מארגני אולימפיאדת החורף בדרום קוריאה עשו הכל כדי למנוע ביקורת על ״מפגני ראווה״, כפי שאפיינו את האולימפיאדות האחרונות. במקום אדריכלים כוכבים (״סטארכיטקטים״) מיובאים מחו״ל, הופקדה חברת בנייה מקומית על תכנונם ובנייתם של מתקני התחרויות.
במקום אצטדיונים ענקיים שהופכים לפיל לבן לאחר טקס הסיום, הוקם אצטדיון פשוט, גם אם בעל צורה מקורית (מחומש, כמו הפנטגון), שיפורק בתום התחרויות; במקום עיצובים שממותגים בשמות מפוצצים (מ״קן ציפורים״ ועד ״קוביית הקרח״, אם להשתמש בדוגמאות רק מאולימפיאדת בייג׳ין), רוב מתקני התחרויות נראים כהאנגרים פשוטים. לא שזה עזר מאוד לשמירה על התקציב: הוא הסתכם בכ-14 מיליארד דולר, כמעט כפליים ביחס להערכתם של המארגנים, כאשר זכו באירוח המשחקים ב-2011.
מה שטוב למארגני התחרות, מתאים כנראה פחות לנותנות החסות. ענקית הרכב והטכנולוגיה ״יונדאי״ גנבה את תשומת הלב העולמית, כשהשתמשה בילד-פלא של מפגני ראווה באולימפיאדות, האדריכל-מעצב-אמן הבריטי אסיף קאהן, ליצירת הגימיק התורן. אחרי ״ביתן הסלפי״ שבנה לאולמפיאדת החורף בסוצ׳י (אז הפך את תמונות המבקרים לפסל תלת-ממדי בחזית, בדומה להר ראשמור), וביתן קוקה-קולה הפסיכדלי שיצר באולימפיאדת לונדון, הפעם הוא הכריז על ״הבניין הכהה ביותר בעולם״, שהוקם בפיונגצ'אנג וייפתח לציבור עד 18 במארס.
Hyundai Pavilion PyeongChang Winter Olympics 2018 - Asif Khan from Asif Khan on Vimeo.
הביתן, שנועד לקדם את בשורת ״הדאגה לסביבה״ של יונדאי, באמצעות פיתוח מנוע שעובד על מימן, מנסה להעביר את הבשורה בשני ממדים. מבחוץ, מדובר בהמחשת המחשבה על ״עתיד היקום״, באמצעות הפיכת מעטפת הבניין למעין ייצוג של כוכבי השמיים; מבפנים, מועברת ״הטכנולוגייה הנקייה״ של מנוע המימן באמצעות חלל לבן בוהק, המחורץ בתעלות מים שבהן זורמות טיפות מים בודדות. 25 אלף טיפות כאלה מפכות בכל דקה, כשקצב זרימתן רגיש לתנודות הקהל, והן מתנקזות אל מעגל מרכזי לכדי שלולית שטוחה, עד שהן נעלמות בחור ניקוז (פעולה שמזכירה מאוד את גלריית טשימה של האדריכל היפני ריו נישיזאווה, שותף במשרד Sanna שמתכנן את קמפוס "בצלאל" בירושלים).
למי שייך הצבע הזה
אין זו ההשראה היחידה שצילומי המבנה מעוררים. המעטפת החיצונית מזכירה מאוד פסלים של האמן אניש קאפור, ולא בכדי: האשליה של התבוננות אל היקום מושגת באמצעות הצבע ״ונטה-בלאק״ - אותו צבע ״השחור ביותר בעולם״, שעורר סערה בעולם האמנות לפני כשנתיים, כאשר קאפור ״רכש״ את הזכויות לשימוש בלעדי בו בעולם האמנות, במה שנדמה היה כתרגיל יחסי ציבור מוצלח של יצרנית הצבע, ״סארי ננו-טכנולוגיות״ היושבת בעיר הבריטית.
הצבע מיוצר באמצעות החומר ״ננו-צינורית הפחמן״, ומכך נובע שמו:Vanta - Vertically aligned carbon nanotube arrays או בעברית ״סידור אנכי של ״ננו-צינורית הפחמן״. בגלל יכולת ספיגת האור של החומר, שלדברי החברה עומדת על 99% מהאור שמוקרן עליו, קשה מאוד להבחין בקווי המתאר של הצורה שנמשחה בצבעיו. זאת, משום שעל משטחיו לא נראים סימנים של אור וצל. תכונה זו התאימה, ככפפה ליד, לפסליו של קאפור (כגון הפסל ״ללא כותרת״ מ-1993, שהוצג תקופה ממושכת במוזיאון תל אביב), הבנויים כחלל שקשה להבין את עומקו - לעתים הוא נראה שטוח כמו ציור, ולעתים בעל עומק אין-סופי.
קאהן הפך את פסליו של קאפור למבנה ענק. על משוכת השימוש בצבע ה״בלעדי״ לקאפור, התגברו באמצעות ייצור וריאציה חדשה של אותו צבע (לקפור הזכויות על המוצר S-VIS, קאהן קיבל לרשותו את הצבע VBx 2).
עוד השראה מאניש קאפור
אגב, בזאת לא מסתיימת ההשראה שנשאבה מקאפור. בדומה לצורת פסליו, המבקשים לייצר אותה אשליה אופטית - שאינם שטוחים, אלא עמוקים - גם קירות המבנה של קאהן אינם שטוחים למעשה, אלא מקושתים. הדבר נעשה באמצעות משיכת פינות הביתן למרחק של חמישה מטרים מקצה הקיר, כך שכל אחת מפאות הביתן דומה יותר לקשת מאשר לקיר ישר. תוכנית הביתן, בגודל של 35 מטרים על 35 מטרים, מזכירה לפיכך מבנה פגודה.
בחלל שנוצר בכל אחד מהקירות, שתל האמן אלפי נורות לד שמדמות את גרמי השמיים. ״ממרחק נראה המבנה כמעין חלון שצופה אל החלל החיצון״, אמר קאהן בהודעה לעיתונות, ״וככל שמתקרבים אליו, קירותיו עוטפים את כל שדה הראייה של המבקר, כך שהכניסה אליו נדמית כמו התפוגגות בתוך ענן כהה״. על מיצג המים החבוי בפנים, אמר קאהן: "במהלך הסתגלות העיניים אל הבוהק, יש רגע שבו אתה חש שטיפות המים הזעירות הן באותו קנה מידה של הכוכבים שבחוץ. רציתי להנכיח מעבר מקנה המידה של היקום אל קנה המידה של טיפת המים, באמצעות צעדים בודדים בלבד״. ההצהרה התאימה, כמובן, לטקטיקת השיווק של "יונדאי", שמקדמת כאמור שימוש במנועי מימן ברכביה, ונציגי החברה הצטרפו בהודעה לעיתונות משלהם: ״המעטפת מייצגת את היקום, מקורו של המימן, ואילו מיצב המים בפנים קיבל השראה ממולקולות המימן״.
ל״גרדיאן״ הבריטי אמר קאהן, כי הוא מעוניין לקדם את טכנולוגית הבנייה. ״האדריכלות תמיד משתרכת 50 שנה אחרי הטכנולוגיה", ציין, "והמצאות שפותחו במקור לתעשיית הרכב או החלל מוצאות לבסוף את מקומן באדריכלות. זאת רק תחילתו של ׳עולם חדש מופלא׳ של מיקרו-מבנים (הכוונה למבנים המשתמשים בחומרי ננו-טכנולוגיה, לא למבנים זעירים בגודלם, א״א), בין אם אלה טכנולוגיות שנועדו להתפלת מי ים, או חומרים בעלי מוליכות-על״.
נציגי חברת הצבעים ביקשו לצנן את החגיגה. ״זה לעולם לא יהיה מוצר מדף״, הבהיר איש החברה, בן ינסן. ״רק מומחים שעברו הכשרה אצלנו יכולים להרכיב את הצבע על בניינים, כך שלעולם לא נראה זאת בתוך בקבוק ספריי צבע״.
