב מוקדם".

         

        אין לרפואה הוכחה אמיתית שבדיקות תכופות באמת מועילות ומפחיתות את מספר החולים ומספר מקרי המוות באוכלוסייה (צילום: Shutterstock)
          אין לרפואה הוכחה אמיתית שבדיקות תכופות באמת מועילות ומפחיתות את מספר החולים ומספר מקרי המוות באוכלוסייה(צילום: Shutterstock)
           

           

          מה עם בדיקות לאבחון סרטן שד, כמו ממוגרפיה?

          "יהיו הרבה אנשים שיזדעזעו לשמוע את האמת, אבל מתברר שבבדיקות תקופתיות כאלה יש הרבה מאוד אבחנת יתר, איתור של דברים שלא היו מתפתחים לסרטן שד וכתוצאה מזה, ביופסיות, שבעצמן הן הליך פולשני שיש לו כל מיני השפעות לוואי שעלולות להזיק, וטיפולים מיותרים. אין הוכחה לכך שהבדיקות הללו מקטינות את מספר המקרים באוכלוסייה".

           

          ובדיקות תקופתיות?

          "הן גורמות לכל כך הרבה חרדה באוכלוסייה, ובעיניי הן מיותרות. אין טעם לבדוק שוב ושוב אנשים בריאים. כדאי לבדוק אותם אם הם מתלוננים על משהו, ואז, אם הם מאובחנים, לעקוב אחריהם כדי להתאים את הטיפול".

           

          אתה מתנגד גם למה שמכונה "רפואה מונעת"?

          "לא, אני פשוט חושב שבדיקות תכופות ותרופות שניתנות לאנשים בריאים זו לא הדרך. רפואה מונעת אמיתית היא ללמד אנשים לחיות נכון, להקנות להם הרגלי תזונה טובים, לצמצם את ההרגלים הרעים, לגרום להם להזיז את הגוף, להוריד משקל עודף, לא לעשן".

          "רפואה מונעת אמיתית היא ללמד אנשים לחיות נכון, להקנות להם הרגלי תזונה טובים ולצמצם את ההרגלים הרעים"

           

          איך אפשר לשנות את המצב?

          "צריך לחנך את הרופאים במהלך לימודיהם להיות ביקורתיים, לאפשר להם לפנות זמן לשוחח עם המטופלים שלהם ולהבין מה בדיוק הם צריכים ולא לתת להם תרופות או המלצות לטיפולים שלא צורך, להכריח מדענים לחשוף במדויק את מקורות המימון של כל מחקר שלהם ולחנך את הציבור להיות ביקורתי, למשל, באמצעות כתבות כמו זו שתצא מהשיחה שלנו".

           

          אין טעם לבדוק שוב ושוב אנשים בריאים (צילום: Shutterstock)
            אין טעם לבדוק שוב ושוב אנשים בריאים(צילום: Shutterstock)

             

             

            כך תהיו צרכני רפואה נבונים על פי ד"ר מלקולם קנדריק

            • זכרו, איש מאיתנו לא יצא מהחיים האלה בחיים. כל מאמצי הרפואה נועדו להאריך את החיים ו/או להיטיב אותם, ולכן חשוב לשאול תמיד על איזו הארכה מדובר, כמה שנים ייתנו לי הבדיקות, הטיפולים או התרופות ובאיזה מחיר (אילו תופעות לוואי ובאיזו איכות חיים מדובר).

             

            • יש ללמוד לקרוא מחקרים כדי לדעת לחשב עלות מול תועלת: אם, לדוגמה, מחקר שכלל עשרה מיליון איש מצא שהסטטינים יצילו 50 אלף בני אדם בשנה, אפשר גם לומר שמתוך 200 איש שיטופלו בסטטינים 199 לא יושפעו, ואדם אחד יחיה עוד כמה חודשים.

             

            • כשמחקר מוצא "קשר" בין דברים, זה לא אומר שדבר אחד גורם לדבר אחר. אם יש קשר בין אכילת בשר אדום לעלייה בסיכון להתקפי לב, יכול להיות שאוכלי הבשר גם שמנים יותר, מעשנים, שותים אלכוהול לצד הסטייק וכדומה.

             

            • לא כל ירידה במספרים פירושה ירידה בסיכון. לחץ דם קשור לסיכון גבוה למחלות לב, אבל אין פירושו שהוא גורם למחלות לב ושאם נוריד אותו הסיכון יקטן. למעשה, אין לכך הוכחות ובכל זאת, מרשמים לתרופות נוגדות יתר לחץ דם נרשמים אוטומטית מבלי לברר עד כמה הן מועילות לחולים.

             

            • הרבה "עובדות" הן שרירותיות לחלוטין. המדדים ה"נורמליים" ללחץ דם, רמת סוכר בדם וכדומה הם מספרים שרירותיים שאין הוכחות מדעיות לדיוק שלהם; מדד מסת הגוף האידיאלי (BMI) הוא שרירותי, ולמעשה ישנם מחקרים המוכיחים כי מי שנחשבים על פי המדד שמנים (30-25 BMI) חיים יותר ממי שנחשבים "נורמליים" (25-18.5 BMI).

             

            • חלק מהרופאים אינם מתעדכנים במחקרים אחרונים, וחלקם ממשיכים להאמין בדברים שהמדע כבר הפריך. למשל: שנים חשבו שהורמוני המין הנשיים מגינים על נשים מפני מחלות לב ולכן הנטייה הייתה לרשום להן כמויות של הורמונים עם הפסקת הווסת כדי שלא ייחשפו למחלות לב. נשים אכן חולות במחלות לב פחות מגברים, אבל אין הוכחות לכך שדווקא ההורמונים מגינים עליהן ולהפך, ישנם מחקרים שלפיהם נשים הנוטלות הורמונים חלופיים בגיל מבוגר מצויות בסיכון גבוה יותר להתקפי לב.

             

             

            הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי פרנקו, סגנון: נופר אריאלי)
            הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי פרנקו, סגנון: נופר אריאלי)
             
            הצג:
            אזהרה:
            פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד