- לפרויקט 70 שיאניות ישראליות
גלית גוטמן: הפרזנטורית הכי מתמידה
עד לפני עשר שנים אף אחת מאיתנו לא הכירה את המילה "פרזנטורית". היו דוגמניות, היו מובילות קמפיינים, היו פנים שזוהו עם מותג, אבל לא היה חיבור בין אישיותו של הדוגמן למותג. מאז שהמקצוע הנחשק יובא לישראל, יש מי שמצליחות לשמור כל השנים על מעמדן. השיאנית הבולטת ביותר בתחום היא גלית גוטמן, שמזוהה עם "קרייזי ליין" כבר שמונה שנים (16 עונות) וידה עוד נטויה.
(מאת: שלי גרוס)
חני פרי: הדוגמנית הישראלית שהכי הצליחה בעולם בעידן טרום האינטרנט
בשנות ה־70 חני פרי (65) הייתה אחת הדוגמניות הישראליות המצליחות בעולם, ולתקופה מסוימת אף התברגה כאחת מעשר הדוגמניות הכי מצליחות בעולם. הקריירה שלה החלה בישראל בשנת 1970, כשנבחרה לנערת המים ואחר כך לסגנית נערת ישראל, והמשיכה בגיל 17 וחצי, כשהחלה לדגמן באנגליה, לשם נסעה בעקבות בעלה הראשון, יגאל רוזנברג. היא התגרשה לאחר פחות משנה, עברה לבדה לניו־יורק, עם אוצר מילים מצומצם, התקבלה לסוכנות וילהלמינה הנחשבת בזמנה, והחלה לעבוד בתצוגות של מעצבי העל: ראלף לורן, איסי מיאקי, אוסקר דה לה רנטה ונורמה קמאלי. היא הצטלמה לרבלון, הלנה רובינשטיין, צ'ארלס אוף דה ריץ' ועוד.
בגיל 32, אחרי נישואים שניים, חזרה ארצה, התאהבה ונישאה שוב, המשיכה לקטוף קמפיינים וילדה שלושה ילדים. בגיל 40 פרשה מדוגמנות. כיום היא מנהלת השיווק של "פריסייס", חברת קוסמטיקה ישראלית, גרושה בפעם השלישית וכרגיל, יפהפייה מהממת.
למה את מתגעגעת?
"לצלמים ולכיף שהיה אז. עד אמצע שנות ה־70 היינו עושות לעצמנו איפור ושיער, אני מתגעגעת לרולים החמים לשיער", היא צוחקת. "הייתי רוצה להצטלם יותר. חברותיי בנות דורי, כמו כריסטי ברינקלי וג'רי הול, עובדות. האמריקאים כבר הבינו שבחורה בת 18 לא יכולה למכור בגד לבת 65. עד שבארץ יבינו את זה, בטח יעברו עשר שנים, ואני אהיה כבר בת 75".
(מאת: אורית מרלין־רוזנצוייג)
דפנה לוינסון: המעצבת הישראלית עם הכי הרבה חנויות בארץ
המעצבת דפנה לוינסון, בעלת המותג "דפנה לוינסון HDL" מצליחה להחזיק בתנאי שוק לא פשוטים רשת עצמאית הכוללת, נכון להיום, 25 סניפים, מקריית־ביאליק ועד אילת ועוד שלוש חנויות של המותג "סו סימפל". הרשת, שהוקמה בשנת 1995, היא בבעלות בני הזוג דפנה וצביקה לוינסון. היא אחראית על בחירת בדים ועל העיצוב והייצור, והוא על הסניפים והניהול. בסטודיו, בתל־אביב, אפשר לקבל גם ייעוץ סטיילינג ללקוחות.
איך את מסבירה את ההצלחה שלך בעידן שבו כמעט ולא נותר מקום למעצבים מקומיים?
"אני חושבת שההצלחה שלי קשורה לכך שאני נישתית ופונה לקהל מאוד מסוים, לנשים שהולכות איתי מהרגע שפתחתי. חוץ מזה, הבגדים שלי מחזיקים מעמד שנים. יותר
חשוב לי שהבגדים ישבו יפה על הגוף מאשר שיהיו טרנדיים".
(מאת: אורית מרלין־רוזנצוייג)
מיכל נגרין: המעצבת הישראלית עם הכי הרבה חנויות בעולם
הכל התחיל מדוכן תכשיטים קטן ברחוב נחלת בנימין. היום מיכל נגרין, בת קיבוץ נען, היא אימפריה של עיצוב, שכוללת תכשיטים, פריטי אופנה, חפצי נוי, יודאיקה ובובות. בישראל יש לה 16 סניפים, אבל ההצלחה הגדולה טמונה בכישרונה להפוך את סגנונה הייחודי לרשת עולמית – 49 חנויות בזכיינות, בין השאר בטוקיו, סינגפור, מדריד, זאגרב, פראג, לאס־וגאס, אטלנטיק סיטי, מקסיקו־סיטי ובוסטון. "המותג שלי הוא נישתי, ואנשים שאוהבים אותו נקשרים אליו כמו למשפחה", מסבירה נגרין.
ההצלחה בעולם הפתיעה אותך?
"מאוד. כשהתחלתי, לא חלמתי ולא פנטזתי שזה יגיע לממדים כאלה. עשיתי את הדברים שאני אוהבת ועשיתי אותם בשבילי, ותמיד אהבתי לחלוק אותם אחר כך עם אחרים. כשהגעתי לרוסיה, הבנתי למה אני עושה את מה שאני עושה – כנראה זה קשור לשורשים שלי. הבנתי שאני מושפעת מהאקלקטיות שיש בסנט־פטרסבורג ומכל היופי וההדר באדריכלות".
לאן פנייך מועדות?
"לקראת פסח נצא עם סרוויסים ומצעים וכלים לבית, בשיתוף פעולה עם חברת 'עמיטק'. המוצרים יימכרו גם בסניפים בחו"ל, בהתאם לגודל החנויות. הבית הוא הכיוון החדש שלנו".
(מאת: אורית מרלין־רוזנצוייג)
ברטה: מעצבת האופנה עם הכי הרבה עוקבים באינסטגרם
יש לה – תתכוננו – 1.9 מיליון (!) עוקבים באינסטגרם. אתן לא ביניהן? ברטה בלילטי, בוגרת שנקר, פתחה סטודיו באשדוד ב־2004 והיא מתמחה בשמלות כלה וערב. היא פרצה לתודעה הבינלאומית ב־2013, כשאוזכרה בכתבה של "ווג" הבריטי על שמלות הכלה הכי יפות שהוצגו בשבוע האופנה. מה תמצאו באינסטגרם שלה, @berta? תמונות מסלול, קטלוגים וכמובן – צילומי כלות וסלביות בשמלות שלה. האם התמונה של בריטני ספירס בשמלת ערב תקפיץ את מניין העוקבים שלה ל־2M עגול?
(מאת: שלי גרוס)
נטע סקלי: אמנית האיפור הכי מצליחה בעולם האופנה
נטע סקלי עובדת 15 שנה כמאפרת ב"מאק" (כיום בתפקיד המכובד "גלובל סניור ארטיסט"). טסה לשבועות אופנה בחו"ל בתדירות גבוהה (השיא שלה: 18 טיסות בשנה). מאפרת ב־5 עד 15 תצוגות בשבוע אופנה ממוצע (השיא שלה: 26 תצוגות ב־4 ימים בפראג).
נטע, איך החיים על הקו?
"אני שונאת את זה ומכורה לזה באותה נשימה, זה הקונפליקט הכי גדול בחיים שלי. כשאני לא טסה תקופה ארוכה, אני צוחקת שיתקשרו ממשטרת הגבולות לשאול מה קרה. המפגש עם אנשים הוא בדמי. לדבר ולהיפגש עם אנשים שמחוברים לתשוקה הזאת לאיפור ולאופנה, אני ניזונה מזה. כל וריד בגוף שלי צריך את זה, והטיסות הן סבל נוראי. אבל כשהעשייה והיעד שווים, אין לי שום בעיה לספוג את הקשיים. נוצר איזון".
(מאת: עדי שרף)
מימי שוקרון: יועצת היופי הכי ותיקה
כשבישרנו למימי שוקרון (58) שהיא, ככל הידוע לנו, שיאנית הוותק במקצוע שלה, היא הגיבה בהומור: "כמה שנים אחרי שהתחלתי לעבוד ב'משביר' קראתי לזה מחלקה סגורה, ובאמת עד היום לא השתחררתי ממנה". שוקרון עובדת כיועצת מטעם חברת ג'ייד במשביר לצרכן בסניף הדר בחיפה כבר 28 שנים. בחודשים האחרונים – מאז שבנה דוד נפטר מסרטן בגיל 32 – העבודה קיבלה משמעות אחרת: "התהפכו לי החיים", היא מספרת, "ניסיתי לעזוב את העבודה, אבל בג'ייד ממש הכריחו אותי להמשיך, כי הם האמינו שזה יעשה לי טוב. אם לא הם והמשביר, אני לא יודעת איפה הייתי היום".
איך הגעת לעבודה הזו?
"במקרה. חיפשתי עבודה במשמרות. אני אוהבת איפור ואוהבת למכור – אז התחלתי לעבוד בזה בינתיים, והבינתיים הזה נמשך עד היום. אחרי דוד, בני הבכור, נולדו לי גם דנה ושריי, בנות 26, ויש לי כבר שני נכדים".
יש נשים שנרתעות מיועצות יופי וחושבות שמנסים "לדחוף" להן מוצרים. מה יש לך להגיד להן?
"שיקשיבו לדיילת. הן חייבות לנסות אותה, אם לא ינסו, לא ידעו מי היא. אבל אני בעיקר רוצה לייעץ לדיילות עצמן: תהיו נאמנות ללקוחות שלכן, אל תחשבו רק על החברה ועל הבונוסים. אני מתייחסת ללקוחה כאילו היא החברה הכי טובה שלי או אמא שלי. אני עוזרת גם כשהן מחפשות דברים במחלקות אחרות, אז מה אם היא לא קנתה אצלי עכשיו? היא תגיע אליי אחר כך. כשאת מקשיבה ללקוחה ויוצרת אמון – היא שלך. יש לקוחות שאני מתקשרת אליהן להגיד חג שמח או מזל טוב כשנכדה מתחתנת. יש לי סיפוק אדיר מזה. לקוחות מביאות לי ריבות, עוגיות, פרח, וכשאני לא מגיעה הן דואגות לי. זה מחמם את הלב".
נדיר מאוד שאנשים מחזיקים מעמד באותו מקום כל כך הרבה שנים.
"אני מאוד אוהבת את העבודה שלי ולא מרגישה שחוקה אפילו לרגע. לי זה נראה מוזר שאנשים מחליפים מקום עבודה".
(מאת: עדי רשף)
מרים ליפשיץ: בעלת הצמה הכי ותיקה
מתי החלטת שלא תסתפרי יותר?
"כשהייתי בת עשר, אמא שלי חשבה שהשיער שלי דליל מדי ולקחה אותי לרופא שהציע מסכות משמן מיוחד ולהסתפר קצר. אני לא זוכרת אם כבר אז נדרתי שלא אסתפר שוב לעולם, אבל השיער ממילא הפך לסמיך ועבה. כיום אני בת 71".
ומאז מעולם לא הסתפרת?
"פעם אחת, בצבא. לא יכולתי לאסוף אותו בגלל הכומתה ונאלצתי לקצר אותו. מאז לא הסתפרתי, למעט יישור של סנטימטרים ספורים כמה פעמים נדירות".
איך חופפים שיער באורך כזה?
"פשוט, כמו כביסה, והוא מתייבש באוויר כשעתיים. פעם בשלושה שבועות אני צובעת במספרה ואז זה באמת כיף, כי מטפלים בי".
מה אורך הצמה שלך?
"86 ס"מ והגובה שלי מטר וחמישים".
מה יגרום לך להסתפר?
"הצמה היא חלק מגופי וכמו שאני לא 'אספר' בהתנדבות איזו יד או רגל, כך לא אוריד גם את הצמה".
בני הזוג שלך אהבו את הצמה המפוארת?
"בעלי זאביק ז"ל ביקש שלא אספר אותה וגם אלכס, בן זוגי הנוכחי, אוהב אותה".
(מאת: עירית ברנר)
קרין היל: האישה הכי מקועקעת בישראל
קרין היל, 37, דוגמנית קעקועים ומנהלת עמודי פייסבוק, נשואה ללא ילדים מתל־אביב, היא ככל הנראה האישה הכי מקועקעת בארץ. הקעקוע הראשון שלה, שהיום מכוסה בקעקועים אחרים, היה סמל של מותג סקייטרים בשיפולי הבטן. "קעקוע קטן, שאמא שלי לא תראה", היא נזכרת. את הקעקוע השני עשתה בגיל 18 ומאז לא הפסיקה. היל היא מהדמויות הכי מוכרות בסצנה, מופיעה במגזיני קעקועים בעולם ומנחת כנסים בנושא. תצלום שלה, שצילם אלכסנדר טילקין, הוצג השנה בתערוכת "גוף האדם כיצירת אמנות" במוזיאון ארץ ישראל.
רשימה חלקית: "הלו קיטי" קטן על רגל שמאל, "שרוול" על יד שמאל, קעקוע ענקי של היפהפייה הנרדמת על הגב, קעקוע על הצוואר, שכולל שושנים בצדדים ופרפר/עש בחזית וקעקועים על כפות הרגליים (עוגן וכוכבים). על האצבעות (ללא האגודלים): אותיות המרכיבות את המילה PRINCESS וקעקועים של כיתובים שונים. על כף היד השמאלית קעקוע של מסור קטן ועל כף היד השנייה סכין קצבים. על ירך ימין - ארון קבורה שמתוכו יוצאים רגל ופרחים. עוד קעקועים לאורך הרגליים מאחור, אקדח ושושנה על הבטן התחתונה, דמות מתוך קומיקס על צלעות שמאל, ביד ימין כוכב במרפק, גלידה בחלק הפנימי ופטרייה צבעונית בפרק כף היד. על כף היד, שמו של הכלב שלה, דקסטר.
מה השארת ללא קעקוע?
"החזה שלי עדיין ללא קעקועים, כרגע, מתוך החלטה, אבל לא יודעת אם זה יישאר כך. אני די בטוחה שאת יד ימין אכסה לגמרי. את רגל שמאל אני שומרת לפורטרט של הכלב שלי, כאשר ילך לעולמו".
(מאת: אורית מרלין־רוזנצוייג)
