פרדוקס הדיאטה בעולם השפע: אוכלים יותר, רוצים לשקול פחות

בעוד שחצי עולם מת מרעב, החצי השני עושה דיאטה, מפנטז על בורקס וסובל כי המשקל לא צונח מהר מספיק. האם זה באמת מפתיע שהדיאטה תיגמר בעלייה?

רחל גרנות

|

09.01.18 | 07:51

פעם הבחירה לא הייתה כל כך קשה (צילום: Shutterstock)
פעם הבחירה לא הייתה כל כך קשה (צילום: Shutterstock)

בעולם של היום אנחנו בפירוש אוכלים יותר. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ב-20 השנה האחרונות ממוצע הצריכה הקלורי היומי לנפש עלה בכ-1000 קלוריות, כך שאנחנו צורכים בממוצע כ-3600 קלוריות ליום. ניחא אם היה מדובר על 'קלוריות איכותיות' אך התוספת הזאת מורכבת ברובה מסוכרים ושומנים מה שבהחלט מסביר את מגמת העלייה במשקל.

 

בארה"ב כ-60% מהאוכלוסייה סובל מעודף משקל ואנחנו, לצערי, לא רחוקים מהם. בישראל אחד מכל 5 ילדים הוא בעל עודף משקל. האבסורד הוא שלמרות שאנחנו אוכלים יותר ושוקלים יותר אנחנו גם רוצים להיות רזים יותר. במחקר בארה"ב מתברר שב-15 השנה האחרונות נשים עלו בממוצע כ-4 ק"ג. אך כששאלו אותן מהו המשקל האידיאלי אליו הן שואפות, מסתבר שהמודל שלהן ירד ב-3.5 ק"ג. כלומר, לא רק שהפערים לא נסגרים, אלא הולכים וגדלים. אנחנו משמינים – אך רוצים להיות רזים יותר ממה שהיינו.

 

מתערבים שהיא לא נגסה בשוקולד? (צילום: Shutterstock)
    מתערבים שהיא לא נגסה בשוקולד?(צילום: Shutterstock)

     

    בכל סוגי המדיה אנו רואים מדורי בישול לצד מדורי דיאטה ולידם פרסומת עם דוגמנית רזה מדי שגורמת לי לבכות, 'מי יכולה להיראות כמוה? היא לבטח לא טועמת מהמנות המוצעות במדור הבישול'. גם כשאנחנו מנותקים מהמסך או העיתון, החשיפה לפיתויים נשארת בעינה 'בזכות' בתי קפה, מסעדות ומאפים שנמכרים בכל מקום אפשרי. אכילה הפכה לצורת הבילוי המועדפת על רבים, גם אם החלטנו ללכת לסרט, מראש ברור שאי אפשר בלי איזה בית קפה אחריו או לכל הפחות דלי פופקורן במהלכוכי כיצד נשרוד שעתיים בלי נשנושים? 

     

    בעוד שהאכילה בעלייה, הפעילות הגפנית בירידה. נכון שהיום מכוני כושר צצים כפטריות לאחר הגשם והם מלאים באנשים בבגדים מבריקים שהולכים משום מקום לאף מקום או מטפסים במדרגות לקומה לא ברורה. נכון שלפני שני עשורים לא ראינו אנשים רצים בפארק או כאלה שהולכים במרץ ברחובות העיר, אך מי היה צריך את זה? אנשים הלכו ברגל, עלו במדרגות וכל צורת עשייה הייתה מלווה בפעילות גופנית. ילדים הלכו לבית הספר או רכבו על אופניים. היום טורי מכוניות מורידים בבוקר את הנסיכים והנסיכות בשער בית הספר כדי שחס וחלילה לא יתאמצו וילכו רחוב או שניים ברגל. אחרי בית הספר, בעוד ילדי הדורות הקודמים שיחקו והוציאו אנרגיה, הילדים של היום מתיישבים מול המסך ומושטים את היד - לאן? לקערה המוצעת עם חטיפים שלא תורמים דבר פרט למשקל עודף.

     

    וכך, למרות מכוני הכושר וחוגי ההתעמלות השונים, הפעילות הגופנית של רבים מאיתנו מסתכמת באותן הליכות אינסופיות בין הסלון למטבח. יכולנו להתרווח בכורסה, ליהנות ממנעמי השפע ולהשמין לנו בנחת לולא מחשבה מנקרת אחת 'רזה – זה יפה, רזה – זה בריא'. רופאינו לא מפסיקים להזהיר מכולסטרול ושאר מרעין בישין, האופנה במקום להתפתח איתנו – קטנה ומכול מקום רק שומעים על שיטות חדשות ומופלאות לירידה אפקטיבית במשקל.

     

    בעוד חצי מהעולם מת מרעב, החצי שלנו עושה דיאטה. וכמו כל דבר אחר בעולם המודרני אנחנו רוצים לרזות הרבה ועכשיו. כך בתוך שפע האוכל, יושבים להם מגשימי חלום הרזון עם עלה חסה בפה ויגון עמוק בלב, מכרסמים גזר ומפנטזים על בורקס. האם זה מפתיע אם כן שרוב הדיאטות נגמרות בעלייה במשקל?

     

    לצערנו זה לא נחשב לפעילות גופנית (צילום: Shutterstock)
      לצערנו זה לא נחשב לפעילות גופנית(צילום: Shutterstock)

       

      אפילו עיצוב הבית השנה בעשורים האחרונים תורם לעלייה במשקל. המטבח הפך להיות חלק מרכזי שמבלים בו את רוב שעות היום. הוא פתוח לסלון וכל האביזרים בו גדלו. במקום המקרר הקטן של פעם, הופיעו מקררים אימתניים בגודלם שיכולים להכיל כמות מזון שבועית של כמה משפחות ווזה עוד בלי להזכיר את המקפיא העמוס לשעות מצוקה. אנחנו מחקים את העיצוב האמריקאי ולא את האירופאי. קשה למצוא בצרפת מטבחים מעוצבים וגדולים כמו אצלנו. הטלוויזיה הקרובה כל כך למטבח הופכת את החיים לקלים עוד יותר כי היא מעלימה את הצורך בטיול מהסלון למטבח. האוכל הפך להיות מרכזי יותר ולא רק בבית. הבילוי השגור היום הוא יציאה למסעדה/בית קפה/בר שמגיש נשנושים, אפילו הילדים נפגשים במקומות של אוכל.

       

      העלייה הגדולה במשקל קרתה, כאמור, בעשורים האחרונים עם כל השינויים שהזכרתי וגם אחרים שלא. ובמקביל מבחינה פיזיאולוגית שום דבר לא השתנה. גופנו לא התאים את עצמו למצב הנוכחי של השפע. עדיין המטרה הביולוגית של הגוף שלנו היא לעלות במשקל ובמקרה הגרוע לנסות ולשמור על המשקל הקיים. גופנו עדיין חסכוני ומנצל את הקלוריות בצורה היעילה ביותר. ובכך לדאבוננו הוא מתאים לחיים של פעם ולא של היום.

       

       

       

      לא אחת אני שומעת מטופלות מצרות שאינן חיות בתקופה שהייתה לפני כמה מאות שנים, כאשר העריכו נשים מלאות. היום אותן נשים שמופיעות בציורים המפורסמים היו לכל הפחות נשלחות למחלקת פלאס סייז ייעודית בסוף החנות. אולם, חשוב לזכור שלפני מאות שנים האוכל היה במשורה. המזון דרש גידול, הכנה ממושכת ואמצעים לא מבוטלים כך שרק העשירים יכלו להרשות לעצמם לאכול כמויות. לכן אישה מלאה ייצגה אישה עשירה, אישה שהגיעה מן המעמד הגבוה שיכולה להרשות לעצמה שפע של מזון מובחר. האנשים האחרים היו רזים, ולא בגלל רצון לרזות או איזו דיאטה מוצלחת במיוחד, אלא פשוט כי לא היה מספיק אוכל.

       

      היום השפע מבלבל ומגרה. המזון זמין מאוד ואנו חושקים בו יותר 'הודות' לפרסום וחשיפה מתמדת אליו. שוב המשקל יכול להעיד על מעמד וסטטוס חברתי רק שהמשקלים בחברה התהפכו: נשים משכבות סוציו אקונומיות גבוהות, רזות יותר. מדוע? יש לכך מגוון סיבות אך בין היתר זה הקדשת זמן ומחשבה לאותו המזון והעדפת האיכות. את ההמלצות האלה אתם כבר שמעתם - אכלו מזון... ולא יותר מדי.

       

      רחל גרנות היא יועצת תזונה בעלת תואר שני בחינוך לבריאות. היא פיתחה תוכנית ייחודית לאכילה לפיה מותר לאכול הכל ולהתיידד עם האוכל.

       

      -------------------------------------------------------------------------------------------

       

      איך מרזים עם מתוקים? לרחל גרנות יש תפריט בשבילכם

       

       

       לחצו על התמונה כדי להגיע לכתבה (צילום: Shutterstock)
      לחצו על התמונה כדי להגיע לכתבה (צילום: Shutterstock)

       

       

       
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד