האחרים: האם הדוגמנים החריגים מאיימים על מודל היופי הישן?
השחור הלבקן, החייזרית הגרומה, הקירחת נטולת השיניים, או הנכה בכיסא גלגלים – בכל צורה ואופן הכי חשוב היום להיות יוצא דופן. אג'נדה חברתית או ניצול ציני?
כבר שנים שמכפישים את עולם האופנה וגרורותיו, ומאשימים אותו בהשטחה של הטעם וביצירת אמות מידה אחידות ליופי. אמרו עליו שהוא בית חרושת לשכפולים אנושיים של בובת ברבי, ושהוא בורר בקפדנות מופרזת את הבאים בשעריו, משל היה סלקטור בכניסה לגן העדן של מלאכיות ויקטוריה'ס סיקרט. כעת מתברר שקיתונות המרמור, התלונות והביקורת שהוטחו בו עשו את העבודה, ופתאום נזכרו שם שלהיות יפה זה לא מספיק, שברבי זה פאסה, ושאחיד זה עניין שמתאים ללחם ולא לאופיום ההמונים.
כך קרה שליופי המוכר והידוע, המגולם בדמותה של בר רפאלי, קוראים עכשיו בנאלי וסתמי, ואת מקומן של כל אותן קלאסיקות בלונדיניות כחולות עיניים ממלאים בזה אחר זה שלל דוגמנים "אחרים", שזה השם המכובס של מוזרים, או אולי אפילו מודרים – חברתית, כמובן, ובעולם האופנה בפרט.
קחו למשל האחיות האוסטרליות אלייזה ולקסי סקפידי, שנחרדו מהנראות האחידה של נושאות הכנפיים הרשמיות במשמר הסוד של ויקטוריה, והפיקו אלטרנטיבה מגוונת לתצוגה הכי נצפית בעולם – חגיגה של מלאכיות בשר ודם, שלא בהכרח מורכבות מחמישים קילו הפרושים על מאה ושמונים סנטימטרים. רוצות לומר – אדריאנה לימה מתבקשת להחזיר לקבלה את מפתחות חדר ה-VIP של העולם.
במילון החדש, היפה של אתמול הוא הנומבון של היום, "יופי של מועמדות למיס יוניברס", כפי שקוראים לו בטיירה-בנקסית, כי "סליחה מתוקה, אבל זה לא מה שאנחנו מחפשים היום, את לא מספיק מיוחדת, ויש עוד אלף כמוך". כדי להצליח בעולם הביוטי היום את חייבת לבלוט, אפילו אם זה אומר לגדל אוזניים של פיל, העיקר שלאף אחד אחר אין כאלה. במילים אחרות, את לא צריכה לזהור, את צריכה לחרוג.
בכל צורה ואופן, הכי חשוב היום זה לצאת דופן, ובחיפוש אחר ההבטחות הבאות כולם סוגדים ל"טוויסט" שיעבור מצלמה בצורה הכי בולטת לעין. העצם הבולטת באף, השומה האימתנית מעל השפה, או הפזילה הקשה בעיניים הן רק קצה הקרחון של החריגות שעלו למדרגת היפה החדש. אט אט מסמנת התעשייה V גדול לצד כל סעיף שנחשב לביג נו נו בלה לה לנד האופנתי.
שון רוס, דוגמן שחור שהוא בעצם לבן, ו-וויני הארלו, שהיא גם-וגם מעורבב בדלמטיות, זוכים לקמפיינים הכי שווים בעולם, ומאתגרים את התפיסה המקובלת של הפרדת צבעים, שנותרה רלוונטית רק בכביסה. לצדם מככבים גם הדוגמנית מולי בייר, שאוחזת במראה חייזרי וגרום במיוחד; מלאני גאידוס, שמחלה גנטית הפכה אותה לנטולת שיער ושיניים; מדליין סטיוארט הלוקה בתסמונת דאון, שסחפה אחריה מאות אלפי עוקבים ברשת במסעה להפוך לדוגמנית; ג'יליאן מרקדו בכיסא הגלגלים, או טס הולידיי, דוגמנית הפלאס-פלאס-פלאס-סייז, שגורמת לאשלי גרהאם להיראות כמו מיניאטורה.
בקיצור, הכול מכל וכל, כולם יפים ונחשקים - מוכתמים ומולבנים וגמדים וענקים ומקועקעי פנים ונטולי מגדר וחסרי גפיים. הם לא נראים כמו הבת של השכן, ובטח שלא כמו התאומים האבודים של בר רפאלי. הם מייצגים נראות לא שגרתית שעולם האופנה אוהב לקרוא לה "אדג'ית", ואני חושב שלפעמים היא באמת על הקצה של המרהיב, ולעתים היא רק שם חיבה למכוער טילים.
אין לי ספק שהם יוצרים עניין מחודש בתחום שהפך מפוהק למדי, אבל עושים מהפיכה או משנים תודעה? מממ...לא ממש. איכשהו נוצר אצלי הרושם שכל חגיגת האחרות הזו היא לא יותר ממס שפתיים, שמאפשר להמשיך ולייצר את אותם ייצוגי יופי אליהם הורגלנו במשך שנים. איך לומר, המחויבות האופנתית של עולם האופנה לגיוון היא יותר "איטס קומפליקייטד" מאשר "אין ריליישנשיפ", כשהדוגמנים מהזן החדש הם על תקן השכן הערבי, עלה התאנה שמאחוריו אנחנו יכולים להמשיך להתגזען בנחת.
איך אני מבין את זה? פשוט מאוד: את שערי המגזינים ואת מסלולי התצוגות עדיין מרפדות בעיקר בנות שלא רואות ממטר את גיל 16, ולא מאמינות בקיומם של מותניים רחבים מאלה של צרעה. השילוש הקדוש לבן-רזה-צעיר ממשיך לשלוט, גם אם אחת לכמה תצוגות הוא מפנה משבצת למען ה-PC הסובלני, המקבל והפתוח לאחר, ובעיקר לטובת הרייטינג הטמון באלמנט ההפתעה. אז אנא מכם, הפסיקו לבלבל לנו את המוח עם מושגים כמו "גיוון" ו"הרחבת הייצוג", כלומר, אתם יכולים להמשיך לבלבל אותנו, אבל אין סיכוי שנקשיב, כי אנחנו עסוקים בלהשביע את רעבוננו בקוביות קרח ולתקוע מחטים נגד קמטים.
למה? כי היופי אולי באמת מגיע בכל הצורות, אבל לכסף יש תמיד את אותו הצבע. ואיך יעשו כסף ללא פיזור תחושת נחיתות רצופה של כל הלא כל כך זוהרים (אנחנו) ביחס לזוהרים פלוס (ג'יג'י ובלה חדיד, למשל). ברגע האמת, ועם כל הכבוד לחריג השונה והמיוחד, את הכסף שלנו אנחנו עדיין מעדיפים למסור למי שמבטיח לנו להיות יפים יותר. חריגים יותר כבר היינו בשיעורי ההתעמלות בתיכון, אז לא תודה.
__________________________________________________________________________
ולמה עולם האופנה מסרב לוותר על פרווה?
