החוטיני שהפך אותי: בתצוגה של נטע אלחמיסטר הבנתי את הבשורה
קשה להבין איך דווקא אני, ממתנגדי הדמוקרטיזציה של מסלול התצוגה ומגמת הנשים האמיתיות כדוגמניות, הפכתי לחייל במשמרות המהפיכה של אידיאל היופי המגוון
שבוע האופנה תל אביב 2018, שעמד בסימן אידיאל היופי המשתנה, פגש אותי ב-הכי סקפטי שיש לי ברפרטואר. עוד לפני שהדוגמנית-אישה-אמיתית הראשונה עלתה אל מסלול התצוגה, היתה לי הרגשה שלקחנו קצת רחוק מדי את הדיבור החדש על גיוון ומודלים אלטרנטיביים, ושכחנו שאסתטיקה ואופנה מעולם לא היו אומות דמוקרטיות. זה לא נכון, אמרתי לעצמי ולכל מי שהסכים להקשיב לי בסביבה – לא כולן יפות, ולא כולם חכמים, ולא הכול טעים.
על מסלול התצוגה אני רוצה לראות בגדים יפים יותר מאלה שיש לי בארון, ודוגמנים שנראים טוב יותר מזה שיש לי בראי. בקיצור, אם כבר יצאתי מהבית לראות תצוגת אופנה, התלבשתי יפה (ובאופן שלא הלם את האוגוסט שנחת אצלנו במרץ) והתיישבתי קרוב מדי בשורה לאנשים שאני לא מכיר, אז לפחות תרימו לי – קחו אותי גבוה ורחוק עם הפנטזיה המוצגת על המסלול. אל "תנגישו" לי את המראות, אל תחנכו אותי, לא בבגדים שממילא אין סיכוי שאלבש, ולא בדוגמנים שממילא לעולם לא איראה כמוהם.
למען הסר ספק, אני לגמרי בעד שינוי תודעתי בכל מה שקשור למודל היופי, ודווקא מאוד נכון בעיניי שלא יהיה לו גיל וצבע ומידה. זה אחלה, באמת, וגם מתקן (בשאיפה) עוולות של שנים, ומאפשר לנשים שלא מתחזקות 40 קילו על 180 סנטימטרים להרים את ראשן ולומר "גם אנחנו כאן". אבל אני פחות בעד שימוש במושג "נשים אמיתיות" כדי לתאר את כל מי שאינה דוגמנית מקצועית, ואני חוטף ג'ננה מהצגת נשים שמנות, מבוגרות, או נמוכות כקוריוז שמאפשר לדחוף החוצה מהדלת הראשית את כל השדופות בנות ה-15 שמרפדות בהמוניהן את המסלולים. והכי מרתיח אותי כשמאכילים אותי באג'נדה כתחליף לאופנה משובחת (כן, טוונטיפורסבן, בעיקר אליכם אני מתכוון).
אז הלכתי לדבר עם האנשים שמאחורי הקלעים. עם הדוגמניות, עם הלא דוגמניות עד לרגע זה, עם הכמו-דוגמניות ועם המעצבים, המלבישים, וכל החבר'ה האלה שמסתובבים בחדרי האיפור-שיער-זיעה, כדי לנסות ולאתר את החוטים הנסתרים שאיתם תופרים את מודל היופי המורחב החדש.
כך מצאתי את הבנות ש"הגיעו מסוכנות", שישבו שם והפנו עורף כחוש ומסויג אל אוסף הבנות שנאספו מהפייסבוק. כל פנטזיה שהיתה לי על קרבות חתולים בעירום חלקי, ניגפה מול המציאות המאופקת. מלחמה לא התחוללה שם, אבל גם אחווה נשית חסרה.
לא שכנעו אותי גם הדוגמניות שדקלמו באוזניי את דף המסרים הסטנדרטי, משל היו מירי רגב ואופיר אקוניס בגרסת הדוּקים – "לא, אנחנו לא מאוימות... כן, הכי מפרגנות, גיוון זה לגמרי נהדר... הכל דבש ודיאט-קולה". ורק ככה, בפינה, אמרה לי אחת ש"חוסר המקצוענות הוא טיפה'לה בעייתי, לא מידות הגוף, חלילה".
למרות הסיסמאות הנאות וסרטון ההסברה ה-באמת מצוין, שהוקרן לפני כל תצוגה בשבוע האופנה, ביחס המספרי ניצחו ה"דוגמניות" את ה"אמיתיות" ביג טיים. אי אפשר לדבר על שינוי הסדר הקיים באמצעות ריי שגב יפהפייה אחת ושמחה גואטה מלאת כריזמה, על תקן עלי התאנה של תעשיית הפלאס-סייז הישראלית, כשהיא מוטמעת בודדה בתוך פלוגת חיילות צבא הרזון. קוראים לזה "שילוב", וכמו בחטיבת הביניים, הכוונה היא שהאוכלוסיה המוחלשת תפוזר בקמצנות בין הסנובים מהרצליה פיתוח. ככה, הבנו כבר כשהגענו לתיכון, לא עושים מהפכה.
בסופו של דבר, הסבירה לי בכנות מרעננת אחת המעצבות המשתתפות, "אין מה לעשות, הבגדים נראים טוב יותר על דוגמניות אמיתיות", או כמו שסיכמה אחרת - "קודם אופנה, אחר כך אג'נדה". זה נשמע לי נכון, אני חייב להודות, כי אולי אפשר למצוא יופי בכל אחד, אבל לא כל אחד חייב לצעוד על מסלול תצוגת אופנה. שואף ויכול זה לא אותו הדבר - והנה, ניפקתי לעצמי טיעון מנצח, גבר לבן בגובה מטר וחצי, גם אם הוא ממש רוצה לא יהיה שחקן כדורסל, ואיש לא ידבר על "נמוכופוביה" בענף, ואיש לא יאשים את החברה בחוסר יכולת הכלה.
בדמיוני כבר הוכתרתי למרטין לותר קינג של עולם האופנה, ונשאתי נאום על זכות הציבור לפנטז מול נשים שהן בלונדיניות יותר, צעירות יותר, רזות יותר ומחייכות פחות. כן, מה יש? מי אתם שתתעסקו לנו עם החלומות?!
ואז הגיעה נטע.
כמו בכל הסיפורים, מצאתי את האמת במקום הכי פחות צפוי - בתצוגת מותג בגדי הים של נטע אלחמיסטר, זו שבמו גופה ואינסטגרמותה מסמנת V ליד כל סעיף של אידיאל היופי המוכר והממוסחר לעייפה. דווקא שם, פתאום, התאהבתי בעשרות נשים שונות זו מזו, שעלו אל המסלול חמושות בהכי-מעט בד שאפשר, בכריזמה שלא תלויה במשקל, ובשמחה מדבקת. זו עם התחת הגדול, וזו עם החזה הקטן, וזו שנראית כמו אחותי וזו שנראית כמו אחי. דווקא בביחד המעורבב ונטול ההיררכיות הזה מצאתי את מה שלא ידעתי אפילו שחיפשתי – יופי נשי מגוון באמת, שהפך אפילו את קולקציית בגדי הים הכי "כוסית" ושגרתית, להופעה אמיתית מלאה בנשמה ואותנטיות שמצליחה לגעת בך.
אז זו היתה הנטע ששינתה לי את התפיסה, ועזרה לי לצאת מהקופסה שבה שבויים יחד איתי רבים מהקולגות שלי בענף ומחוצה לו. ויחד עם הנטע השנייה, זו שאנחנו שולחים לאירוויזיון למרות שהיא לא דומה לשום דבר שהכרנו, אני אומר, רבותיי, אפשר להתחיל את המהפכה.
__________________________________________________________________________
ומה עוד ראינו על המסלולים בשבוע האופנה תל אביב?
