טלפון מסוכן לנהיגה? ומה עם התינוק שצורח או האחים שרבים מאחור?

"כשהיא בוכה אני נוהגת כמו משוגעת", מתוודה אמא לתינוקת ומעוררת תגובות רבות. גלי לויטה ליבוביץ מתייעצת עם מומחים ומחפשת את הדרך הבטוחה לנהוג עם ילדים

גלי לויטה ליבוביץ

|

13.08.18 | 08:26

אורי נחום, עם הילדים מאחור: "מיישרים קו עוד בבית לגבי מה מותר ואסור (צילום: אורי נחום)
אורי נחום, עם הילדים מאחור: "מיישרים קו עוד בבית לגבי מה מותר ואסור (צילום: אורי נחום)
"כשהקטנה בוכה (ברכב) קורה לי משהו פיזיולוגי. מתנתק לי המוח. אני רק רוצה להגיע ליעד או למקום שבו אתן מענה לבכי. התוצאה: אני נוהגת כמו משוגעת. מייקל שומאכר רגוע לעומתי. כולם מעירים לי על זה. מיד אני מסתובבת אחורה ומטפלת בה. אני יודעת שאני מסכנת את עצמי ואת הילדים. זה בלתי נשלט", כך כתבה בפוסט לפני שבוע אלינה גרישמן טרשטי, נשואה ואמא לבן 3.5 ולבת חודשיים.

 

התגובות לפוסט לא אחרו לבוא: "אני לא נוהגת איתו לבד למרחקים ארוכים. אני בטוחה שאם יבדקו את זה, יגלו שזה אינסטינקט של כל אם"; "אני קבעתי לי נקודות עצירה במידת הצורך, כדי לעצור ולהניק. תכננתי נסיעות שהן לא ארוכות ממחזור שינה אחד"; "בשבילי הבכי הוא כמו ציפורן על לוח. אני לא יכולה לשמוע את זה".

 

אלינה מספרת שרוב האמהות הזדהו איתה, אבל פתרון אמיתי לבעיה, עדיין לא מצאה: "עד שהילדה תגדל, אני ממעיטה לנסוע. רק מה שצריך במיידי: טיפת חלב, ירקן וכדומה".

 

תשומת לב - לילד או לכביש?

תקנות התעבורה קובעות כי נהג חייב להחזיק בשתי ידיו את ההגה כל עוד הרכב בתנועה. בפועל אחד מתוך שלושה נהגים

נצפה מבצע פעולה נוספת מלבד נהיגה - כך עולה מתצפית חדשה שביצעו מתנדבי עמותת 'אור ירוק'. בנוסף לשימוש בטלפון הנייד, אכילה, איפור, גילוח או קריאת עיתון, התעסקו הנהגים עם נוסעים אחרים או עם חפצים במושב האחורי. לאחרונה ובעקבות פעילות של אכיפה מוגברת, גדל מספר הדו"חות הניתנים לנהגים המדברים בטלפון הנייד במהלך הנסיעה, שולחים הודעה, מושיטים יד לכוס הקפה ועוד. ישנו היסח דעת שכיח ורלוונטי שמשום מה, לא זוכה להתייחסות הראויה: הילדים - בכי בלתי פוסק, מריבה בין האחים, הצורך לעשות צרכים באמצע כביש סואן ועוד. רגע אחד של תשומת לב של ההורה יכול להיגמר באסון.

 

"במהירות של 60 קמ"ש הרכב עובר 17 מטר בשנייה, 34 מטר בשתי שניות וכך הלאה", מסביר יניב יעקוב סמנכ"ל עמותת 'אור ירוק'. "במהירות של 90 קמ"ש עובר הרכב 25 מטר בשנייה אחת ו-100 (אורכו של מגרש כדורגל) בארבע שניות. אמא שמסתובבת לאחור כאילו נוהגת עם כיסוי עיניים, בנוסף לסיכון של סטיית הרכב לכיוון אליו מופנה המבט. עדיף שהילד יבכה עוד קצת, יהיה רעב או שתהיה מריבה גדולה, מאשר ייעשו בחירות שגויות במהלך הנסיעה. הדבר עלול לעכב את זמן התגובה ולהגדיל את הסיכון לתאונה. כל היסח דעת יכול לגרום למצב מסכן חיים, על אחת כמה וכמה במצבי חירום, בהם האם צריכה לגייס את כל המשאבים הפיזיים והקוגניטיביים שלה - במטרה לבלום או לחמוק מתאונה בזמן. במקרה כזה היכולת לתפעל את הרכב נפגמת ומסכנת את הנהגת, ילדיה וכל מי שבסביבת הרכב".

 

לאחרונה, ובעקבות פעילות של אכיפה מוגברת, גדל מספר הדו"חות הניתנים לנהגים המדברים בטלפון הנייד במהלך הנסיעה, שולחים הודעה, מושיטים יד לכוס הקפה ועוד. אבל ישנו היסח דעת שכיח אולי הרבה יותר ומטריד לא פחות, שמשום מה, לא זוכה להתייחסות הראויה: הילדים שלנו. בכי בלתי פוסק, מריבה בין האחים, הצורך לעשות צרכים באמצע כביש סואן ועוד. רגע אחד של תשומת לב של ההורה לילד, שהוא חוסר תשומת לב לנהיגה - יכול להיגמר באסון.

   

האוטו כמרקחה – האמנם?

אלינה מודה שדעתה ברכב מוסחת באופן קבוע: "הילדה רוצה להיות עלי כל היום. ברגע שהיא בוכה אין לי יכולת לתת לה לחכות. אני רוצה לתת לה מענה מיידי ושתהיה רגועה. יש המון מתח ולחץ בנסיעה, וזה לא נובע משימוש בטלפון נייד – דבר אותו לעולם לא אעשה בזמן שאני נוהגת".

 

"חלק בלתי נפרד מההורות המודרנית הוא מתן מענה מהיר ומיידי במטרה לספק את הצרכים של הילדים שלנו, בכל גיל – כאן ועכשיו ואם אפשר אתמול", מסבירה הילה שרון, יועצת ומנחת הורים, נשואה ואמא לשלושה ילדים (19, ותאומות בנות 15). בנוסף לסכנה שבנהיגה, תחשבו גם איזה מסר אתם מעבירים להם, והאם אתם מנסים לענות על צורך שלהם או שלכם? התינוק רוצה בקבוק והפקק מתארך - כאשר הוא רואה שאמא עסוקה ושעליו לחכות, הוא מסגל לעצמו יכולת לדחות סיפוקים, ומבין שסומכים עליו ועל יכולותיו".

 

הילה מסבירה כי עצם הכניסה לרכב יוצרת התמודדות במרחב מחייה מאוד מצומצם, דבר שעלול ליצור קושי במיוחד בנהלך נסיעות ארוכות: "ברכב אין את הפריווילגיה לעשות הפרדת כוחות ולשלוח כל אחד מהילדים לחדר שלו. אתגר נוסף הוא להתחיל את הנסיעה עם חיוך - לא משנה מה עברנו באותו היום. חשוב לזכור כי לכל אחד מהנוסעים יש את המטען שלו: בין אם הבוס צעק עלינו, מנהל חשבון הבנק התקשר או שהגננת הושיבה אותי בצד, אח שלי צבט אותי רגע לפני שהתיישבתי בכיסא הבטיחות, ישנתי לא טוב או שלא הצלחתי לצחצח שיניים לבד".

 

האם סוג ההורות קשור לאווירה ברכב?

"בוודאי. הצורה בה אנו מתנהגים כהורים הנה בעלת השפעה עצומה על הילדים, גם במהלך הנסיעה. מתי לפי דעתך ילד מתחיל לנהוג? בגיל 16? לא. מהרגע שהוא נולד. אנחנו משמשים עבורו מודלינג גם כשהוא יושב מאחור. אם אנחנו חסרי סבלנות, מקללים או "חותכים", זה מה שהוא ילמד לעשות בכביש ומחוצה לו. ברגע שנחליט שאנו נכנסים לאוטו נינוחים - גם אם היינו פקעת עצבים רגע לפני - שמים מוזיקה רגועה ומשתיקים את הטלפון, ונבין שאנחנו המבוגר האחראי, גם הילדים יירגעו והנסיעה כולה תראה אחרת".

 

מה עם ילדים שגם כך קשה להם יותר?

"עדיין. הרוב תלוי בנו ההורים וביכולת ההכלה שלנו. אנחנו מכירים את הילדים שלנו, ולכם חשוב לתת מענה לקושי שלהם גם בזמן נסיעה. במידה ומדובר בילד שכל מעבר מהווה עבורו אתגר, הוא ירגיש במצוקה גם כאשר הוא עוזב את הגן ונכנס לאוטו. כך גם לגבי ילדים עם הפרעת קשב וריכוז, לקות מסוימת או ילדים איטיים במיוחד – הזקוקים לתיווך".

 

יש דרך להתכונן?

"אפילו מומלץ, במיוחד כאשר הנסיעה הופכת לחוויה בלתי נעימה. כדאי למצוא זמן בו כולם רגועים ופנויים, ולקבוע כללי התנהגות בזמן נסיעה ברכב. חשוב להסביר לילדים כי הנסיעה דורשת מההורה עירנות, במטרה למנוע סכנות בכביש, וכדי לשמור על כל אחד מהם. אפשר גם לעניין אותם על ידי בחירת המיקום: מי יושב קדימה, מי קובע את סדר הישיבה על הבוסטר או את הפלייליסט לנסיעה הקרובה. נסו לא לחפור או לבקר יותר מדי, אלא לנסות ולגייס אותם כבסיס לשיתוף פעולה. כדאי להפוך את הנסיעה לזמן איכות בו יש לכם רגע נוסף עם הילדים. נסו לחשוב איך להעניק תוכן ולא רק להעביר את הילד ממקום למקום כמו נהג מונית".

 

שונית קוגן, עם הילדים מאחור: "רגילים לנסיעות ארוכות מגיל צעיר" (צילום: אפרת שונית קוגן)
    שונית קוגן, עם הילדים מאחור: "רגילים לנסיעות ארוכות מגיל צעיר"(צילום: אפרת שונית קוגן)

     

    שורדות בדרכים – שלוש אמהות מספרות

    שלוש אמהות שמרבות בנסיעות בקרבת הבית וגם בנסיעות ארוכות יותר, מספרות כיצד הן שורדות בדרכים ומנדבות טיפים בנושא:

     

    זמן איכות בתנועה: שונית קוגן

    שונית קוגן, אמא ליהונתן ושי-לי, תאומים בני 3 וחצי מיישוב קהילתי בדרום: "הילדים שלי רגילים לנסיעות ארוכות מגיל צעיר. כשהיו תינוקות, הייתי נלחצת רק מעצם הנסיעה בדרכים. כיום המצב שונה. לפני כל נסיעה אני מקפידה על כמה דברים: יציאה בשעות בין ערביים ומקלחת. ילד שנעים לו והוא נקי ומסודר – יהיה נינוח יותר גם במהלך נסיעה ארוכה. כל אחד בוחר משחק או ספר, אנחנו שרים יחד ונהנים מהנוף. הנסיעה משמשת עבורי הזדמנות לזמן איכות איתם, במהלכו אנחנו מתייחסים למה שקורה בדרך: אם זה כלי תחבורה או חיות שונות. הטיפ הכי חשוב הוא ללמוד לפתח חסינות לבכי וגם להרגיע באמצעות דיבור, צלילים והסחות דעת של אלמנטים המצויים בנוף: ציפור, מטוס, סוס וכדומה".

     

    שעמום נהדר: מיכל הלפרין

    מיכל הלפרין, אמא לארבעה בני 6, 4 ותאומים בני שנתיים מאזור השרון: "המסר שחשוב להעביר באמצעות הנסיעה הוא שהדרך לא פחות חשובה מהתוצאה או מהיעד. במקום לשמוע את השאלות: 'אמא, מתי מגיעים, עוד כמה זמן, הגענו?' אפשר לעזור להם ליהנות מהנוף, מהעצים, המכוניות שעוברות, ההרים הגבוהים, ולעודד אותם לחשוב ולהפעיל את הדמיון. גם שעמום יכול להוביל לדברים נהדרים – כך הם לומדים להפעיל את הראש, לחשוב ולהסתקרן. עבורי הנסיעה מהווה הזדמנות להיפרד סוף סוף מהמסכים. אני יודעת שישנם הורים שיסתכלו עלי כמו משוגעת – כי עבורם סרט הווידיאו או הטלפון הנייד משמש כקרש הצלה, אבל לא עבורי".

     

    גם כשהילדים היו ממש קטנים?

    "הנסיעות בחודשים הראשונים היו מלוות בבכי ובצרחות ועדיין, לא הרשיתי לעצמי להסתובב. מקסימום הבטתי במראה. הייתי שרה להם, נותנת להם משהו לאכול לפני היציאה מהבית והכי חשוב - מזכירה לעצמי שבכי לא הורג ושעלי להתרכז בכביש".

     

    משחקי דרך: אורי נחום

    אורי נחום, נשואה ואמא לשלושה בנים – 7, 4 ושנה וחצי, מתל אביב: "אנחנו מאוד אוהבים לטייל, מה שאומר שהרבה פעמים הילדים נמצאים כמה שעות ביחד במושב האחורי, דבר שגורם לא פעם לסכסוכים ומריבות ביניהם, וזאת למרות שאני מכינה אותם לנסיעה. אנחנו גם מיישרים קו עוד בבית לגבי מה מותר ומה אסור.

     

    "אני ממליצה לאמץ משחקי דרך, כמו: 'כן לא שחור לבן', 'אני רואה בעיני הקטנה' וגם להביא 'הפתעות' לרגע בו יש להם ירידת אנרגיה וחוסר סבלנות. הכי חשוב – אל תגיעו למצב בו אתם נגררים לתוך הסיטואציה. המצב יוצא משליטה? עצרו בצד. הוציאו רגע את הילד לשיחה בחוץ. הוא יירגע. עדיף לחכות 4-5 דקות בחוץ ואולי קצת לאחר, מאשר לסבול 3 שעות של צרחות ומריבות". 

     

    המלצות הבטיחות

    עמותת 'אור ירוק' פרסמה לקראת תקופת החופש הגדול את המלצותיה:

     

    • לפני הנסיעה חשוב לוודא שכולם ישובים וחגורים בהתאם לגילם.

     

    • תכננו מראש את מסלול הנסיעה וסמנו את נקודות התורפה בהן עשויה להיות סכנה, כולל עצירות בהן תוכלו כולכם להתאוורר, רק במקום בטוח המיועד למטרה זו.

     

    • הימנעו מהתעסקות בטלפון הנייד במהלך הנהיגה וצמצמו הסחות דעת נוספות.

     

    • הכינו מראש משחקים לילדים שמתאימים לנסיעה ברכב, אשר יעבירו את זמן הנסיעה וימנעו מהם להסיח את דעתכם.

     

    • צאו לדרך לפני שעות העומס.

     

    • התייחסו בכבוד כלפי שאר משתמשי הדרך - כולם רוצים ליהנות מהחופשה ולהגיע הביתה בשלום. זכרו כי יש לכם קהל שצופה בכם מאחור.

     

     

     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד