גיל: 38
מצב משפחתי: רווק
מקום מגורים: ירושלים
אחרי הצבא עברתי לגור לבד, והבנתי שכדי לאכול, צריך לבשל... התחלתי לבשל לעצמי ועם הזמן פשוט התאהבתי בבישול ובלהאכיל אנשים. בגיל 26 החלטתי להפוך את האהבה הזאת למקצוע והלכתי ללמוד בישול.
עבדתי מספר שנים במסעדות, עד שהחלטתי “לקפוץ למים”. פתחתי מסעדה משלי, שלא צלחה. ההתנסות הזאת הובילה אותי לכיוון קצת אחר בתחום. פניתי לתחום האירועים הפרטיים, מה שבהמשך הוביל אותי לפתיחת הקצבייה. גיליתי לשמחתי שבאירועים אני מקבל יותר סיפוק, נהנה יותר מהעבודה וגם מהחיים. הבנתי, שאם זכיתי לעסוק במה שאני אוהב – להאכיל ולשמח אנשים - וגם להתפרנס מזה, קיבלתי מתנה גדולה.
הבנתי שהאינרטאקציה שלי עם הלקוחות באירועים ובקצבייה הרבה יותר אישית מאשר במסעדה. זה מאתגר אותי בכל פעם מחדש. תפריט שונה, מיקום אחר, סוג שונה של לקוחות, שצריך לדעת איך להגיע לטעם ולסגנון שלהם, כדי שיהיו הכי מרוצים. בסוף האירוע, כשזה באמת קורה, ואני יודע שהצלחתי במשימה, אני חווה תחושת סיפוק אדירה, שממלאת אותי באנרגיות לקראת האתגר הבא.
אני, אמנם, חולם רחוק, אבל ביום-יום מקפיד להתקדם צעד אחר צעד, חושב גם על הטווח הקרוב, עובד על השגת יציבות בעסקים שכבר יש לי, בטרם אעשה את הצעד הבא. חשוב לי לעשות את הדברים נכון, בדרך שלי, ולסנן רעשי רקע. לא לגדול מהר מדי ולשמור על הייחוד שלי.
מקורות ההשראה שלי הם אנשים שלא מפחדים, שמעזים והולכים בדרכם המיוחדת ונאמנים לאמת שלהם. לראות את הלקוחות שלי מפקידים בידיי את האירועים החשובים שלהם שמחים ומרוצים, וממשיכים איתי לאירוע הבא שלהם, בשבילי זה הכול.
“הבן של הקצב”, דרך בית לחם 73, ירושלים
