פעם, וזה לא היה לפני הרבה שנים, מכוניות חשמליות נחשבו למדע חצי בדיוני. הן היו העתיד שלנו. הפנטזיה. אפילו לא ידענו לדמיין את ייראו מכוניות כאלה, איזה צבע יהיה להן, מה יהיה נפח המנוע, ואם בכלל יהיה מנוע. המחשבה על מכונית שנוסעת על חשמל מילאה אותנו בריגוש.
והנה, בסוף 2017, נראה שחזון המכונית על חשמל, שהתחיל כבר די מזמן עם דגמים היברידיים, קורם עור וגידים. האמנם? תנו לי לקצר לכם סיפור ארוך: המכוניות החשמליות הן עדיין העתיד. זו עדיין לא המציאות היומיומית שלנו. ייקח זמן, עד שכולנו נחזיק בבית מכונית כזאת, ונוותר על התלות בדלק מזהם. כדי שזה יקרה צריכות ממשלות העולם המודרני ויצרני הרכב, יחד או לחוד, לרצות את זה באמת בשבילנו, ולקבל החלטות דרמטיות שיעבירו את הנהגים אל רכב חשמלי. אחת מהן, למשל, היא לאפשר לנו לקנות אחת כזו.
זה בדיוק מה שחשבתי כשנכנסתי אל הב.מ.וו i3 החשמלית, שמחירה הרשמי עומד על 249,000 שקל. האם אני יכולה להרשות לעצמי לרכוש אחת כזו? ובכלל, מי הקונה הפוטנציאלי שלה? הרי כדי לשלם רבע מיליון שקל על מכונית חשמלית עם מיתוג יוקרתי, אתה חייב להיות גם עשיר וגם משוגע קיצוני לאיכות הסביבה. אני מכירה מעט אנשים כאלה. אבל בואו נניח לבעיות בצד ונצא לסיבוב.
מלבד מחיר היסטרי, ה-i3 היא מכונית שקל להתאהב בה. העיצוב שלה כובש (אם כי הוא עניין של טעם), המנוע שקט (וזה עניין שצריך להתרגל אליו בתחילה, וברגע שתתרגלו, לא תרצו יותר לשמוע מנוע רועש לעולם) והתאוצה מהירה.
גולת הכותרת היא המנוע: הוא חזק מאוד, רב עוצמה, ומביא אותנו לתובנה שאפשר, צריך וכדאי כלכלית, לבלות בנסיעות בינעירוניות במכוניות חשמליות כאלה. גם נוחות הנסיעה היא מהטובות שהתנסיתי בה. המושבים המתכווננים נוחים להפליא, שדה הראיה רחב, יש מערכות לבקרת אקלים, חיישני גשם וגם מערכת עזר לחניה הכוללת חיישנים היקפיים ומצלמת נהיגה לאחור (שהיא לא פחות ממושלמת), ואפילו מערכת לביצוע חנייה אוטונומית בלחיצת כפתור.
עוד תקבלו חבילת בטיחות מסוג Driving Assistant Plus, שמתריעה בפני התנגשות (בדקתי, זה עובד) וסיוע בבלימת חירום, שכוללת גם בקרת שיוט אדפטיבית עם שמירת מרחק מלאה ועצירה מלאה של הרכב.
בין הפינוקים: חישוקי 19 אינץ', מראות צד עם חיישן נגד סנוור, מערכת מולטימדיה עם מסך רחב. וכאמור: מנוע שקט להפליא ואפס פליטה של מזהמים. תענוג.
לא ידעתי את זה לפני שקראתי, אבל זו מכונית עם חידוש נוסף. לראשונה ברכב מייצור סדרתי, תא הנוסעים מיוצר במלואו מקרבון (סיבי פחמן), ולדברי היצרן, זו תכונה שהופכת את המכונית לקלה יותר, בטוחה יותר, וזריזה יותר.
ואת הזריזות מרגישים: התאוצה שלה מאפשרת להגיע בתוך 7.3 שניות מ-0 ל-100 קמ"ש, ועם מנוע המפיק 170 כ"ס, חווית הנהיגה היא כמעט ספורטיבית.
אז מתי התחלתי לפחד והפסקתי ליהנות?
כשהיא במצב סוללה מלא מאפשרת ה-i3 נהיגה לטווח של עד 200 ק"מ (תלוי כמובן, בכל מיני משתנים כמו תנאי הדרך, אופי הנהיגה וכדומה). במילים אחרות: תוכלו לקפוץ איתה לאכול משהו בשוק מחנה יהודה הירושלמי, אבל תגידו ביי-ביי לנסיעות ארוכות, למשל לים המלח ולאילת. למה? בגלל עניין טעינת הסוללה.
במחיר העסקה תקבלו אמנם נקודת טעינה חשמלית בחניה הביתית שלכם, שזה מתבקש והגיוני, אבל כדי לטעון את סוללת המכונית במהלך נהיגה ארוכה, עליכם לחפש את נקודות הטעינה של חברת "ג'ינרג'י" או של ב.מ.וו. ואיך נאמר בעדינות? אין מספיק מהן באזורים שמחוץ לגוש דן.
גם במידה ומצאתן אחת, ייקח לכם כשעתיים וחצי עד שלוש שעות (!) למלא סוללה ריקה כמעט לגמרי. אפילו לטעון סוללה במצב של 50% זה עדיין סיפור ארוך (עניין של יותר משעה), הרבה יותר מהזמן שאתם מבזבזים בהמתנה בתחנות דלק רגילות. נסו למצוא מישהו שיש לו סבלנות לעמוד בנקודת טעינה חשמלית את משך הזמן הזה מבלי להתייאש. נסו למצוא מישהי כמוני, שמבלה שעות בדרכים, ולא תקבל התקף חרדה כשהיא רואה את המכונית שלה על סוללה במצב של 30% כשאין אף נקודת טעינה חשמלית בסביבה שלה.
אכן, מאתגר. אפשר אמנם להיעזר במערכת ה-ECO PRO, שתפעיל מצב חסכון בסוללה על ידי הפחתת ביצועי המזגן, אבל קשה להמליץ לנסות את זה בקיץ. בעצם, אל תנסו את זה בכלל בתנאי האקלים של המדבר הישראלי.
לסיכום: האם הייתי קונה את הב.מ.וו החשמלית? במחיר המתאים, כן. בעולם אידיאלי, מכונית כזאת הייתה עולה פחות ממאה אלף שקל, ומשמשת כמכונית שנייה בבית, לנסיעות לא מאוד רחוקות. עד אז, בזמן שאני מבלה בפקקים עם המכונית הרגילה שלי ומזהמת לצערי את כדור הארץ, נמתין עד שמישהו ירים את הכפפה וינקד את רחבי ישראל בנקודות טעינה חשמליות רבות ונגישות. אז אפשר יהיה להתחיל ולומר, שהעתיד כבר כאן.
