עוד כפית אחת ודי? ביסוס אכילה שפויה בתינוקות וילדים

בלי לחץ: האופן שבו תבחרי להאכיל את התינוק שלך קובע את יחסו למזון כאשר יהיה עצמאי. הדיאטנית סיון ורקר-פלג מסבירה איך מגדלים מבוגרים עם יחס בריא לאוכל

סיון ורקר-פלג

|

22.10.17 | 09:13

כפית אחת בשביל אמא, כפית אחת בשביל אבא ומה עם הכפית בשביל הילדה? (צילום: Shutterstock)
כפית אחת בשביל אמא, כפית אחת בשביל אבא ומה עם הכפית בשביל הילדה? (צילום: Shutterstock)

כמעט כל אם שפגשתי בקליניקה ובכלל, נתקלה בקושי סביב האכלת התינוק שלה. גם אמהות ותיקות מוצפות מחדש בחששות הנוגעים להנקה, טעימות או לביסוס ארוחת מוצקים מלאה. ההתלבטויות מתחילות לנוכח המידע הרב המציף את האם הטרייה החל מהשניות הראשונות לחייו של התינוק. אנשי מקצוע שונים (אחיות בטיפת חלב או רופאי ילדים), סביבתה הקרובה של האם ואף 'מומחים' זרים לא נמנעים מלהביע את דעתם בנוגע ל'הדרך הנכונה' לגידול הילדים.

 

מצד אחד, המידע הרב עשוי להיות לעזר ולהוות בסיס טוב עבור האם חסרת הניסיון. מצד שני, הוא עלול ליצור קונפליקט פנימי עם האינטואיציה שלה. כל זה בנוסף לשגרה מאתגרת של גידול ילד. לא משנה באיזה דרך החלטת לפעול, בין אם זה הנקה, תמ"ל, טעימות בגיל ארבעה חודשים או בגיל חצי שנה, חשוב לדעת שדווקא לאופן ההאכלה יש השפעה קריטית על האכילה העתידית של הילד, בריאותו וכל יחסו הכללי למזון, גם כאשר הוא יהפוך למבוגר אחראי.

 

העיקר שתאכל משהו: סרט משפחתי שכדאי לצאת ממנו (צילום: Shutterstock)
    העיקר שתאכל משהו: סרט משפחתי שכדאי לצאת ממנו(צילום: Shutterstock)

     

    כדי לראות איפה כל זה משתבש, יש להבין תחילה את המנגנון - בגדול, רעב ושובע תקינים מבוססים על איתותים (signals) הורמונאליים המגיעים ממערכת העיכול אל מערכת העצבים המרכזית במוח: כאשר לגוף נדרשת אספקת מזון, הקיבה 'יודעת' להפריש הורמון בשם גרלין (Gerlin) שמאותת למוח שיש להתחיל לאכול. כאשר הגוף מרגיש שיש להפסיק לאכול, משתחררים הורמוני שובע, וביניהם הורמון חשוב בשם peptide YY (או בקיצור PYY)  שמשרים תחושת שובע ופועלים להפסקת האכילה.

     

    תינוק בריא נולד עם מנגנון תקין שמתחיל לפעול מרגע לידתו באופן אוטומטי וטבעי לחלוטין. עם זאת, לא כל תינוק יביע רעב ושובע באופן דומה. ישנם תינוקות שיפנו את ראשם אל המבוגר שמחזיק אותם, בחיפוש אחרי פטמה, אחרים יכניסו אגרוף לפה, יראו סימני אי נוחות גוברת או יהיו עצבניים וכו'. גם השובע יכול להתבטא בדרכים שונות, ביניהן: האטה בקצב האכילה, שחרור הפטמה, הפניית עורף, סגירת הפה ועוד. הסימנים הללו מצביעים כי התינוקות מודעים לאותם איתותים ופועלים לפיהם. תינוק בריא שמנגנון האכילה שלו לא ניזוק, ימשיך להיות מודע לסימני רעב ושובע גם כשיעבור לתזונת מוצקים. 

     

     

    כשלעצמו, המנגנון עובד, אבל מה קורה כשנכנסים ההורים? מחקרים מראים כי להתערבות יש השפעה מכרעת על צריכת המזון של הילד בהמשך חייו. מחקר שנערך בפנסילבניה והתפרסם בכתב העת החשוב The American Journal of Clinical Nutrition ב-2003, אחד מיני רבים שנעשה בתחום, הגיע למסקנות חד משמעיות. המחקר עקב אחרי 197 הורים לילדות בגיל ממוצע בין 4 חודשים עד 5 שנים וביצע הערכת מצב אחרי שנתיים ואחרי ארבע שנים.

     

    ממצאיו הראו כי הורים שהתערבו באכילה של בנותיהן על ידי שימוש בשיטות שונות להגבלת אכילתן, גרמו לכך שהילדות אכלו שלא לפי תחושת רעב. החוקרים הצביעו על הקשר האפשרי בין ביסוס אכילה ללא רעב בגיל מוקדם (למשל על ידי מניעה של אוכל או על ידי הכרח לאכול), לבין בולמוסי אכילה בגיל מבוגר יותר (שמובילים בתורם להפרעות אכילה שונות וכן להשמנה). מחקרים נוספים מדברים על הקשר שבין הגבלות תזונתיות בילדות לבין רמה נמוכה של ביטחון עצמי, התעסקות מוגברת במזון ועליה במשקל.

     

    מה דוחף את ההורים להתערב במנגנון שכבר עובד טוב? ובכן, לכל הורה סיבות משלו, בין אם זה פחד מהשמנה של התינוק וההשלכות החברתיות שצפויות להיווצר כתוצאה מכך, ובין אם זה רצון להתאים לנורמות מקובלות של אחוזוני גדילה, מידות בגדים ועוד. בנוסף לעצות והערות מהסביבה, ההורים מתמודדים גם עם כמות מידע עצומה הנוגעת למזון עצמו, אך לרוב הם אינם מתודרכים כלל בנוגע לאופן ההאכלה שהוא הנקודה החשובה.

     

    חשוב יותר שיאכלו בצורה נכונה - אתם כבר יודעים מהי (צילום: Shutterstock)
      חשוב יותר שיאכלו בצורה נכונה - אתם כבר יודעים מהי(צילום: Shutterstock)

       

      האכלה נכונה - איך עושים את זה?

      אלין סאטר, דיאטנית קלינית ומטפלת משפחתית, מחברת ספרים בנושא אכילה נכונה של תינוקות ופעוטות, פיתחה את "מודל האמון" שמעודד אכילה נורמטיבית ואינטואיטיבית, החל מימיו הראשונים של התינוק. המודל מדבר על חלוקת אחריות והוא מתייחס לתפקידים השונים של ההורה ושל הילד באכילה.

       

      על פי מודל האמון, בגיל הינקות ההורה אחראי על סוג המזון הנאכל. על ההורים להבין כי התינוק הוא שאחראי על הכמות שיאכל. כל זה כמובן בתנאי שההורה ער לסימני רעב ושובע של התינוק, כפי שפורטו לעיל וכי מדובר על תינוק בריא.

       

      כאשר הפעוט מתקדם למזון מגוון יותר, ההורה הופך להיות אחראי לא רק על סוג המזון אלא גם על זמני הארוחה ומקומה (מתוך הבנה שסדר יום קבוע חשוב מאוד בביסוס הביטחון הרגשי של הילד).

       

      הצלע השלישית של המודל מדברת על המרחב האישי של התינוק/ילד. חשוב להתייחס גם לרקע אינדיבידואלי של הילד ולקחת בחשבון את דפוס הגדילה האישי שלו, אחוזי גדילה, צרכים פסיכו-סוציאליים, התפתחותו הרגשית ועוד. למשל במקרה שבו ילד כן אוכל לפי סמני רעב ושובע אך עדיין שובר עקומות גדילה, צריך לקבל התייחסות מגורם מקצועי כדי לשלול מחלות רקע כמו צליאק ועוד.

       

      תאמינו לו: כל כולו משדר שלא יאכל עוד פירור (צילום: Shutterstock)
        תאמינו לו: כל כולו משדר שלא יאכל עוד פירור(צילום: Shutterstock)

         

        בנוסף לנקודות הנ"ל, סאטר שמה דגש על כמה נושאים נוספים:

        אין מזונות אסורים: איסור על מזון מסוים עלול לגרום לתחושת חסך ולכמיהה אל המזון האסור. יתרה מכך, כאשר המזון האסור הופך לזמין, הילד (או המבוגר) עלולים לאבד שליטה ולמצוא את עצמם ממש בולסים אותו.

         

        אין לשדל ילדים לאכילה: אם מכריחים ילדים/תינוקות לאכול, הם מתרגלים לעשות זאת ללא קשר לתחושת הרעב/השובע הפנימית שלהם. בהמשך החיים היכולת הטבעית המולדת לזהות רעב ושובע נחלשת ומובילה להשמנה ולהפרעות אכילה שונות.

         

        • חוץ מגיל הינקות, ההורה אחראי כאמור לא רק על המזון המוגש אלא על תחומים נוספים מהותיים לאכילה בריאה. על ההורה לדאוג לסדר יום מסודר ומאוזן, למזון איכותי שמכיל את כל אבות המזון, הויטמינים והמינרלים, לאווירה חיובית ונעימה בזמן הארוחות, למקום מתאים לארוחה (למשל מסביב לשולחן ולא מול הטלויזיה) ולזמני ארוחות משותפים עם הילד.

         

        • יש לסמוך על כך שהתינוק/הילד יודע כמה הוא צריך לאכול. זה יעזור לתינוק/ילד להאמין ביכולותיו, יתרום לביטחונו העצמי והרגשי גם בתחומים נוספים בחייו.

         

        ומה עושים כשהילדים רוצים רק במבה כל הזמן?! במקרים כאלה רצוי להתייעץ עם דיאטנ/ית באופן פרטני. לרוב מדובר על הרגלים התקפים לכל בני הבית שניתן לשנות באופן הדרגתי ולהגיע להצלחות יפות. פנייה אנשי מקצוע רלוונטיים חשובה גם במקרים בהם ההורה אכן מתייחס לאיתותי רעב/שובע של הילד, ובכל זאת יש סטייה מאחוזוני גדילה מקובלים. בכל מקרה, בכל שאלה או ספק, מומלץ לפנות להתייעצות פרטנית.

         

        סיון פלג היא דיאטנית קלינית המתמחה בירידה במשקל ובתזונת נשים הרות ולאחר לידה

         

         
        הצג:
        אזהרה:
        פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד