חברת האופנה הבריטית ברברי פרסמה לאחרונה דו"ח שנתי הפונה למשקיעיה, כשלצד נתוני ההכנסות, ההוצאות והאסטרטגיה השיווקית, חשפה את אחד הסודות הידועים והשמורים בתעשיית האופנה - שווי הסחורה שהושמדה השנה במכוון על ידי המותג. על פי הדו"ח, בשנה החולפת השמידו ברברי מוצרים בשווי כולל של 28.6 מיליון ליש"ט (137 מיליון שקל), מתוכם מוצרי בישום וקוסמטיקה בשווי 10.4 מיליון ליש"ט (49.8 ליש"ט).
בשנתיים החולפות עברה ברברי למכור מוצרי אופנה בשיטת See now-Buy Now, המנוגדת לשיטה הרווחת של הזמנות קניינים מראש לאחר תצוגת הקולקציה, ומגדילה באופן גורף את כמויות הייצור של פריטים, ומטבע הדברים, גם את העודפים. אבל גם לפני המהלך העסקי של החברה, השמדת פריטי יוקרה היתה פרקטיקה נפוצה בקרב חברות כמו לואי ויטון, דיור, הרמס, קרטייה ואחרות. אלו מעדיפות להשמיד מוצרים שלא נמכרו בסייל, מאשר להפיץ אותם לשוק במחירי רצפה או לתרום אותם לנזקקים, ובכך לסכן את התדמית היוקרתית של המותג ואת ערכם של מוצריו. במילים אחרות, מותגי היוקרה יעדיפו לשרוף את היצירות שלהם, ובלבד שלא יגיעו לידיהם של האנשים הלא נכונים.
רק בחודש מאי האחרון פרסם הגרדיאן הבריטי כי קבוצת היוקרה ריצ'מונט, בעלת חברת השעונים היוקרתית קרטייה, השמידה בשנתיים החולפות שעונים בשווי 500 מיליון ליש"ט (2.4 מיליארד שקל), ובנוסף גם רכשה חזרה שעונים של מותגיה קרטייה ומונבלאן, מחשש שאלה יתגלגלו לשוק האפור של משווקים לא מורשים ובכך יפגעו במותג ובכוח התמחור העתידי שלו. במותג האופנה קום דה גרסון, לעומת זאת, נוהגים להסיר את התוויות מהמוצרים העודפים ולתרום לארגוני צדקה באפריקה, ובכך למנוע את הפגיעה במותג, מבלי להשמיד סחורה טובה ויקרה, ויחד עם זאת לסייע לאוכלוסיות שידן אינן משגת.
בעידן בו קיימות הפכה למילת מפתח בתעשיית האופנה, הדיווח של ברברי על השמדת המוצרים לא עבר בשתיקה ברשתות החברתיות, ובקרב ארגונים ירוקים כמו גרינפיס, שהציעו לחברה לתרום את הבגדים לארגונים חברתיים שיוכלו למכור אותם במכירה פומבית ולגייס כספים למטרות טובות, לתרום אותם לפליטים, מקלטים לנשים מוכות וכדומה. את הדי הביקורת הרבים שהושמעו נגד ברברי ניתן לסכם בציוץ הטוויטר של השחקן והקומיקאי הפרובוקטיבי ראסל ברנד: "ההחלטה של ברברי גורמת לך להרגיש תחושה מוזרה של כאב ואבדון".
ביקורת נוספת נמתחה על החברה מצד ארגון PETA, הפועל למען חקיקה לזכויות בעלי החיים, שם האשימו את ברברי בהשמדת מוצרי עור ופרווה, שחיות שילמו עליהם בחייהן, רק כדי לספק את היצר החייתי של הלקוחות.
אתר מוצרי היד השנייה האמריקאי Thredup, שהוקם בשנת 2009 על בסיסם של רעיונות חברתיים ואקולוגיים לשמש כאתר סחר, החלפה ותיקון של בגדים פגומים שמשופצים ונמכרים מחדש, אף טרח ופרסם השבוע מכתב פתוח לברברי, בו פירט את הנזקים האקולוגיים הטמונים בהשמדת המוצרים של החברה. "אנחנו לא יכולים יותר להרשות לעצמנו לבזבז בגדים טובים. אנו בעיצומו של משבר סביבתי שמוחרף על ידי תעשיית האופנה, שאחראית על עשרה אחוזים מפליטת הפחמן העולמית", נכתב במסמך, שאומנם מבין את הצורך של המותג לשמר את מעמדו כיוקרה, אך קורא לו לקחת במקביל אחריות צרכנית ואקולוגית. את המכתב סיים האתר בקריאה לפעולה מצד ברברי: "אנו מזמינים אתכם לשלוח כל מוצר ברברי שלא נמכר ל-thredUp ואנו נתרום 100 אחוז מההכנסות לסוכנות צדקה על פי בחירתכם". מברברי נמסר בתגובה, כי "לחברה תהליכים קפדניים למזעור כמות המלאי העודף שאנו מייצרים. אנחנו עושים זאת בצורה אחראית, וממשיכים לחפש דרכים לצמצם ולהעריך את הפסולת שלנו".
ברברי, כאמור, אינה חברת האופנה הראשונה שזוכה לביקורת וגינוי סביב הפרקטיקה של השמדת מוצרים שלא נמכרו. גם חברת H&M, שבשנים האחרונות פועלת למזעור נזקי הסביבה ומשווקת את קולקציית Conscious הירוקה, הואשמה בהשמדת מוצרים בשווי מיליוני דולרים בשנה, אולם באוקטובר אשתקד פרסמה החברה הצהרה שהכחישה את הפרסומים. בשנה שעברה אף חשף הניו יורק טיימס אלפי זוגות של נעלי נייקי שהושחתו בחנות המותג בסוהו, ניו יורק, לאחר שלא נמכרו במכירות סוף העונה. החברה טענה בתגובה כי המוצרים לא עמדו בסטנדרטים שלה למכירה מחדש, מיחזור או תרומה.
דוגמה נוספת להשמדת סחורה באופנה נעשתה בכלל מטעמים סימבוליים, כפי שחשף ב-2010 הפייננשיאל טיימס את הנעשה מאחורי הקלעים בבית האופנה הצרפתי סלין. על פי הפרסום, עם כניסתה של המנהלת הקריאטיבית החדשה פיבי פילו (שעזבה השנה לאחר עשור בתפקיד), היא ביקשה להרוס את כל המלאי הישן, כדי שלא יישאר שום זכר לכל מה שנעשה במותג לפניה. פילו לא אישרה את הפרטים, אך גם לא הכחישה, מה שמראה כי בתי האופנה היוקרתיים לא באמת מאמינים כי הם חייבים לתת דין וחשבון על פעולותיהם ההרסנית.
______________________________________________________
ולמה אסר הנסיך הארי על מייגן מרקל ללבוש טוקסידו?
