מכל תלמידיי השכלתי: "המורה, כדאי שתלמד למלא את עצמך בעצמך"
"אני מנסה ללמד אותם מניסיוני עמוס הקיבעונות ומקבל הזדמנות להקשיב ולהפנים תובנה טרייה", המורה שרון כהן בא ללמד ויוצא לומד
כיתה ה', תחילת שיעור. הילדים מדברים ביניהם ואני מחכה לקבל את אלומת ההקשבה כשהיא מכוונת אלי. אחרי כמה דקות זה קרה, והרגשתי צורך לשתף אותם במה שהרגשתי עד לרגע ליכוד תשומת הלב. התחילה שיחה על רצונות וצרכים. ומשם התגלגלנו לשיחה על "הכוס שבלב".
כך מילאנו את הכוס
סיפרתי להם על רעיון הכוס שבלב. לכל אדם יש בלב כוס וכשהיא מלאה הוא שמח ושבע רצון ולכן נחמד יותר, נדיב יותר, סבלני וסובלני יותר. וכשהכוס ריקה הוא עצוב, מתוסכל, כועס ורב עם הסביבה (כשבעצם תכלית המריבה היא הצורך במילוי הכוס).
הם שיתפו במה שהם מבינים מזה והוסיפו עוד נקודות מבט משלהם. ואז ילד אחד הצביע בהתרגשות ואמר: "אני מאמין שלכל אחד מאתנו יש בתוכו תמי 4 ועלינו ללמוד למלא את הכוס שבלב מתוכנו ואז פחות נריב עם אחרים על המילוי". עפו לי ריסים מלהט ההתרגשות. "ואוו! מדהים!"
הרגשתי צורך לעזור להם לחוות רוך כלפי עצמם, אז הוספתי משלי: "וזה בסדר גמור שלא תמיד אנחנו מוצאים את הלחצן של התמי 4. לפעמים זה בסדר שאנחנו צריכים לקבל מילוי מבחוץ, מהסביבה, מההורים, מהחברים וכו'. אנחנו לא חייבים להתמלא תמיד רק מעצמנו".
ילד שישב מולו ביקש רשות לדבר ואמר בנחת: "אני חושב שאם יש תמי 4 בתוכי, אז אפשר תמיד. תחשוב על זה לרגע, תמי-4, תמיד". לא הבנתי אותו באותה שנייה, אבל קלטתי שהילדים סביבו מתלהבים מהרעיון. חשבתי לשחרר ולהמשיך הלאה.
תובנה של ילד
"שרון, אתה לא הבנת, נכון?" פנה אלי ילד אחר.
"לא, לא הבנתי", הרגשתי שאם הוא שואל ועוד כמה ילדים ברחש של התלהבות מהעניין, אז יש פה משהו שמחכה להתגלות לי. "אני אסביר לך. 4 בגימטרייה זה ד'. תמי-4, תמי-ד'. כלומר תמיד".
אני לא יכול למצוא מילים להסביר את התחושה שהתפוצצה בי באותה שנייה. בדרך כלל אני זה שמשחק עם מילים ואחרים מנסים להבין. והילד הזה, במגרש הביתי שלי, העביר לי כדור בין הרגליים."וואוווו, זה ענק!" יצאה לי צעקת התלהבות של שדרן כדורגל ארגנטינאי אחרי גול של מסי בגמר המונדיאל.
ראיתי איך העיניים שלו נצצו מהתרגשות. לקח לי כמה שניות להירגע מההתלהבות. המתנה הכי גדולה שאני יכול לתת לילד זה את ההתרגשות האותנטית שאני חווה כשאני מקבל ממנו משהו. התרגשות ממתנת הנתינה שלו, היא המתנה הכי משמעותית שהוא מקבל.
"אתה מבין עכשיו?", הוא שאל אותי שוב וביקש להוסיף ולדייק את דבריו. "אם אתה כבר מגלה שיש בתוכך תמי 4 ואתה יודע שיש בתוכך כוס שמבקשת להתמלא, אז למה שלא תלמד את עצמך למצוא את הכפתור של המים ותפתח בכל פעם שאתה צריך. זה נראה לי די פשוט אפילו".
ממרום גילי עמוס דפוסי החשיבה וההרגשה, שוכנעתי. אני מנסה ללמד אותם מניסיוני עמוס הקיבעונות וכאן קיבלתי הזדמנות להקשיב ולהפנים תובנה טרייה. תובנה ששלחה אותי לחפש בתוכי את כפתור התמי-4 שימלא את הכוס שבלב שלי. מילוי תמידי. מילוי שגומל אותי מצורך באישורים חיצוניים.
מכל מלמדיי השכלתי ומתלמידיי יותר מכולם.
הדף שלי בפייסבוק, משמהות - שרון כהן , הוא כמו ילד. כשמחבבים אותו, הוא מעניק המון בחזרה. וגם מוזמנים לגלות עוד גוונים בקשת האפשרויות שאני מבקש להציע, באתר שלי .
נשוי לקרן, אבא לעוללים, מורה לילדים ונוער. לומד אותי איתם ומלמד אותם איתי. לא מאמין בתעודה. רק בתהודה שמהדהדת פנימה לתוך הלב. בתעודה שלי תמצאו שני תארים בכלכלה, אבל בתהודה שלי כתוב: "מלמד M.A ש-B.A לי". מרצה ומעביר סדנאות להורים ומורים שרוצים, כמוני, ללמוד איך להגדיל את האהבה בבית ובכיתה. מטפל משפחתי וזוגי.
אני מאמין שלכל אדם יש יעוד. היעוד שלי הוא לעזור לאנשים בכל גיל, להיטיב את הקשר עם עצמם ועם הסובבים, על ידי שינוי תודעתי פשוט אך שורשי, באמצעות אמנות ייחודית ויוצאת דופן - אמנות המילה.
