איך נטפל באלימות בבית הספר? לפעמים צריך רק מילה טובה אחת

"את נראית טוב היום", "תאמין בעצמך", "אל תפסיק לחייך". קבוצת סטודנטיות הזדעזעו לגלות כמה מקרי בריונות יש בבתי הספר והחליטו ליצר פרויקט שיצמצם את התופעה

תם ביקלס

|

03.06.18 | 08:53

פרויקט "מילה טובה" בבית הספר
לוח פרויקט "מילה טובה" (צילום: תם ביקלס)
לוח פרויקט "מילה טובה" (צילום: תם ביקלס)
יוזמות פרויקט "מילה טובה". מימין: תם ביקלס, גל בכר, לינוי יאס וירדן מזרחי (צילום: תם ביקלס)
יוזמות פרויקט "מילה טובה". מימין: תם ביקלס, גל בכר, לינוי יאס וירדן מזרחי (צילום: תם ביקלס)
״בדרך הביתה חבורה של ילדים יותר גדולים ממני הסתובבו סביבי והתחילו להקניט אותי ולדבר על זה שאני ג׳ינג׳ית", סיפרה לנו שלו בת ה-16. "אמרו לי, תראי איך את נראית, את שמנה, את מכוערת. בגלל המקרה הזה הדחקתי הרבה מתקופת היסודי. עד כיתה ו׳ אני לא זוכרת כלום״.

 

הילד השמן והילדה המתולתלת

שנה אחרונה בתואר בתקשורת וניהול, פרויקט גמר אחרון בנושא "פרסום חברתי". ישבתי עם חברותיי לקבוצה וניסינו לבחור נושא. תהינו איזה נושא אנחנו חושבות שאנחנו יכולות לקדם, להעלות אליו מודעות וליצור בו שינוי. הרצנו רעיונות, נושאים, עוולות חברתיים. התחלנו לעבור על כתבות, פרסומים בפייסבוק ובאינטרנט ונתקלנו שוב ושוב בהמון מקרי בריונות בארץ. הגענו לכתבה על נער שהוכה על ידי 30 תלמידים רק בגלל מבטאו הזר, ואחרי זה מצאנו כתבה על ילד שדחפו לו לפנים מוצרי חלב וכתוצאה מכך הוא מת. עוד ועוד סיפורים, לא מפסיקים להגיע ולצוץ.

 

"במהלך כל הילדות שלי ניסיתי להחליק את השיער בכל מיני צורות כי היו צוחקים עלי שאני מתולתלת", שיתפה אותנו ירדן, אחת החברות בקבוצת העבודה. "היו מקניטים אותי, מצביעים עלי. רציתי לשנות את השיער שלי, כדי להשתלב ולא להיות שונה".

 

התחלנו לדבר על הנושא וגילינו שכל אחת מאתנו הייתה עדה למגוון מקרי בריונות במהלך לימודיה בבית הספר. אותי למשל היו מקניטים על השם הגברי שלי "תם". גם כשלא הייתי חווה את המילים המעליבות בעצמי, הייתי עדה לכך שמקניטים ילדים אחרים בשכבה, בין אם מדובר בילד השמן בכיתה שהיו צוחקים עליו, מרימים לו את החולצה בכוח ומצביעים עליו, או ילדה אחרת שהיו מקניטים אותה על הדיבור שלה. הבנו שלצערנו הנושא הזה נוגע כמעט בכולנו ושהתופעה בטח לא חדשה ובוודאי לא נראה שהולכת להיעלם בקרוב. החלטנו לנסות לייצא לה במסגרת הפרויקט שלנו - פתרון.

 

המורים וההורים הם לא הפתרון

בתור ילדה כשחוויתי מקרי בריונות או הייתי עדה להם - לא הייתי מתערבת. לא הייתה לי את המודעות, הבגרות והכלים להתמודד עם סיטואציות כאלה. היום אני מרגישה שיש הרבה יותר מודעות בזכות הרשתות החברתיות ושיש לנו יכולת אמיתית ליצור שינוי ולייצר מהלך שישנה את פני הדברים.

 

התחלנו לשוחח ולראיין תלמידים ואנשי חינוך בנושא: מורים, מנהלים - ממגוון בתי ספר. ניסינו להבין איך כל אחד מבתי הספר מתמודד עם הנושא, בין אם בפעילויות בכיתה, שיחות אישיות והפסקות פעילות, והבנו שיש עיסוק בנושא, אך אין קו מנחה אחיד לטיפול בבעיה. שנית, גילינו את ממדי הבריונות, ואם חשבנו שמדובר במקרה חריג שמתרחש כל תקופה מסוימת, הופתענו לגלות שהמורים והתלמידים מעידים על כך שהוא מתקיים לפחות פעם ביום, אם לא יותר.

 

מעבר לכך, כששאלנו את התלמידים אם במקרה של בריונות הם מרגישים בנוח לפנות להורים או לצוות החינוך, הם ענו שהם לרוב לא משתפים, מכיוון שהם מרגישים שהנושא לא יטופל כראוי אם בכלל, ושלרוב תצא ממנו התוצאה ההפוכה ורק יקניטו אותם יותר. לתחושתם, העזרה האמיתית צריכה להגיע מחברם לספסל הלימודים ולא ממישהו אחר.

 

בנוסף, כשדיברנו איתם על ההשפעות של המילים והפעולות הפוגעניות שמתרחשות בבית הספר, התלמידים אמרו שהם אינם חושבים על מה קורה לאחר הפעולה או המילה, גם כשהיא טובה וגם כשהיא רעה. הבנו שאם ננקוט בצורה של הטפה ונגיד לתלמידים מה לא לעשות, כמה הם פוגעים ואיך הם פוגעים, הם יהיו אטומים למסר ותיווצר אצלם רתיעה. עדיף לתת להם את הכלים החיוביים לשפר את המצב בעצמם וליצור בעצמם את השינוי.

 

הגשר שמדבר איתך - רגע לפני שאתה מתאבד

מתוך כל המסקנות והתובנות שגילינו מהראיונות עם התלמידים והצוות החינוכי, ניסינו לחשוב על פעילות חיוביות בין התלמידים, שתתקיים בבית הספר ותגרום להם להרגיש תחושת ביטחון, חוזק וחיוביות. מעבר לכך, היה חשוב לנו לייצר מהלך שנוכל לעשותו בקלות, בכדי לשפכל אותו ולאפשר לכל בית ספר לאמץ אליו את הפרויקט ולשמרו לאורך זמן.

 

הפרויקט שיצרנו, מבוסס על נתינה והעברה של "מילים טובות" בצורת פתקים בין התלמידים ומכאן גם השם של הפרויקט, "מילה טובה". ההשראה לפרויקט הייתה כתבה שדיברה על גשר מיוחד בדרום קוריאה שנקרא "Bridge of life". דרום קוריאה היא אחת המדינות עם אחוזי ההתאבדות הגבוהים ביותר ואחד מהגשרים שם היה אתר פופולרי לביצוע ההתאבדות שנקרא גשר המוות. בכדי לנסות למגר את תופעת ההתאבדות והקפיצה מהגשר החליטו הרשויות לייצר מעקה שעוקב אחרי תנועת הגוף שלך ומדבר אליך. המעקה מזהה אותך ושואל אותך מה איתך, איך אתה מרגיש, האם תרצה לדבר איתנו? ומציע עבור אותם אנשים את האיש שיחה הזה שהיו צריכים, החבר הזה שהיו זקוקים לו. לפי הממשלה בעקבות הצבת המעקה אחוז המתאבדים ירד בכ-77%.

 

הבנו את הפוטנציאל של מילים טובות, אוזן קשבת והיכולת של אדם אחד לשנות את מהלך היום של אדם שזקוק לעזרתו, וכך יצרנו את לוח "מילה טובה". הצבנו אותו במקום מרכזי בבית הספר, שם יוכל כל תלמיד לכתוב מילה טובה ולתלות אותה כדי שמישהו אחר יראה וייקח לעצמו או יעביר הלאה.

 

הלוח בנוי בצורה מאוד פשוטה: בצד ישנו הסבר על הלוח ומה עושים. למעלה ישנו מספר מתחלף של מקרי הבריונות שהיו השבוע בבית הספר וגם "בואו נשנה את זה ביחד" ומסביב – המון פתקי מילה טובה שהתלמידים מדביקים עם פתקיות צבעוניות. בפתקים הילדים כתבו דברים כמו: "אני סולח לך", "את נראית טוב היום", " תאמין בעצמך", "אל תפסיק לחייך", " אתה חבר טוב", "תהיה חזק", "אני איתך" ועוד.

 

אנו מקוות כי הרעיון שלנו יאומץ במגוון בתי ספר ויעזור לטפח הבנה, כבוד וסובלנות לאחר בקרב תלמידי בית ספר, לעודד שימוש במילים וחיזוקים חיוביים מצד החברים לספסל הלימודים ולהפחית את מקרי הבריונות בבתי הספר בארץ ובכלל.

 

 

 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד