קושה, בת ה־30 פלוס, גדלה בחבל אלזס, למדה אופנה בבית ספר בעיר ליל שבצרפת וכן בארצות הברית, והשלימה את לימודיה בבית הספר הידוע סן מרטין בלונדון. בסיום הלימודים עבדה במילאנו באיטליה, בסטודיו של ג’ורג’יו ארמאני, ומאוחר יותר אצל בוטגה ונטה. בהמשך עברה לפריז ועבדה לצד המעצבת מרטין סיטבון ובמותגים קלואה ושאנל.
קושה החליטה לפתוח דף חדש בחייה ולצאת לדרך עצמאית אחרי שצברה לא מעט ניסיון בתחום עיצוב האופנה. ההצלחה המיידית של המותג החדש שלה הוכיחה שכדי להצליח היום בתחום האופנה, נוסף על הכישרון יש צורך בניסיון ובעיקר הבנה מה מחפשים צרכני האופנה של ימינו. קושה הבינה שהדור הצעיר מחפש לשלב נוחיות ועיצוב איכותי במרכיבי המלתחה, ובעיקר מה שחשוב הוא לא רק מה לובשים אלא איך לובשים את הדגמים ואיך יוצרים סגנון אישי ומיוחד, כפי שאפשר ללמוד במידה רבה מהתמונות במדיה החברתית.
לדוגמה, את סרבל הג’ינס זורקים על הגוף כאשר כתפיותיו שמוטות על הכתפיים או קשורות במותן, חולצה לבנה קלאסית ניתן ללבוש כשכתף אחת חשופה, ושמלה קצרה אפשר ללבוש מעל המכנסיים. סגנון זה מושפע במידה רבה משנות ה־90 של המאה הקודמת, בעיקר סגנונם של הזמרים והרקדנים של ההיפ־הופ, ולאחרונה הוא מקור השראה ללא מעט מעצבים.
קושה, כמו המותג המצליח וטמו, הוא אחד המותגים המובילים מגמה זו, וזיכרונות מהתקופה ההיא הם חלק ממקורות ההשראה של קושה, וכך היא מספרת: "זיכרונותיי כילדה בשנות ה־90 מהשכונה שבה גדלתי בכל הקשור לבגדים, הם שלמרות שכולנו לבשנו את אותם טי־שירטים, סווטשרטים וטרנינגים, אני וחבריי הצלחנו ליצור סגנון אישי. מקורות ההשראה שלנו היו קליפים של זמרי היפ־הופ, מלהקות כמו TLC, להקת נשים צעירות שסגנון הלבוש שלהן היה משוחרר וחופשי. כך כמותם דחפנו את קצה מכנסי הג’וגינג לתוך הגרב או לבשנו רק שרוול אחד של מעיל קצר".
אך לסגנונה יש מאפיין נוסף והוא הדרך שבה היא משלבת בדגמיה את סגנון אופנת הרחוב עם אופנת העילית. כלומר, ביכולתה לחבר שני סגנונות אופנה מעולמות שונים, כביכול מנוגדים, למערכת בגדים אחת, והיא שולטת בשני הסגנונות האלה היטב.
אפשר לומר שבחייה המקצועיים קושה חיה חיים כפולים. בשעות הבוקר היא עדיין עובדת בחברת שאנל בסטודיו לעיצוב פרחים מבדים, נוצות ואביזרים לתעשיית אופנת העילית שהיא עומדת בראשו כבר שש שנים (היא מספרת שהיא התחילה לעבוד עם 20 איש והיום עובדים לצידה 100 עובדים), ולעומת זאת את אחרי הצהריים היא מבלה בסטודיו הפרטי שלה, ברובע עממי בפריז, ומעצבת את הבגדים למותג האישי שלה.
את המותג הפרטי שלה הקימה בשנת 2014. את התצוגות הראשונות היא ערכה במסגרת תצוגות "האוף" של שבוע האופנה הפריזאי בשעות הערב, ברובע מהגרים בפריז. כתפאורה שימשו חלונות הראווה של מספרות אפריקאיות באזור וציורי גרפיטי על תריסי חנויות סגורות. הדוגמנים היו חברים קרובים שרובם אמנים, ובקהל היו כמה עיתונאים ששמעו על התצוגה המחתרתית ודיירי הרחוב שבו נערכה התצוגה. את תצוגת הקיץ האחרונה ערכה בקניון המסחרי הגדול והמשופץ "לה הל" בלב פריז, והיא הייתה פתוחה לקהל הרחב שהזדמן למקום. תצוגת סתיו־חורף הקרוב של המותג כבר הופיעה בתוכנית הרשמית של שבוע האופנה הפריזאי, והפעם היא ערכה את התצוגה במועדון הלילה והתיאטרון המפורסם, "פולי ברז’ר". הדוגמניות ירדו מול הקהל מגרם המדרגות המרהיב המשמש כניסה לתיאטרון לעבר מסלול התצוגה.
מאחורי הקלעים אמרה קושה: "אני אוהבת מאוד את פריז, ורובעיה העממיים הם מקור השראה עבורי... בחרתי לערוך את התצוגה לחורף בתיאטרון הנפלא הזה שמעט נשכח, אבל כאן הופיעו בעבר אנשי תיאטרון וכוכבים ידועים כצ’ארלי צ’פלין וג’וספין בייקר, ורציתי להחזיר אותו מעט לתודעה בעזרת עיצוביי".
כמו בתצוגות הקודמות, סגנונה המיוחד המשלב אופנת רחוב עם מרכיבים מאופנת ההוט קוטור שלט בכל הדגמים. בקצוות של חולצת טי־שירט היא הוסיפה נוצות דקיקות, על מקטורן גברי קצר היא תפרה חרוזים וקריסטלים, וחולצות דנטל דקיקות הציצו מתחת לחליפות עם מכנסיים רחבים בעלי גזרת מותן גבוהה. סגנונה המשוחרר בלט גם בתצוגה זו, והיא הציעה לנו לנעול סנדלים בחורף ונעלי ספורט עם שמלה מהודרת מסאטן או משי או לערבב חמישה צבעים שונים במראה אחד ולא להתבייש לענוד תכשיטי ענק עם אבני חן מזויפות. במראה אחד היא מעודדת אותנו לערבב בחופשיות מרכיבים מאופנת הרחוב ומהאופנה הגבוהה, כפי שהיא עושה זאת על מסלולי התצוגות בהצלחה רבה.
