אי-שם בגלקסיה רחוקה: תרימו עיניים לשמיים

בשיתוף תעשייה אווירית

בלילות קיץ חשוכים, הרחק מאורות העיר, באזורים שבהם הלחות נמוכה והשמיים צלולים, אפשר לראות שביל של אור שמתרומם מכיוון האופק הדרומי. היוונים כינו את כתם האור הזה "שביל החלב" ומשם נגזרה המילה גלקסיה, כי ביוונית 'גלאקסיאס' משמעותו עשוי חלב.

גלקסיית שביל החלב, בה אנחנו נמצאים, מכילה כ-200 מיליארד כוכבים וממשיכה לגדול על ידי בליעה של צבירי כוכבים וגלקסיות קטנות הנמשכים בכוח הקפידה אל הגלקסיה שלנו. קוטר הגלקסיה עומד על כ-100 אלף שנות אור. כדי להמחיש את גודלה תחשבו שאילו כווצה מערכת השמש לגודלו של מטבע, קוטר הגלקסיה המכווץ באותו יחס, היה כרוחבה של יבשת אמריקה הצפונית.

מערכת השמש שלנו נמצאת בערך במחצית הדרך - בין מרכז גלקסיית שביל החלב לקצה שלה - במרחק של כ-26 אלף שנות אור, על אחת מזרועות הכוכבים המרכיבים את הגלקסיה הקרויה אוריון.

לא ניתן לראות גלקסיות שרחוקות יותר מ-13.7 מיליארד שנות אור כי הן מתרחקות מאיתנו במהירות כזו שהאור מהן לא מספיק להגיע אלינו. כשאנחנו צופים בגלקסיות במרחקים הללו, אנחנו בעצם רואים את היווצרות היקום כי אנחנו רואים את האור שיצא משם, קרוב למפץ הגדול והגיע אלינו רק עכשיו.

גלקסיית אנדרומדה היא הגלקסייה הקרובה ביותר לשביל החלב וגם הגלקסיה היחידה שלא מצריכה טלסקופ כדי לראות אותה. בימים אלו היא תיראה מעל האופק הצפון מערבי בשעות הערב המוקדמות - ממקום חשוך כמובן - ככתם אליפטי בקבוצת הכוכבים אנדרומדה. ופרט מעניין נוסף הקשור לאנדרומדה. שביל החלב ואנדרומדה נעות זו לכיוון זו במסלול התנגשות, כך שבתוך כ-5 מיליארד שנים השתיים יהפכו להיות גלקסיה אחת עצומה של למעלה מטריליון כוכבים.

בשיתוף תעשייה אווירית