זו כתובתך: חתן, חכה שניה, היית חותם על מסמך הכתוב בסינית?
כמה פעמים ישבת מול הסכם שאתה לא מבין בו כלום, חתמת בחיוך ויצאת בריקודים? שרה איינפלד מזכירה לגברים: הכתובה היא מסמך משפטי וחשוב להבין על מה חותמים
חתונה חילונית. נציג הרבנות התורן מבקש להתחיל את החופה. טופס הכתוב בארמית, ויכול להיות באותה מידה כתוב בסינית, מונח בפני החתן האומלל. "אתה צריך לכתוב פה סכום כסף", פוסק הרב. גם אם החתן מנסה לכתוב סכום "סמלי", כמו למשל, 50,000 שקל, מרקד סביבו הרב באקט של שמחה והילולה, וצועק מול המוזמנים והורי הזוג: מה פתאום חמישים אלף? שים מאה אלף! מאתיים אלף, שלוש מאות אלף. זה יום שמח".
שים לב: מסמך משפטי מחייב לפנייך
הרבה נאמר כבר על מוסד הרבנות, אבל משום מה פספסנו את הבעיה הבסיסית מאוד, העיקרית: היום שבו החילוניות פוגשת את הרבנות. יום החתונה. דווקא ביום שמח ונאה זה, החילונית אינה מבינה בכלל את שפתה של הרבנות, את מנהגיה, ואת משמעות הדברים שהיא מבקשת. ודווקא אז זה קריטי ביותר להבין מה קורה. הרבנים שבאים לסדר קידושין, פחות שמחים להסביר לחילוני הבור על מה הוא חותם.
ביום החתונה - אין החילוניות יכולה על הרבנות. נקודה. זה כמו לנחות בטנזניה ולהצליח לקרוא תפריט בשפת הסווהילי. סתם, לשם הניסוי, מה לדעתכם התשובה לשאלה הבאה: מה מתחייב גבר לתת לאשתו כשהוא חותם על כתובה?
- בושתה, לחמה, רכושה וביתה.
- שארה, כסותה ועונתה.
- עונתה, כסותה ורכושה.
- כל התשובות נכונות.
התשובות בהמשך, אבל בינתיים, מספרים מתעופפים באוויר. המבוכה גדולה. רובם המוחלט של החתנים החילונים יחתום על כתובה בסכומים מטורפים, שאין להם כל קשר לחשבון הבנק של המסכן, רק בגלל הפדיחה הזו, שבה אב הכלה יושב מולם ומחכה לראות מה יעשו. דבר אחד הם לא יודעים. על מה בעצם חתמו, מה התנאים וההקשר של הסכומים שהם שפכו הרגע, ומה לעזאזל כוללת בכלל כתובה. זו – נשארת סינית עבורם, וכך מתרחשת מעין הונאה קטנה, שעליה הם עלולים לשלם בהמשך בגדול. הכתובה היא מסמך משפטי-חוקי לכל דבר ועניין, בשפה זרה, שיש בו רשימת התחייבויות והוראות לגבר. לאישה יש רק ציווי אחד – לא לזנות.
חרדים מבטיחים הרבה פחות
האנשים שעליהם אי אפשר לעבוד, כלומר, חרדים או דתיים, שיודעים ארמית ולמדו על כתובה, אינם נותנים סכומים גדולים. כתובה בציבור הדתי-לאומי יכולה להגיע במקרה הכי פרוע וחורך דמיון ל-45,000 שקל, ובציבור החרדי ל-1,800 שקל.
וכך אנחנו החילונים מאפשרים בעצם את המצב האבסורדי הזה, שבו החילוני הקלאסי מחויב בעצם לעבור ברבנות כדי להתחתן, ולכן עליו לחתום על טופס שאיננו ברור לו בכלל, משהו שנראה לאותו חילוני כחלק מטקס ארכאי, טקס שעוד מעט יעבור ואז הזרקורים ייפנו לרחבת הריקודים וישזפו את מחשופה של הכלה.
"זוג נישא. לימים פגשה האישה גבר והחלה לנהל איתו רומן", כך מספר לי י', חוקר פרטי, אשר מנסה להדגים לי את הבעיה. "העניין הוסתר מאשתו של המאהב ומבעל הבוגדת, עד שזוג המאהבים החליטו לקחת את העניינים צעד קדימה, והמאהב עזב את אשתו, בעודה בהריונה השלישי. תקופה קצרה לאחר מכן, סילקה האישה הנשואה את בעלה מהבית בתואנות שווא, שהוכחו בהמשך כבדיות והמצאות שקריות.
"התיק שלנו ממשיך להסתבך", מספר י'. "היה נראה כי יהיו פה עוד גירושים רגילים. הורים עם ארבעה ילדים. כל מה שצריך זה גט וחלוקת רכוש, ונגמר. אבל העניין הפך לבלגן אימים של כמה שנים טובות, שבמהלכן הגט לא הוסדר. וכל זאת בעוד האישה מקיימת יחסי אישות עם המאהב, כי משראתה האישה את הסכום ההזוי הכתוב בכתובה שלה, כ-150,000 שקל, היא דרשה את הגט שלה רק בכפוף לקבלת הכסף של הכתובה. כתובה, אשר לפי חוקי היהדות אינה מגיעה לה בכלל, מכיוון שבגדה.
"כלומר, הסכום הגדול שהחתן אולץ לכתוב תחת לחצו של הרב מסדר הקידושין, עורר את המחלוקת. הבעל, שכבר קץ בפרשייה, ניסה להציע סכומים קטנים כפשרה, העיקר לתת גט, למרות שהאישה נאפה, אך הכסף הגדול הקשה את ליבה והיא לא הסכימה לשום פשרה".
ההוכחות המביכות לרומן
אין זה פלא גדול. כל אדם נורמלי שרואה סכום כסף גדול כל כך מול העיניים, במיוחד בשעת גירושים, כאשר המצב הכלכלי לא מזהיר, יעשה הכל, אבל הכל, כדי לקבל את הכסף הזה. וזו בדיוק הסיבה ששליחי הרבנות צריכים להיזהר מאוד ולא לתת יד לדבר כזה.
"ארבע וחצי שנים לא יכל הבעל לתת גט, כי לא היו ברשותו סכומים כה גדולים לשלם, ובעיקר כי מעתה התחילו דיוני הוכחות מתישים בעניין הבגידה של האישה, עניין אשר ניסה רוב הזמן הגבר לא להוציא אל האור, מחמת ארבעה הילדים שנמצאים בתמונה, שלא יצטרכו לחיות בצל הקלון הנורא הזה. אכן לא קל להביא הוכחות מביכות, כאשר האדם שמולך הוא גם אם הילדים, אבל עם איום של 150,000 שקל על ראשו, הוא בעצם הפך למסורב גט מצד האישה ובאת כוחה, שכרכה הכל בכסף רב. כאן נכנסנו אנחנו לסיפור, ורק לאחר עבודה מאומצת וקשה, שבה נאספו הוכחות נסיבתיות, ואף הוכחות חותכות לבגידתה של האישה, יכל הבעל להרגיש מגובה מול בית הדין ואפשר לעצמו סוף סוף לתת את הגט ולנשום לרווחה. איסוף הראיות לקח יותר משנתיים".
זה השלב שבו הטעות הגדולה של הרבנים, המחתנים את הזוגות במגזר החילוני, פורצת במלוא עוצמתה. לו היו מסבירים לחתן כל מילה ומילה הכתובה בארמית, ולא לוחצים את החתנים הצעירים אל הקיר בבקשה לסכומים גדולים והזויים, הרבה מאוד מבעיות סרבנות הגט והגירושים המכוערים בציבור החילוני היו נפתרות.
כסף רב, עוגמת נפש נוראית לכל הצדדים, ועינוי דין שלא לצורך. כל אלו היו יכולים להימנע מראש, כמו שבקהילות החרדיות והדתיות הבינו יפה מאוד שכתובה היא מסמך עתיק, שנכתב בימים בהם אישה ידעה אך ורק לשאוב מים מהבאר, ואינה קשורה לימינו, ימים בהם נשים מתהדרות בתארים ויכולות לפרנס. לכן בקהילות אלו הסכומים הנכתבים במסמך הזה הנם נמוכים עד גיחוך – כך נראה שצריך להבין, שגם בחתונות חילוניות בהן יש דריסת רגל לרבנות, מן הראוי ששליחי הרבנות יתנהגו לפנים משורת הדין. הלא הם אמורים להיות אמונים על הכתוב: "אמת מארץ תצמח", אז אל תשקרו לנו, החילוניים. אל תפרקו לנו את החיים.
מתוך היכרותי עם עולם החקירות, בו עבדתי במשך 7 שנים, פגשתי כל כך הרבה תיקים דומים, ואף הרבה יותר סבוכים, שיכלו להמנע, אם הרגע המרגש ההוא, של חתימת הכתובה, היה מתנהל אחרת. ומה התשובה לשאלה ששאלתי אתכם במעלה הטור? תשובה 2. חתן מתחייב לתת לאישתו שארה, כסותה ועונתה. מה הפירוש של זה? תשאלו את הרב.
- הבהרה: הכותבת הנה עיתונאית, פעילת לובינג וממנהלות ארגון "אני האישה שאתו; פרק ב', אבל לא סוג ב'
". עסקה למעלה משבע שנים בחקירות פרטיות בתיקי אישות.
מגדלת באושר את שני ילדיה מנישואים ראשונים יחד עם תינוק חדש ומוצאת את ייעודה ברכיבה על סוסים, גלישה בים, נגינה בצ׳לו ופעילות חברתית.
