אדום אדום: כלי הבית שממחישים לאילו רזולוציות ירד המשטר הסובייטי

התערוכה החדשה total red: design החזירה את הצלמת סיוון אלירזי ל''בית הרוסי'' שאותו ביקשה למחוק מחייה כילדה, והזכירה לה את הטוטאליות של השלטונות

סיוון אלירזי

|

24.03.18 | 18:22

המושג ''עיצוב'' נתפס כהשפעה שלילית של תרבות המערב ונאסר לשימוש בברית המועצות הקומוניסטית. בפועל, העיצוב הסובייטי נכבל למנעד הדימויים של המנהיג והמשטר. מימין: פותחן בצורת סמל הפטיש והמגל. משמאל: בד הקומאץ' האדום, שממנו ייצרו את הדגל (צילום: ג׳ני רפלסון)
המושג ''עיצוב'' נתפס כהשפעה שלילית של תרבות המערב ונאסר לשימוש בברית המועצות הקומוניסטית. בפועל, העיצוב הסובייטי נכבל למנעד הדימויים של המנהיג והמשטר. מימין: פותחן בצורת סמל הפטיש והמגל. משמאל: בד הקומאץ' האדום, שממנו ייצרו את הדגל (צילום: ג׳ני רפלסון)
המסרים ירדו אל היומיום האינטימי ביותר, והמעשיות הייתה חשובה מכל. מימין: קנקן תה. משמאל: תחתוני נשים (צילום: ג׳ני רפלסון)
המסרים ירדו אל היומיום האינטימי ביותר, והמעשיות הייתה חשובה מכל. מימין: קנקן תה. משמאל: תחתוני נשים (צילום: ג׳ני רפלסון)
בעבודותיהם של אמנים ומעצבים ישראלים, התקופה הסובייטית עדיין רלוונטית. מתוך כרזה שעיצב דוד טרטקובר ב-2017 (צילום: ג׳ני רפלסון)
בעבודותיהם של אמנים ומעצבים ישראלים, התקופה הסובייטית עדיין רלוונטית. מתוך כרזה שעיצב דוד טרטקובר ב-2017 (צילום: ג׳ני רפלסון)

הגילוי שיש לי "בית של רוסים" נחת עליי בפתאומיות, ואת תשומת לבי לעניין הסבה דווקא ילדה צברית. הייתי בת עשר, באמצע שיעור היסטוריה שהתקיים בחודשים הראשונים למגורינו ברעננה - עיר שהייתה התחנה החמישית שלנו בארץ מאז שעלינו מקייב.

 

יום קודם לכן אירחתי אצלי בבית צמד בנות מהכיתה, כדי שנכתוב יחד עבודה על זאב ז'בוטינסקי – אחר צהריים תמים שהפך לחוויה אנתרופולוגית לשלושתנו. היה מוגזם לצפות משותפותיי למשימה שלא יחלקו את רשמיהן עם ילדי הכיתה, ובקולניות.

 

אחרי שהמורה השתיקה את קולות הצחוק והשיבה את הדיון למנהיג הציוני, התפניתי להתמודד עם המציאות החדשה בראייה מפוכחת. למרות העובדה שהמושג "בית של רוסים" היה זר לי, הבנתי היטב על אילו חוויות ואלמנטים מצופה ממני לוותר כדי לטשטש את עקבותיו: אמי במטבח, ממרקת את הסכו"ם וכלי התה של אמה תחת השמש הים-תיכונית בכל שבת בבוקר; חבל כביסה שעליו מתנפנפות מפות שולחן עם רקמה אדומה, לצד ציפות שמיכה עם חיתוך בצורת מעוין במרכזן; מדפים עמוסים ספרים ברוסית, בכריכות כמעט זהות; מאות התמונות ממצלמת הזניקס המשפחתית, שמתעדות את מה שאמי מכנה "החיים הקודמים"; וכמובן, האפלה שהתגנבה לעיניה כשסיפרה זיכרונות מילדותה. עד סוף היום כבר גיבשתי רשימה של כל הסממנים שעליי לעקור מחיי. רציתי להיות כמו כולם.

 

פרטים ממערכת כלים, כסף אלפקה, המפעל ע"ש שבצ'נקו, ווליאנסק, שנות ה-70 בקירוב (צילום: ג׳ני רפלסון)
    פרטים ממערכת כלים, כסף אלפקה, המפעל ע"ש שבצ'נקו, ווליאנסק, שנות ה-70 בקירוב(צילום: ג׳ני רפלסון)

     

    קרמלובסקי, פרט ממערכת כלי אוכל פורצלן מעוטר ברדיד זהב, בית החרושת לפורצלן, לנינגרד, 1967 (צילום: ג׳ני רפלסון)
      קרמלובסקי, פרט ממערכת כלי אוכל פורצלן מעוטר ברדיד זהב, בית החרושת לפורצלן, לנינגרד, 1967(צילום: ג׳ני רפלסון)

       

      זניט 11, מצלמה, המפעל המכני קרסנוגורסק, 1992-1981 (צילום: ג׳ני רפלסון)
        זניט 11, מצלמה, המפעל המכני קרסנוגורסק, 1992-1981(צילום: ג׳ני רפלסון)

         

        התערוכה החדשה Total red: Design, באוצרותן של דנה אריאלי, סוניה אוליטסקי ונאדיה באקורדזה, נפתחה אתמול (חמישי) בבית האמנים בתל אביב, כמאה שנים לאחר המהפכה הקומוניסטית בברית המועצות. המוצגים בתערוכה, שלוקטו מעולמות תוכן שונים (טקסטים אידיאולוגיים, תזונה, חינוך ופנאי), משקפים היטב את הנרטיב של העיצוב הסובייטי. פיענוחו מסביר מנטליות של מיליוני אנשים, שאת חייהם הוא הכתיב.

         

        מתבונן שלא חווה את המוצגים האלו כחלק משגרת חייו יראה בבירור את השקפת העולם הקטלנית הצפונה בהם. אך אותי הם מחזירים אל הבית הרוסי, שבשנות העשרה שלי התעקשתי לעקור מחיי באובססיביות גדולה, והיום הוא הנמל שממנו אני יוצאת אל העולם.

         

        כפי שמציינת פרופ' דנה אריאלי בהקדמה של קטלוג התערוכה, הנצחתם של מנהיגים ומשטר בתרבות אינה דבר יוצא דופן. "בסוף המאה הראשונה לפני הספירה הופיעו ברחבי רומא פסלים בדמותו של אוגוסטוס, קיסר רומא הראשון. בחלוף השנים הקים אוגוסטוס את מקדש השלום, על מנת להנכיח במרחב את התקופה השלווה שהעתיר על רומא לאחר שנים של מלחמת אזרחים".

         

        מ' רמיז, שטיח משי "לנין", כרזה. כיתוב בשפות מזרחיות ומערביות שונות: "פועלי כל העולם, התאחדו!", טיפוליטוגרפיה "פראבדהווסטוקה" (האמת של המזרח) (צילום: ג׳ני רפלסון)
          מ' רמיז, שטיח משי "לנין", כרזה. כיתוב בשפות מזרחיות ומערביות שונות: "פועלי כל העולם, התאחדו!", טיפוליטוגרפיה "פראבדהווסטוקה" (האמת של המזרח)(צילום: ג׳ני רפלסון)

           

          אך בשונה מתקופות קודמות, המשטרים הטוטאליטריים של המאה ה-20 לא הסתפקו בערוצים של התרבות ה"גבוהה". אריאלי מסבירה: "הרצון להשיג שליטה מוחלטת בתקשורת הוביל לגיוסה של התקשורת החזותית אגב התמקדות בטיפוגרפיה, בקריקטורה ובכרזה. הצורך להשיג האחדה, לדוגמה בעולם החינוך, תבעה שליטה לא רק בתוכני הלימוד אלא גם בנראות שלהם. מאיירים התבקשו לעצב ספרי לימוד וספרי ראשית קריאה שנועדו לתרגם ולפענח את השקפת העולם של הדיקטטורים לעולם החזותי".

           

          ההמנון הלאומי, מחברת שורות, עטיפה אחורית, תוצרת מפעל "הזריחה", שנות ה-80 (צילום: ג׳ני רפלסון)
            ההמנון הלאומי, מחברת שורות, עטיפה אחורית, תוצרת מפעל "הזריחה", שנות ה-80(צילום: ג׳ני רפלסון)

             

            השפה הרוסית, ספר לימוד לכיתה א', הוצאת "נאורות", 1971 (צילום: ג׳ני רפלסון)
              השפה הרוסית, ספר לימוד לכיתה א', הוצאת "נאורות", 1971(צילום: ג׳ני רפלסון)

               

              חשוב להזכיר שהמושג "עיצוב" נאסר לשימוש בברית המועצות מאז המהפכה, והותר שוב רק בשנות השמונים של המאה העשרים. "הממשל הסובייטי התייחס בשמרנות יתרה לעולם המושגים הבורגני, אשר נתפס כהשפעה שלילית של תרבות המערב על המערכת המבודדת של החיים הסוביטיים", כותבות האוצרות.

               

              באופן טבעי ובהתאם למגבלה הזו, העיצוב הסובייטי היה מדעי ומעשי מאוד, ועולם ההקשרים שלו נכבל למנעד הסמלים והדימויים המצומצם של המנהיג והמשטר. למשל, גונו האדום של הקומאץ' – בד כותנה דק שממנו ייצרו את הדגל  – הפך לצבע הלאומי והמזוהה ביותר עם התרבות הסובייטית, סמל לדם שנשפך בשם ערכיה מחד, ולסכנה שנשקפת למתנגדיה מאידך.

               

              קומאץ', בד כותנה לדגל סובייטי, יצרן לא ידוע, שנות ה-80 (צילום: ג׳ני רפלסון)
                קומאץ', בד כותנה לדגל סובייטי, יצרן לא ידוע, שנות ה-80(צילום: ג׳ני רפלסון)

                 

                לצידו הדהד הסמל הידוע של הפטיש והמגל, שנגזרות יצירתיות שלו מוצגות בתערוכה, וכמובן - דיוקנאותיהם של סטלין ולנין.

                 

                פותחן קופסאות שימורים "פטיש ומגל" בהשראת הדגם הגרמני "ראש שור", 1956. יצרן לא ידוע, שנת יצור לא ידועה (צילום: ג׳ני רפלסון)
                  פותחן קופסאות שימורים "פטיש ומגל" בהשראת הדגם הגרמני "ראש שור", 1956. יצרן לא ידוע, שנת יצור לא ידועה(צילום: ג׳ני רפלסון)

                   

                  מימין: אמן לא ידוע, לנין. פאיינס, יצרן לא ידוע, שנות ה-30 בקירוב. משמאל: ו"גסטאמוב, מקסים גורקי, סדרת הסמל האדום, בית החרושת לפורצלן לנינגרד, סוף שנות ה-40 (צילום: ג׳ני רפלסון)
                    מימין: אמן לא ידוע, לנין. פאיינס, יצרן לא ידוע, שנות ה-30 בקירוב. משמאל: ו"גסטאמוב, מקסים גורקי, סדרת הסמל האדום, בית החרושת לפורצלן לנינגרד, סוף שנות ה-40(צילום: ג׳ני רפלסון)

                     

                    בניגוד לחפצים הללו, שמשקפים את האידיאולוגיה הסובייטית במובהק, מספרים המוצגים בקטגוריית "משפחה וילדות" סיפור אחר. חפצים שממחישים לאיזו רזולוציה ירדה השליטה הטוטליטרית בחיי אזרחיה, עמוק אל תוך היומיום האינטימי. למשל, בולטת הא-מיניות שהכתיבה המעשיות שנדרשו אזרחי המשטר להפגין, וששירתה את כוונתם של המנהיגים להרחיק את האזרחים מהמתירנות (היחסית) של המערב. כשאני מביטה בבגדים התחתונים שמוצגים בתערוכה, אני לא רואה דבר פרט להישרדות.

                     

                    תחתוני כותנה לנשים (צילום: ג׳ני רפלסון)
                      תחתוני כותנה לנשים(צילום: ג׳ני רפלסון)

                       

                      גטעקס לגברים – שניהם יצרן לא ידוע (צילום: ג׳ני רפלסון)
                        גטעקס לגברים – שניהם יצרן לא ידוע(צילום: ג׳ני רפלסון)

                         

                        נישה שונה, שגם לה יש ייצוג בתערוכה, הינה המטבח ונגזרותיו. בעוד שאת כל החפצים והטקסטיל יכולתי לצמצם אל המרחב הביתי שלי, הרי שאת טעמיי במזון - שפיתחתי ביחס למטבח הסובייטי, היה הרבה יותר קשה למחוק.

                         

                        כשחזרתי הביתה מאותו יום גורלי ציוויתי על אמי להחליף את פרוסות הלחם בריבה בפיתה עם חומוס, סירבתי לאכול את מרק הבורשט המסורתי ואת הלחם עם החמאה והקוויאר. בניגוד לחופש היחסי שניתן לי בגיל 10, לבחור את התפריט שלי, בברית המועצות הסטליניסטית הוכתבו כללי התזונה בקשיחות. ספרי הבישול היוו כלי שרת דמגוגי-פוליטי, בניסיון לחנך את העם "לטעמים הנכונים", שהתבססו על מצב התזונה במדינה.

                         

                        אריזת פח לקוויאר שחור, קראסנודארריבה, 1991 (צילום: ג׳ני רפלסון)
                          אריזת פח לקוויאר שחור, קראסנודארריבה, 1991(צילום: ג׳ני רפלסון)

                           

                          מתוך "ספר הבישול הטעים והבריא", הוצאת הספרים לתעשיית המזון, 1954 (צילום: ג׳ני רפלסון)
                            מתוך "ספר הבישול הטעים והבריא", הוצאת הספרים לתעשיית המזון, 1954(צילום: ג׳ני רפלסון)

                             

                            קבוצת המוצגים המסקרנת ביותר בתערוכה, שאותה לא הכרתי מהבית הרוסי שלי, הם חפצים פרקטיים שהיוו מעין ''סוס טרויאני'', אפשרו יצירה של אמנות ותרבות עצמאיות ושיקפו את תהליכי ההתנגדות של נתיני המשטר. כך, למשל, הופעתם של רדיו טייפים אפשרה להעתיק מוזיקה אסורה, מכשירי הרדיו החדשים פתחו צוהר לגלים מערביים, מכונות הכתיבה עזרו בהפצת ספרות מצונזרת, ויצרו עולם נפרד של הוצאות לאור עצמאיות.

                             

                            מכונת כתיבה UNIS TBM DE LUXE, גרסה יוגוסלבית למכונת הכתיבה הגרמנית (צילום: ג׳ני רפלסון)
                              מכונת כתיבה UNIS TBM DE LUXE, גרסה יוגוסלבית למכונת הכתיבה הגרמנית(צילום: ג׳ני רפלסון)

                               

                              מכשיר רדיו קווי "ינוקא", בית החרושת למוצרי פלסטיק להמונים, קראסנוסיילסק, 1948 (צילום: ג׳ני רפלסון)
                                מכשיר רדיו קווי "ינוקא", בית החרושת למוצרי פלסטיק להמונים, קראסנוסיילסק, 1948(צילום: ג׳ני רפלסון)

                                 

                                מוזיקה על עצמות (תקליט), פיוטר לשינקו, אל תעזבי, שכפול עצמאי על תצלום רנטגן, שנות ה-80 (צילום: ג׳ני רפלסון)
                                  מוזיקה על עצמות (תקליט), פיוטר לשינקו, אל תעזבי, שכפול עצמאי על תצלום רנטגן, שנות ה-80(צילום: ג׳ני רפלסון)

                                   

                                  לצד המוצגים ההיסטוריים כוללת התערוכה גם עבודות עכשוויות של אמנים ומעצבים ישראלים, שיש בהן אלמנטים המזוהים עם העיצוב הסובייטי. בחלק מהעבודות הקשר לעולם המושגים והחפצים הקומוניסטיים גלוי ומוחשי, באחרות הוא קונספטואלי ועקיף. כל העבודות משקפות את העובדה שהעבר כנראה עדיין רלוונטי.

                                   

                                  ולריה מוניס, אוגוסט, 2016, ציור ביד על יציקה קרמית (צילום: גלעד בר שלו)
                                    ולריה מוניס, אוגוסט, 2016, ציור ביד על יציקה קרמית(צילום: גלעד בר שלו)

                                     

                                    זויה צ'רקסקי, ליאונידברז'נייב, 2017, צלחת, אוברגלייז (צילום: זויה צ'רקסקי)
                                      זויה צ'רקסקי, ליאונידברז'נייב, 2017, צלחת, אוברגלייז(צילום: זויה צ'רקסקי)

                                       

                                      דוד טרטקובר, VLADIMIRX2, 2017, הדפס דיגיטלי (כרזה: דויד טרטקובר , הדפס דיגיטלי 2017)
                                        דוד טרטקובר, VLADIMIRX2, 2017, הדפס דיגיטלי(כרזה: דויד טרטקובר , הדפס דיגיטלי 2017)

                                         

                                        קובי פרנקו, שמאל-ימין, 2017, כרזה דיגיטלית (כרזה: קובי פרנקו, כרזה דיגטלית 2017)
                                          קובי פרנקו, שמאל-ימין, 2017, כרזה דיגיטלית(כרזה: קובי פרנקו, כרזה דיגטלית 2017)

                                           

                                          עזרי טרזי, הדיפנדר – האגו כדיקטטור, 2017 (צילום: ג׳ני רפלסון)
                                            עזרי טרזי, הדיפנדר – האגו כדיקטטור, 2017(צילום: ג׳ני רפלסון)

                                             

                                            מבין עשרות החפצים בתערוכה אני מתעכבת על פריט קטן בקטגורית ה"משפחה וילדות" – קישוט עץ אשוח בצורת קוסמונאוט, ניצב על אטב; הבטן הרכה של הבית הרוסי שלי. נוביגוד, ערב השנה האזרחית החדשה, היה החג היחיד שלא התבסס על פולחני מדינה-מנהיג, מועד של אסקפיזם משפחתי עבור האזרחים.

                                             

                                            קוסמונאוט, אטב קישוט לעץ אשוח, ניפוח זכוכית וצביעה ידנית, שנות ה-60 (צילום: ג׳ני רפלסון)
                                              קוסמונאוט, אטב קישוט לעץ אשוח, ניפוח זכוכית וצביעה ידנית, שנות ה-60(צילום: ג׳ני רפלסון)

                                               

                                              עבור רבים שעלו מברית המועצות לארץ, הנוביגוד הוא מנהג יחיד שיכלו לקחת מחייהם הקודמים מעבר לים. בתחילת לימודיי בבצלאל, יותר מעשור אחרי השיעור על ז'בוטינסקי, נזכרתי בחג שהפסקנו לציין וחשבתי שעץ האשוח והקישוטים שליוו את המסע שלנו מקייב יכולים להיות נושא טוב לפרויקט צילום. התקשרתי לאמי מדירת השותפים שלי בירושלים ושאלתי אם אוכל לאסוף אותם ממנה בביקורי הקרוב. היא ענתה לי בפשטות שהתבשלה שנים: "זרקתי אותם, הרי ביקשת שנפסיק לחגוג". המשפט הזה פילח את לבי. ידעתי שהמחיקה הושלמה. עכשיו, מהמקום הרחוק הזה, הייתי מוכנה לחזור הביתה.

                                               

                                              השנה, חמש שנים לאחר ששבנו לחגוג את נוביגוד, קנינו סוף סוף עץ אשוח חדש. בקצהו נעוץ כוכב אדום נוצץ, שהיום – במקום ובזמן האלו, מסמל עבורי חירות מוחלטת.

                                               

                                              ''פרחי כותנה ומטוסים'', הדפס על בד, מפעל הטקסטיל איוואנובו-ווזינאסנסקי, 1937. אוסף המוזיאון ע''ש בורילין, מוסקבה
                                                ''פרחי כותנה ומטוסים'', הדפס על בד, מפעל הטקסטיל איוואנובו-ווזינאסנסקי, 1937. אוסף המוזיאון ע''ש בורילין, מוסקבה

                                                 

                                                --------------------------------------------------------

                                                לחצו על התמונה למסעם של הצלם גדעון לוין והוריו, בחזרה לאוקראינה:

                                                 

                                                מסע בעקבות הזכרונות. לחצו לסיפור המלא (צילום: גדעון לוין)
                                                מסע בעקבות הזכרונות. לחצו לסיפור המלא (צילום: גדעון לוין)

                                                 

                                                 

                                                 
                                                הצג:
                                                אזהרה:
                                                פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד