אם כבר עושים סדר: 10 המכות הגדולות של עולם האופנה
מהסטיילינג של סטטיק ובן אל ועד הדיבור המתיש על נטע ברזילי, מאג'נדות על חולצות ועד מלחמת השמנות ברזות – ארז עמירן עושה סוף לכל הבולשיט של תעשיית השיק
לכבוד החג הכי מבאס בלוח השנה, קבלו אותן – עשר המכות הגדולות של האופנה. מהטרנדים שאסור לנסות בבית, דרך הלוקים שיצאו מכל החורים, ועד כל מה שאומץ מחו"ל, נצבע כחול-לבן ויצא לסיבוב ניצחון ברחובות. למען כולנו, כל שנותר לי לקוות הוא שבין שבוע אכילת הדיקטים ועד שנהיה לראש ולא לזנב, נוכל לדחוף את כל העשר המהוללות למדף ה"על מה לעזאזל חשבנו", ואז לשכוח שהן בכלל היכו בנו במלוא עוצמתן.
1. רשתות אופנה ישראליות. רשתות יקרות, תראו, זה לא הולך בינינו, אני חושב שאנחנו צריכים להתחיל להיפגש עם אחרים. אם אתן מתכוונות להמשיך ולהציע לנו בגדים שיש לכולם במחירים מופקעים, אל תיבנו עלינו יותר. לשעמם אותנו בבגדים שההגדרה גנריים קטנה עליהם בשתי מידות, זו לא הדרך להילחם בגדודי אל-אסוס.
2. אנשי אופנה שמתבטאים בעניינים שאינם גובה המכפלת הנכון לעונה. מדי פעם מחליט מישהו שעושה בגדים לחלוק עם העולם את משנתו בנושא חברתי שאינו נוגע ללבוש, וכולנו יוצאים לסיבוב הזדעזעות מסביב לבלוק, ונשבעים שמעכשיו נחרים לו את הסקיני. אז ג'ון גליאנו אנטישמי וטום פורד שונא את טראמפ ודונה קארן תומכת במפעל המיניות בכפייה של הארווי ויינשטיין, והדעה של כל אלו בנושאים אוף-אופנתיים חשובה בדיוק כמו דעתו של נהג המונית שהסיע אותי הבוקר למוסך וסיפר לי בדרך מה הוא חושב על ערבים.
3. עלי תאנה במקום בגדים. המלחמה נגד רודנות הרזון באופנה עולה מדרגה: חוק המורה להוסיף אזהרה בפרסומות בצרפת, סוכנויות הצילומים מחרימות תמונות מרוטשות, ואצלנו מוטי רייף מעמיד את האופנה הישראלית למסדר בסימן שינוי מודל היופי. ובינתיים, על מסלולי התצוגה בשבוע האופנה בפריז, למשל, מדגמנות ילדות בנות 16 שנראות כמו הפרעות אכילה מהלכות על פלטפורמות, ועל שערי המגזינים משחילים אשלי גרהאם אחת על כל עשר דוגמניות ששוקלות 50 קילו, כולן ביחד. חברים, תעשו בבקשה סדר במסרים, וחזרו אלינו פחות צבועים ויותר מגובשים.
4. אג'נדות על חולצות. פתאום לכולם יש טי שירטס עם כיתובים, שממצבות אותם ברחוב פמיניזם פינת צ'ה גווארה, כאומרות: אנחנו אנשים אופנתיים, אך לא פחות מכך, אינטלקטואלים ומעורבים חברתית. ואני אומר, שכל הסיפור הוא בכלל העניין שמתעורר מלפנים ומסיט את המבטים הרחק מהתחת הגדול שטיפחנו, בעודנו מוחים נמרצות מהספה בסלון, מוקפים בשקיות של ביסלי גריל.
5. חלוקים ופיג'מות כבגדים לגיטימיים. הטרנד הביתי ששולף מקברו את יו הפנר השתלט, לא ממש במפתיע, על המדינה שהמציאה את הרישול כלבוש לאומי. מצד אחד זה ראוי והגיוני, כי אם כבר נאלצנו לנטוש את הכרית והשמיכה (והמזגן), תנו לנו לדבוק לפחות בפיג'מה הנעימה - זה פשוט הולך קומפלט עם יום-שיער-רע, גומי רופף בתחתונים והפרצוף המריר הזה שהתלבש לנו על הפנים. מצד שני, בנפרד מהספה הביתית או ממסלול התצוגה, המראה הזה לא מחמיא לאף אחד, ובטח לא לתדמית שלנו כמדינה.
6. סטטיק ובן אל. התחילו מגניב, המשיכו טודו-בום, וסיימו בתור שלולית זיעה על רצפת המועדון. הכרבולית בתפקיד גלימת מלכות התבורי בגמר "הכוכב הבא" סימנה את הקפיצה הסופית למחוזות ה"חלאס". שמעתי שקריירה בינלאומית כבר דופקת להם על הדלת, עיתוי מצוין להתארגן על קוליות מחודשת וסטייליסט חדש.
7. אם זה כל כך מכוער, זה בטח גאוני. יותר ויותר תצוגות של בתי אופנה נחשבים נראות כמו מקבץ של ריפודי רהיטים וקישוטי סוכות במקום בדים, בפרופורציות "חדשות" שנראות בעיקר נפוחות, מעוותות או מוזרות. אם תרצו, מדובר בדרישה הלגיטימית של "בבקשה שימו לב אליי", כי הנורמליות הורגת. אז נכון, ריי קוואקובו מקום דה גרסון היא גאון, אבל למה הדוגמנית שלה צריכה להוכיח את זה כשהיא לבושה במרשמלו?
8. את הכי יפה באובר-סייז. ההתמכרות לנוחות היא כנראה הסם הכי פופולארי כרגע בעולם המערבי, ואנחנו צורכים אותה בכל תחום אפשרי. למעשה, אנחנו כל כך נינוחים, שמדי פעם כדאי לבדוק לנו את הדופק ולוודא שאנחנו עדיין חיים. כך קרה שבאופנה הפכנו לג'אנקים של כל בגד שהוא מספיק גדול ורך ומחבק, ואימצנו את מראה האוהל שניתק מיתדותיו ויצא לטייל ברחובות. שמישהו כבר יגיד את זה, את הכי גדולה כשנוח לך.
9. גרבי מגף או מגפי ברך, או ווטאבר איט איז. האם אלה גרביים? מגפיים? גרגפיים? החופש לא להגדיר את מי שאנחנו ולברוח מתבניות חלחל מהדיון האקדמי עד לכפות הרגליים, והפריטים הללו, שלא סגורים על עצמם, הם אולי אמיצים מבחינה חברתית, אבל נראה שהם בעיקר מפסידים מכל הכיוונים. הנה, אמרתי את זה - אתם לא גם זה וגם זה, אלא לא זה ולא זה.
10. הדיבור על נטע ברזילי. אייקון אופנה או זעקת צומי ארוזה בווילון? האישה שמפלגת את העם יותר ממירי רגב או גיוס החרדים מעוררת בעיקר מלל אינסופי של הערצה אל מול שנאה, כשזו האחרונה נובעת בעיקר מהעובדה שמדובר בבחורה, איך לומר, לא רזה במובן הקלאסי של המילה. צר לי להודות בכך, אבל עם כל הפתיחות שאנחנו שמחים להצהיר עליה קבל עם ופייסבוק, אנחנו כנראה עוד לא ערוכים כאומה להכיל את הייצוג הזה שלנו באירוויזיון. אז אנחנו מדברים על הקימונו, האיפור, התסרוקת, הלופר... מסתובבים סביב המילה הזו, הלא יפה, שמתחילה בש' ונגמרת רע. ואני אומר, הגיע הזמן שמישהי עם לוק ואופי וסגנון ייחודי תעלה בשמנו לבמת התחרות המשמימה, ואינשאללה, שהשיר החדש של נטע יהפוך להללויה הבאה.
חג שמח
_________________________________________________________________________
ואיך תצוגת בגדי הים של נטע אלחמיסטר שינתה אותי?
