לנגד עיניי עומד ציורו של נחום גוטמן מכריכת ההוצאה הראשונה של ספרו "שביל קליפות התפוזים", שמתאר את הכניסה לגימנסיה הרצליה ואת הצטלבות הרחובות רוטשילד ואחד העם עם רחוב הרצל המובילים אליה. ספריו וציורו משתלבים בחייה של סבתי ז"ל, תלמידה בגימנסיה הרצליה, שגורשה באביב 1917 לקיבוץ בצפון הארץ במסגרת הגירוש הטורקי מתל־אביב.
בהיותנו מדינה עצמאית מאז 1948, קשה היום לתאר את צו הגירוש הזה. קשה גם לדמות את תל־אביב כשכונה לבנה וקטנה לחוף הים התיכון, כשתל־אביב של היום היא עיר גלובלית וקו הרקיע שלה עתיר רבי קומות כמו ערים גדולות בסין, אוסטרליה, סינגפור או ארצות־הברית. עצוב גם לחשוב על קוצר הרואי שבהריסת גימנסיה הרצליה לטובת מגדל שלום־מאיר, באזור שמקדש היום שימור בניינים מימי העיר הלבנה.
"התמונה הישראלית שלי" - בחזרה לעמוד הראשי של הפרויקט