בגיל 24 עמרי דויד בן-אבי נולד מחדש. "השבוע יש לי יומולדת שלוש", הוא מספר בחיוך, לאחר שלפני שלוש שנים אושפז עם דלקת במוח כתוצאה מנגיף שלבקת חוגרת שהתפרץ אצלו. הוא התעורר נטול זיכרון אוטוביוגרפי, למעט ידע בסיסי של דיבור, כתיבה וקריאה בעברית ואנגלית. טאבולה ראסה, בלי עבר, בלי זיכרונות ובלי אנשים מוכרים. "אני מוצא רק יתרונות באיבוד הזיכרון", אומר בראיון ראשון ל-Xnet מי שלאחר שיקומו החליט לפנות לתחום העיצוב, וכיום הוא משיק את קולקציית התכשיטים הראשונה שלו. "אין צורך להישען על העבר ולהשתמש בו כרפרנס. זה משהו שהיה ולא יחזור. בחרתי לחיות את ההווה".
דבר באותו ערב בו לא הכין את בן-אבי, 27, לכך שחייו עומדים להשתנות. הוא עבד אז בבר-מועדון "כולי עלמא" בתל אביב, כשלפתע החל להרגיש כאבי ראש חזקים וחוסר יציבות. "הראייה שלי השתבשה ולא הצלחתי ללכת כמו שצריך", הוא מגולל את השתלשלות האירועים באותו ערב גורלי ששינה את חייו. "התקשרתי לאמא שלי שתבוא ישירות לאיכילוב. הרופאים אמרו לה שזה כנראה סינוסיטיס. עשו לי סי.טי ראש ושלחו אותי חזרה הביתה. כמה שעות לאחר מכן אמא שלי הביאה לי קערת קורנפלקס, והיא מספרת שברגע שהסתובבה היא שמעה חבטה חזקה. נפלתי על הרצפה והתחלתי לפרכס ולהוציא קצף מהפה, מלווה בבריחת שתן. הגעתי לטיפול נמרץ במצב של מוות קליני, ובמשך שבועיים הייתי מאושפז, וחלק מהזמן מורדם".
בן-אבי אובחן כמי שלקה בשלבקת חוגרת, נגיף הרפס שנמצא בגוף אצל מי שחלו בצעירותם באבעבועות רוח. לרוב המחלה עלולה להתפרץ אצל אצל אנשים מעל גיל 50, אך היא תוקפת גם ילדים וצעירים. "הנגיף התפרץ אצלי במוח ויצר שם דלקת", אומר בן-אבי, שדבריו בראיון מגובים במסמכים רפואיים מבית החולים. "זה קרה מחוסר שינה, מתח, לחץ, תזונה לקויה, מערכת יחסים כושלת שניהלתי אז, ושטויות שצעיר בן 24 שחי בתל אביב עושה. הפצע עשה טרור באזור הזיכרון במוח, ועד היום זו פגיעה מתמשכת. הזיכרון שלי לטווח ארוך עדיין פגום, ונכון לעכשיו אני זוכר רק את השנתיים האחרונות, וגם אותן בצורה סלקטיבית".
אתה זוכר את הרגע שבו התעוררת?
"כשהתעוררתי ידעתי לדבר, לקרוא ולכתוב. ידעתי שיש לי שם, אבל לא זכרתי מהו. לא זיהיתי את אמא שלי, והיא יצאה מהחדר בוכה. גם את אחותי שהיתה אז חיילת על מדים לא זיהיתי, וגם לא את אבא שלי, שנטש אותנו כשהייתי בן שש. כשהתעוררתי בבית החולים הוא היה שם, אחרי שנים שלא היינו בקשר".
חזרתם מאז להיות בקשר?
"לא. הוא התנהג מוזר מאוד ומשהו באינטואיציה שלי הרגיש שאנחנו לא יכולים להיות בקשר. לא חזרנו לדבר מאז שהתעוררתי".
אושר ואהבה הם רגשות שאני לומד לפתח
במשך שנה וחצי היה בן-אבי בשיקום, במהלכו טופל על ידי קלינאי תקשורת ופסיכיאטר, ועד היום הוא נמצא תחת מעקב רפואי צמוד. "היו רגעים במהלך הטיפול שהייתי מתנתק. נניח היינו יושבים יחד ומדברים, ופתאום הייתי נכבה לכמה דקות, כאילו מכניסים אותי לפאוזה. הרגשתי שמישהו משחק לי בראש". חלק מהשיקום כלל, לדבריו, גם טיפול משפחתי, כדי לשקם את הזיכרונות והקשרים בין בני המשפחה. "פייסבוק ואינסטגרם עזרו לי מאוד בתהליך השיקום, כי הזכרונות המצולמים שלי והפוסטים הזכירו לי אנשים וסיטואציות", הוא מסביר. "אבל התעוררתי נטול אופי, כלי ריק של רגשות. היום אני לומד מחדש לבנות את הרגשות שלי".
אתה יודע, למשל, מה זה כעס?
"אני יודע, אבל אני משתדל לא לכעוס כי זה לא נעים לי. אושר ואהבה הם רגשות שאני לומד לפתח. וגעגועים, לדוגמה, זה משהו שאין לי".
עם מה למדת להתמודד מחדש?
"אני לא כל כך מצליח לייצר המשכיות, ואני לומד לייצר אותה, שיום מוביל ליום ודברים קורים ברצף. כל בוקר אני מתעורר לרשימה מסודרת של מה אני צריך לעשות באותו יום: החל מרמה בסיסית של לצחצח שיניים, ועד לטפל בהזמנות של תכשיטים. לפני שנה הייתי בזנזיבר בחופשה, שאני לא זוכר ממנה דבר, רק אם אני צופה בתמונות. פיתחתי לעצמי תיאוריה שככל שזיכרון הוא עוצמתי ורגשי עבורי אז הוא נעלם".
אתה נשמע מאוד אופטימי ביחס למקרה שלך.
"המטפל בשיקום שאמר שהגישה שלי חיובית, ושרוב האנשים שחווים אובדן זיכרון נכנסים לדיכאון. בני אדם הם יצורים נוסטלגיים, וזיכרונות הם דבר טבעי שמייצר את מערכות היחסים ביניהם. איבדתי הרבה חברים מכיוון שהם לא הרפו מהעבר, בעוד שאני חיפשתי לייצר זיכרונות חדשים יחד, ולא כל הזמן להתבוסס במה שהיה פעם. לרוב אני זה שיזם את הפרידה, כי הרגשתי שכל הזמן אני נדרש לרצות אותם. כל השיחות נשענו על חיפוש נקודות משותפות מהעבר, והרגשתי שרק צד אחד נמצא בסיפור הזה, שאנשים מספרים לי רק את האמת שלהם, לא שלי".
פחדת שעושים עליך מניפולציות.
"מלא! וגיליתי חברים שקרנים ומניפולטיביים, שהסיפורים שלהם לא תאמו את מה שבני המשפחה שלי סיפרו לי. הטלתי ספקות בהרבה אנשים".
עד כמה אובדן הזיכרון השפיע על הטעם האישי שלך, באוכל, בבגדים?
"לא אכלתי אף פעם דברים קטנים, עגולים ומרובים כמו זיתים, אפונה, קוטג', וגם היום אני נגעל מזה. הטעם האופנתי לא השתנה, כי היה לי ארון בגדים לפני המקרה שאותו לבשתי אחריו. אני מניח שסגנון הלבוש השתנה, אבל כתהליך טבעי שממתפתח עם השנים".
גם הנטייה המינית שלך נותרה זהה?
"אני ההוכחה שמשיכה לגברים היא פיזיולוגית", הוא צוחק. "הייתי עם נשים וגברים לאחר השיקום, ונהניתי בשתי הסיטואציות. לפני זה הייתי גם עם נשים אבל נמשכתי יותר לגברים. זה לא השתנה מאז".
"היום אני מתפרנס מהתכשיטים, ומבחינתי זה הישג"
הוא נולד וגדל בראשון לציון כעמרי עמר, ובגיל 18 החליף בתעודת הזהות את שם משפחתו לשם הנעורים של אמו. לאחר שהתעורר מקומה, הוסיף לבקשת סבו את השם דויד, על שם סבא רבא שלו. בנעוריו רקד בלהקה מקומית, ולאחר מכן פנה לשירות צבאי כמ"כ בקורס חובשים. במקביל, השתלב בחיי הלילה של תל אביב, ולפני שחלה נרשם ללימודי עיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי בחולון, אותם החל ארבעה חודשים לאחר האשפוז. לאחר שנה עזב את המוסד בהחלטה משותפת שלו ושל מנהלי המחלקה, לאחר שנפקד מלא מעט קורסים. "הייתי סטודנט חרא, עשיתי מה שבא לי, אבל אמרו לי שאני מעצב טוב", הוא מספר. עם פרישתו מהלימודים נסע להופעה של ביונסה בברצלונה ולחופשה בת שבועיים, ונשאר שם שמונה חודשים, במהלכם למד צורפות ועבד כברמן.
בימים אלה הוא משיק, כאמור, קולקציית תכשיטים ראשונה, שנחשפה בחלקה בתצוגת האופנה של הולילנד בשבוע האופנה האחרון. מסטודיו רחב ידיים במתחם נגה ביפו, שמשמש גם כביתו, הוא מייצר בעבודת יד צמידים, שרשראות, טבעות ועגילים עשויים כסף, או כסף מצופה זהב מט 24 קראט, בעלי מראה פגאני ששומר על מינימליזם, הודות לשימוש בחומר ובצבע אחידים (מחירים: 1,080-120 שקל. להשיג בטלפון: 052-6900242 ובבוטיקים "רתמה" ו"ואג בלאק" במתחם נגה). "יש בתכשיטים שלו משהו ישיר וראשוני, ועם זאת עשיר ושבטי", אומר דור חן מהמותג הולילנד, שנחשף לעבודתו של בן-אבי בתערוכת אופנה שהתקיימה בגלריית קן הקוקיה בחודש ינואר, והזמין אותו לעצב עבורם.
עוד לפני שהחל לעצב למותג משלו, עבד בן-אבי במשך שנה כאסיסטנט של המעצבים הילי יעקובי וארי שוסטרוביץ' מהמותג Hili Ari, וסייע להם בעבודה על קולקציית הבגדים שהוצגה בשבוע האופנה בשנה שעברה, במסגרת התצוגה של חממת מפעל הפיס. "הוא עושה תכשיטים יפים מאוד", מפרגנת יעקובי.
אבל אז החליט לפנות לצורפות, תחום אותו למד בשהותו בברצלונה. "יש בתכשיטים שלי משהו חווייתי, והם מעבירים בך קשת אסוסיאציות רחבה - החל ממחטי תפירה שנאספו על ידי מגנט, ועד למראה של קיפוד ים", הוא מסביר את העבודה התרפויטית של יצירת כל תכשיט. "העבודה מאוד רפטטיבית וסיזיפית, ולוקח לי יום שלם לייצר צמיד אחד, שנמכר במחיר של 720 שקל. תמחור זו גם אחת הבעיות שלי, כי מצד אחד זה המון עבודה, ומצד שני אני לא רוצה לייצר תכשיטים יקרים שאנשים לא יוכלו לרכוש. היום אני מצליח להתפרנס רק ממכירת תכשיטים, וזה מבחינתי הישג".
בן-אבי מסביר כי העובדה שאיבד את זכרונו משחררת אותו מהצורך ברפרנסים ויזואליים שחווה קודם לכן. "איבוד הזיכרון מאפשר לי לעצב מתוך מקום של חופש", הוא אומר. "מתוך התחושות והרגשות שיש לי באותו הרגע, כמשהו חייתי, ראשוני וטבעי שיוצא ממני בעוצמה, ומבלי לנסות להבין אם זה הדבר הנכון לעשות, או אם זה מתאים לטרנדים העכשוויים. השבוע, למשל, חזרתי מהמדברן וחוויתי את המדבר עם כל הקוצים וחוסר החיים שיש בו, שתורגמו לסקיצות של תכשיטים חדשים עם זרדים וחיבורים ביניהם".
על איזה זיכרון, אם בכלל, נשענים התכשיטים המינימליסטים-פגאנים שלך?
"על הדברים החדשים שיצרתי בעבודה עם הילי וארי. המראה והקונספט שלהם מאוד טקסטילי, ומרפרר לדברים שאני מכיר, כמו פרנזים או בדי פליסה, עליהם עבדתי בקולקציה שלהם".
______________________________________________________
ואיך נראים בגדי הים של ליאל עוזיאל, נכדתה של בתיה עוזיאל?
