בנה נפטר בגיל 16 ממפרצת במוח: "הרגשתי שהאדמה בולעת אותי"

מיכל וטורי ובעלה עמדו על סף פרידה אחרי האסון. היום היא מטפלת זוגית, ששואפת לעזור לאנשים שחוו אובדן. "אם אני מצאתי את הדרך למעלה, כל אחד יכול"

מיכל וטורי (52), יועצת זוגית, נשואה, אם לשלושה, תושבת כפר סבא. "אני חיה בשביל שניים: עבורי ועבור בני גלעד, שקיים בי בכל רגע"  (צילום: צביקה טישלר)
מיכל וטורי (52), יועצת זוגית, נשואה, אם לשלושה, תושבת כפר סבא. "אני חיה בשביל שניים: עבורי ועבור בני גלעד, שקיים בי בכל רגע" (צילום: צביקה טישלר)

"נולדתי בכפר סבא, ובגיל 22 נישאתי לבני וטורי, בן כיתתי והחבר הראשון שלי. הבאנו לעולם את יהונתן, אחריו את תומר, וכשהייתי בת 32 נולד גלעד, ילד ג'ינג'י אש, חלומה של כל אמא. באוקטובר 2012 נסענו לאיטליה, לחגוג 25 שנות נישואים. כשהסתיים הטיול, בעלי התקשר לתומר לבקש שיאספו אותנו מנתב"ג, ושמע ממנו: 'גלעד נפל בבית הספר בשיעור ספורט. הוא בטיפול נמרץ'. אין צורך להכביר מילים על ההלם. מנתב"ג מיהרנו לבית החולים ומצאנו את גלעד מחובר למכשירים. זה היה נורא ובלתי נתפס.

 

"הסבירו לנו שלגלעד הייתה מפרצת בגזע המוח, שזה אומר שטף דם גדול מאוד. התרסקנו. אני הבנתי ישר שמדובר במוות מוחי, ולא טיפחתי תקוות שווא שיקרה נס. אחרי יומיים, כשביקשו מאיתנו לשקול תרומת איברים, הסכמתי מיד. בעלי היסס. הוא איש מאמין. ואז אמרתי לו: 'בוא נהיה אגואיסטים. נשאיר את הלב של גלעד פועם, את הריאות נושמות'. לא עשיתי את זה מתוך אצילות נפש. פשוט רציתי להשאיר כמה שיותר מגלעד בחיים. בעלי הסכים. במקביל, ביקשתי לשאוב זרע מגלעד. יש לי פנטזיה שנהיה סבא וסבתא לילד שלו. אני עוקבת אחרי המאבק של הורים כמונו, וברגע שיהיה תקדים, אתחיל לחשוב על מימוש הרעיון.

 

"השנה שאחרי מותו של גלעד הייתה קשה מאוד לשנינו. עד אז הייתה לנו זוגיות מדהימה. גדלנו יחד, אנחנו חברים ושותפים לחיים, אבל כל אחד מאיתנו התמודד עם האבל בצורה שונה. אני דברנית, משתפת, מוציאה. הוא לא שיתף אף אחד. היה הולך לבדו לקבר, חוזר הביתה שבור ובוכה, וכשרצה לדבר על הגעגועים לגלעד, דחיתי אותו. הייתי שמה ידיים על האוזניים ומסרבת לשמוע. לא יכולתי להכיל את הכאב שלי, ולא את שלו. נוצר בינינו חוסר תקשורת נוראי. 

 

גלעד וטורי ז"ל. "ילד ג'ינג'י אש, חלומה של כל אמא" (צילום: אלבום פרטי)
    גלעד וטורי ז"ל. "ילד ג'ינג'י אש, חלומה של כל אמא"(צילום: אלבום פרטי)

     

    "באחד הימים כתבתי לו שאני מרגישה שאנחנו כמו שני שותפים לדירה. המכתב נכתב בנימה של תוכחה. לא הבנתי בכלל שבעצם אני אשמה. כשחזרנו מהעבודה הוא ביקש לדבר איתי, ואמר לי: 'הסכמתי עם כל מה שכתבת. החלטתי שאני רוצה לקום וללכת'. הרגשתי שהאדמה פוערת את פיה ובולעת אותי. עדיין לא התאוששתי ממותו של הילד, והנה, הוא שם את המסמר האחרון בראש שלי. הזעקתי שתי חברות טובות, ואחת מהן אמרה לי: 'יש לי יועצת זוגית שהצילה לי את החיים'. רגע אחר כך התקשרתי ליועצת. כשבני הגיע בערב הביתה, אמרתי לו שקבעתי פגישה ושאלתי אם יבוא איתי. הוא אמר: 'כן, אני רוצה לתקן'.  

     

    "היה קשה מאוד. לי הייתה הכי קשה העובדה שהוא ויתר עליי. הבנתי שאם ברגע את מאבדת ילד ורגע אחרי כן מאבדת בעל, אין ביטחון בשום דבר"

    "הלכנו יחד ליועצת, ישבנו מולה יד ביד. היו לנו המון טענות הדדיות, אבל הבסיס שלנו היה נורא חזק. היא לימדה אותנו לתקשר מחדש ואמרה לנו: 'גם מכאב צומחים'. אחרי עשרה מפגשים יצאנו לבד לדרך בעזרת הכלים שהיא נתנה לנו. היה קשה מאוד. לי הייתה הכי קשה העובדה שהוא ויתר עליי. הבנתי שאם ברגע את מאבדת ילד ורגע אחרי כן מאבדת בעל, אין ביטחון בשום דבר.

     

    "היום לבעלי ולי יש זוגיות שלא הייתה לנו כל החיים. כל כך הרבה כבוד, הבנה, הכלה, תשוקה והמון יחד, וגם המון לחוד. החלטתי לבחור בחיים וליהנות מהם. פעם הייתי אומרת שאין סיכוי שמשהו יגרום לי באמת הנאה, ושאין סיכוי שאחווה שוב אושר. היום אני חיה בשביל שניים: עבורי ועבור בני גלעד, שקיים בי בכל רגע מהחיים שלי. אני מגשימה שאיפות של שניים, אוהבת בשביל שניים, צוחקת בשביל שניים, נהנית, מתרגשת מהרגעים היפים של החיים - כמו בחתונה של בננו יהונתן עם בן זוגו ומתומר ובת זוגו. את הכאב אף אחד לא ייקח לי, אבל אני בהחלט מאושרת, בלי רגשי אשם.

     

    "במהלך השנים עבדתי כמזכירה ובהנחיית סדנאות לחיילים לקראת שחרור. בעקבות הטיפול הלכתי ללמוד ייעוץ זוגי באוניברסיטת בר אילן. מאז אני יועצת זוגית, שמאמנת אנשים ליהנות מהזוגיות ומהיחד, מלמדת אותם לבחור בחיים. הפנטזיה שלי היא לעזור לאנשים בהתמודדות אחרי אובדן.

     

    שורה תחתונה:

    "גם מהנפילות הכי כואבות אפשר לצמוח. אם אני מצאתי את הדרך למעלה, למרות שהייתי בתחתית השאול, כל אחד יכול".

     

     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד