אחד החדרים היפים בבית הנסן – לשעבר מתחם ירושלמי מסוגר לחולי צרעת, שהפך לפני כמה שנים למרכז עיצוב, מדיה וטכנולוגיה תוסס – הוא חדר התצוגה ההיסטורית, שמציג בתמונות את גלגולו הקודם של המקום ומרוהט ברהיטי עץ כבדים ועתיקים.
לכבוד שבוע העיצוב ירושלים החדר הזה קיבל פרשנות חדשה ומרתקת. הוא נחצה לשניים בעזרת קרן לייזר דקה ואדומה: בחציו האחד הוצבו הרהיטים ההיסטוריים המקוריים, ובשני – שכפול צורני שלהם, מחומר אחר לגמרי במהותו (MDF עבה, שנחתך ונצרב בלייזר) ובהרכבה דמוית לגו. אי אפשר לטעות בדמיון הצורני, אך נדמה שנפח הרהיטים שונה: החדשים הם כמעט גרפיים, כמו קו (והחריכה השחורה של הלייזר מסמנת אותו היטב) שהפך לתלת ממד. השוני הוא לא רק חומרי. ברהיטים החדשים שולבו שקעים ומשטחי הטענה למכשירים דיגיטליים, שהופכים את מעשה השיקוף למעשי ושימושי למבקרים וליוצרים במקום.
בניגוד למיצבים אחרים של שבוע העיצוב, החדר הזה לא יפורק עם נעילת האירוע, בסוף יום חמישי הקרוב. הוא יהפוך לחלק מתצוגת הקבע בבית הנסן, מעין סמל למהפך שהתחולל במקום, ולמתח שבין המבנה המרשים, המוגדר לשימור מחמיר, ובין תכניו העכשוויים, החדשניים.
את תמונת המראה הזו יצרו המעצבים התעשייתיים אורי בן צבי (מרצה במכון הטכנולוגי חולון, בין היתר) ועמרי פישר (בוגר טרי יחסית של המכון, מצטיין הדיקן של מחזור 2016). השניים עיצבו שלוש מערכות ריהוט שמקבילות לרהיטים המקוריים: שולחן גדול שסביבו מקומות ישיבה (ארבע כסאות במקורי ושני ספסלים בשיקוף); ארון כלים רחב וכורסה עם שולחן קפה לפניה. את רהיטי ה-MDF ייצרו מחוץ לבית הנסן, והביאו אותם אליו מפורקים ליחידות שטוחות, שאותן הרכיבו יחד במקום.
לשני המעצבים זה היה ניסיון מעניין. בן צבי מתמחה בעבודה עם עץ ממוחזר, בין היתר מפסולת של נגריות סביב הסטודיו שלו. פישר אוהב לעבוד עם חומרים שלא צריך לצבוע, כמו פליז ואלומיניום. הדרישה לעצב בMDF-, חומר נחות, לפי הגדרתם של השניים, הציבה בפניהם אתגר לא קטן.
" סוג הנגרות של הרהיטים הישנים היא נגרות שלפני החשמל", מתאר בן צבי. ''זוהי נגרות נפלאה, הכי מסורתית, הכי ידנית. די מדהים לראות את היכולות שמופגנות כאן, את רמת הקראפט. כמעצב רהיטי עץ, אני מרגיש שקיבלתי השראה מהצד המסורתי של החדר. הרהיטים האלה קיימים 120 שנה והם יכולים לחיות עוד 120 שנה. לא כל כך רואים עליהם, אבל הם עשויים עץ אורן פשוט, עם פוליטורה קלאסית שמסווה אותו יפה.
''יש לי חיבה רבת שנים לעץ מלא, ואני רגיל לעבוד בו. העבודה שלנו כאן היא עבודה של מעצבים שקיבלו את עולו של הפרויקט. הייתי שמח לחקות את הרהיטים הישנים בעץ מלא, אבל התשובה הנכונה כאן הייתה לעשות אקט מאוד טכנולוגי. MDF בעובי 21 מילימטרים, שנשרף בקצותיו בלייזר והיה צריך לעשות מאמץ די גדול כדי להפוך את הרהיטים האלה לנוחים לשימוש. היה לי סוג של קונפליקט פנימי בין הלוגיקה של הפרויקט והנטייה האישית שלי לחומר קצת אחר, פחות 'מת' במראה ובהרגשה שלו. אבל זה מתח מעניין לעבוד בו. התוצאה הגרפית מייצרת מראה ברורה למה שקורה בצד השני".
ופישר מסכם: ''כשהם מונחים אחד ליד השני ואני שואל את עצמי מה אני אוהב יותר, או מה הייתי לוקח הביתה – וזה די ציני להגיד על עבודה שהרגע סיימנו – אבל הייתי בוחר בישן יותר. זה מעלה הרבה שאלות על הבחירות שאנחנו עושים בתור מעצבים תעשייתיים, על בחירת החומרים והערכים שלפיהם אנחנו עובדים".
סיקור שבוע העיצוב ירושלים - בשיתוף הרשות לפיתוח ירושלים
