אבינועם הרש

גלישה בחוף מוגן: כך תשמרו על ילדיכם מהסכנות האורבות ברשת

הם אמנם בחדר לידכם ולא בטראק בהודו, אבל בעידן המסכים החופש יכול להיות סכנה אמיתית, גם בלי לצאת מהבית. המחנך אבינועם הרש עם כמה עצות חשובות להורים

אבינועם הרשפורסם: 16.07.18 09:24
האם באמת "נו ניוז איז גוד ניוז"? שווה לבדוק מה קורה עם הילד מדי פעם (צילום: Shutterstock)
האם באמת "נו ניוז איז גוד ניוז"? שווה לבדוק מה קורה עם הילד מדי פעם (צילום: Shutterstock)

התלמיד ניגש לאמא שלו מלא שביעות רצון והראה לה כריך סנדביץ' שמצא על המדרכה, עטוף וללא פתקית שמציינת מי הכין אותו. הוא פתח מול העיניים הנדהמות שלה את הכריך, נגס ואמר לה: "תראי מה מצאתי!"

 

אחרי כמה רגעים ראיתי איך שהאמא מתהפכת עליו: "מה אתה חושב שאתה עושה? תזרוק את זה מיד! יש לך בכלל מושג מי הכין את זה? ואם זה מקולקל?"

 

 

 

לפוסטים הקודמים של המחנך אבינועם הרש:

     

קילקול קיבה שקשה לתקן

חשבתי על הסקר המפורסם שהעמיד את תלמידי ישראל בין המקומות הראשונים בעולם מבחינת גלישה באינטרנט וצפייה בטלוויזיה וזה עוד מבלי להכניס את שעות הבהייה הרבות שלהם בווטסאפים ובאינסטגרם.

 

רבים מביניהם ימצאו את עצמם מול מסכי המחשב והטלוויזיה בשעות לילה מאוחרת, לבד וללא השגחה, נתונים לשטיפת מוח תמידית מצד כל מיני גורמים מקולקלים ואתרים שההורים שלהם בחיים לא מדמיינים שילדיהם יבואו איתם במגע, רק בהבדל אחד. בניגוד לכריך הסנדביץ', שמקסימום יגרום לתלמיד כאב בטן שמן הסתם יחלוף, את השריטות והצלקות במוח של הילדים והנוער, הנגרמות להם ממאות שעות של בהייה במצב צבירה של בטטת כורסה, כמו גם את עיצוב תפיסת העולם שלהם אודות הדימוי העצמי של הגוף שלהם והיחס לנשים ולמערכות יחסים, יהיה כבר הרבה יותר קשה לתקן, אם בכלל.

 

ורק השבוע פנה אלי עוד הורה נבוך, ניגש אחוז חלחלה ותדהמה, ותהה איך יכול להיות שהבן המתבגר שלו (שלו!) גלש באתרים לא ראויים והוא בכלל לא ידע על זה. עובדה, בכל פעם שעשה ביקורת אקראית הוא מצא כלום.

 

שאלתי אותו האם הוא יודע איך לתפעל את היסטוריית הגלישה או להבחין שמשהו בה מתנהל לא כשורה, אבל הוא הסתכל עלי כאילו הרגע ראה מולו זומבי ולא הבין על מה אני מדבר.

 

הוצאתי את הנייד, פתחנו את ההגדרות, הלכו להיסטוריית הגלישה, שם התוודע לראשונה לאפשרות של גלישה סמויה - לגלוש מבלי שהגלישה נרשמת בהיסטוריה, ואז הוא הסתובב אלי, טפח לעצמו על הראש ופלט ביאוש: "יאללה, לא מאמין שהוא אשכרה סובב אותי על האצבע הקטנה שלו כל הזמן, ואני חשבתי שאצלנו זה הולך להיות רגוע יותר".

 

בואו נשאל כמה שאלות פשוטות:

  • האם אתם מודעים לתוכניות שהילדים שלכם צופים בהן? האם יש לכם מושג באילו אתרים הם מבקרים? ומה לגבי התעללות באינטרנט ושיימינג קבוצתי?

 

  • האם אתם באמת מאמינים ש'נו ניוז איז גוד ניוז?' ואם הם לא פנו אליכם בבקשת עזרה, כנראה שהכל אחלה והחיים דבש?

 

  • ומה לגבי כרטיסי האשראי שלכם וכל מיני פרטים חסויים שממש לא הייתם רוצים שהילדים שלכם יימסרו לגורם זר? כמו אותה אמא שניגשה אלי אחוזת בהלה ושאלה אותי: "יכול להיות שהילד שלי מסר את פרטי האשראי שלי לאיזו חברה שאני אפילו לא שמעתי עליה?" התברר לה דרך בנה הגדול שהילד הקטן שלה שיחק במשחק מחשב ממכר וכשהיה צריך לעבור שלב, קפצה מולו מודעה גדולה במיוחד, שהציעה לו אביזרים תמורת תשלום, שבלעדיהם לא יוכל להתקדם. הילד ביקש להזין את פרטי כרטיס האשראי, לקח אותו מאמו, שילם, קיבל את האביזרים, עבר שלב והיה מאוד שמח ומאושר. אמא שלו, משום מה, קצת פחות.

 

למי יש זמן למלחמות בחופש?

מאחר שהחופש ידוע גם כך כזמן למתיחויות והתנגשויות ומורכבויות בין ההורים לילדיהם, אנחנו לא מחפשים בכוח מוקדי עימות וחיכוכים הקשורים למלחמות על שעות הצפייה והתכנים בין ההורים המודאגים לילדיהם. הפסקתי לספור את כמות ההורים שפגשתי שמבחינתם כשהם חוזרים לביתם, הם טרודים ועייפים מהעבודה ורק שייתנו להם קצת שקט תעשייתי, כי למי בכלל יש זמן למלחמות הללו?

 

בוודאי שגם אותם הורים עמוסים לא ירצו לראות את ילדיהם חוזרים בסוף החופש ללימודים מפורקים, מצולקים וחבולים מבחינה נפשית או מתחילים להתמודד עם כל מיני התמכרויות ומורכבויות שהם נחשפו אליהן במהלך החופש.

 

הדרך למנוע זאת הרבה יותר פשוטה ממה שנדמה לנו: גיבוש אסטרטגיה (אל תיבהלו מצמד המילים הכבדות. זה הרבה יותר פשוט ממה שזה נשמע) וכמה מילים כנות ופתוחות שיסבירו לילדים שגם בחופש או בעיקר בחופש, אנחנו ההורים רוצים בטובתם ורוצים לבנות עבורם סביבה מוגנת, בכדי שלא יישטפו באוקיינוס הפיתויים והאפשרויות הבלתי מוגבלות שמציע האינטרנט. ייתכן שתופתעו, אבל בניגוד למה שמקובל, ילדים וגם נוער מתבגר דווקא חפצים ברמה מסוימת של גבולות וביקורת, שמקנה להם תחושת ביטחון ויציבות ומשדרת להם שלפחות בבית, יש מי שדואג ומשגיח עליהם.

 

כמה עצות להורים מודאגים

אז תכלס, מה ניתן לעשות? מוגשים לכם כאן כללי זהב שנכתבו על ידי איגוד האינטרנט הישראלי. מומלץ לגזור ולשמור:

 

  • מעורבות הורים במרחב הדיגיטלי של ילדיהם מתחילה בשיח פתוח במשפחה. כאן זה מתחיל. חשוב להבין שכל משפחה אוטונומית לקבל החלטות משפחתיות הקשורות למרחב הדיגיטלי בהתאם לתפיסת עולמם.

 

  • היכנסו יחד עם הילדים לחשבונות האישיים שלהם: ודאו כי הילדים שלכם לא נפגעים ולא פוגעים באחרים ברשת ובוואטסאפ. חשוב לעשות זאת יחד איתם ולשוחח על הדברים החשובים לכם, ולא כסוג של מעקב.

 

  • למדו אותם לא להישאר אדישים: להגיד די כשמישהו בקבוצה פוגע באחר (כי היום זה הוא ומחר זה את/ה), ולדווח על פגיעות ברשת לקו החם (למטה) או למבוגר שסומכים עליו. רעננו עם הילדים את הגדרות הפרטיות שלהם והחליפו את הסיסמאות ביחד עם הילדים: בכל המדיות בהן הם עושים שימוש. אל תשכחו – כל אלבום תמונות בנפרד.

 

  • תמונות: לא מעלים תמונת חושפניות או מביכות. לא של עצמכם ובטח לא של אחרים. זה נשאר שם לתמיד.

 

  • בדקו שה-GPS במצלמת הסמרטפון במצב OFF. אין סיבה לשלוח תמונות עם מיקום.

 

  • ספרו להם על תופעות שליליות שעלולות לצוץ ברשת: דברו איתם על בריונים, פדופילים וסתם מציקנים.

 

  • המירוץ אחרי ההכרה הדיגיטלית בשיאו: לייקים / תגובות / פוסטים. היו ערים ודברו איתם על מה שהם מוכנים לעשות כדי להיות פופולארים. אין דבר כזה "כולה לייק": משמעותו של לייק הוא להיות שותף למעשה! ילד מגיל 12 הוא בר ענישה.

 

  • הורים לילדים צעירים? אם לא עשיתם זאת עד עכשיו - זה הזמן להתקין תוכנת סינון: למחשב ולסמארטפון. ישנן משולבות עם בקרת הורים בפייסבוק. חשוב גם וגם!

 

  • אחת לכמה ימים היכנסו לוואטסאפ שלהם: שימו לב כבר משמות הקבוצות – שמות בוטים מעידים על תכנים בעיתיים.

 

בואו ננסה לדאוג שכמו שהילדים נכנסו לחופש שלמים בגופם ובנפשם, כך הם גם יצאו ממנו. זה לגמרי בידיים שלכם!

 

הקו החם לילדיכם, לתמיכה בפגיעות ברשת זמין 24/7 בטלפון ובווטסאפ: 054-8858911, במייל או באתר .

 

 - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

 

אבינועם הרש, מחנך, נשוי לגיתית ואבא לשלושה. חבר מערכת "הגיע זמן חינוך", יזם חינוכי, מדריך 'אמירים' ורכז תקשוב. לתגובות והזמנת שיחות לחדרי מורים ולהורים, מוזמנים לשלוח מייל

  

 

 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
נשוי לגיתית ואבא לשלושה ילדים. חבר מערכת 'הגיע זמן חינוך', יזם חינוכי, מחנך, מדריך 'אמירים' ורכז תקשוב. מעביר סדנאות וסמינריונים לנוער וחדרי מורים. מאמין ודוגל במשפט של קן רובינסון: "תפקיד המורה הוא לאפשר את הלמידה, זה הכל". משתדל לא להרוס את היצירתיות של תלמידי ולאפשר להם לעוף מעבר לגבולות הזמן והמקום הבית ספריים. מעבר לכך, מאמין בטוב וביכולת השינוי התמידית של האדם לגרום לעולם להפוך לטוב יותר או כפי שאמר זאת הרבי מקוצק, ר' מנחם מנדל: "האדם נועד להרים את השמיים'.